גזר דין על מעשים מגונים בבן משפחה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 6853/17 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' אלרון כבוד השופטת י' וילנר המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 15.6.2017 בתפ"ח 29123-08-15 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' דיסקין, ר' בן-יוסף וש' יעקובוביץ תאריך הישיבה: י"ח באדר התשע"ח (5.3.2018) בשם המערער: עו"ד אלון אייזנברג בשם המשיבה: עו"ד מריה ציבלין בשם שירות המבחן: גב' ברכה וייס פסק-דין

ביום 19.7.2016 הודה המערער לפני בית המשפט המחוזי בעובדות כתב האישום המתוקן בהתאם להסדר טיעון, והורשע בגין מעשים אלו בשתי עבירות של מעשה מגונה בקטין בן מישפחה (סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(4) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק)).

על מעשים אלו ראוי לגזור עונש חמור, כגמול הולם, ולמען יראו וייראו – המערער בעצמו ועברייני מין פוטנציאליים אחרים.

...

דיון והכרעה נתנו דעתנו על טענותיהם של ב"כ הצדדים, אֵלו שבכתב ואֵלו שבעל-פה, על רקע גזר הדין דנן, וגזרי דין אחרים בעניינים דומים, והגענו לכלל מסקנה כי דינו של הערעור להידחות.

לא מצאנו אפוא הצדקה להתערב בעונש שהושת על המערער.

החלטנו אפוא לדחות את הערעור.

בעקבות המעשים שביצע המערער, בין השנים 1991-1990, הרשיעו בית המשפט המחוזי באינוס בן מישפחה מתחת לגיל ארבע עשרה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 351(א) לחוק העונשין, בנסיבות סעיף 345(א)(3) כנוסחם בחוק העונשין (תיקון מס' 30), התש"ן-1990, ס"ח 1329, 196 (להלן: תיקון 30), וכן בעבירת מעשה מגונה בבן מישפחה מתחת לגיל ארבע עשרה (ריבוי עבירות), לפי סעיף 351(ג)(1), בנסיבות סעיפים 348(א) ו-345(א)(3) לחוק , כנוסחם בתיקון 30.

אבי המתלוננת שוחח עם ל', אשר אישרה את הדברים שמסרה המתלוננת, ובהמשך, משהמתלוננת סירבה להתלונן על המעשים במישטרה, פנה האב למערער, הטיח בו את פרטי התלונה, והודיע לו על נתוק קשרי המשפחה עימו.

אשר להשגות המערער על גזר הדין, טען עו"ד חמודות, כי כשעסקינן בעבירות מין בקטינים בני מישפחה, חלוף הזמן עד להגשת התלונה אינו יכול להוות שיקול להקלה בעונש.

עם זאת, קבע בית משפט קמא, בצדק, כי בעת גזירת העונש בגין עבירות מין שבוצעו בקטינים על-ידי בן משפחתם, יש לבכר את שקולי הגמול וההרתעה על פני נסיבותיו האישיות של העבריין, ולבטא באמצעות גזר הדין את סלידת החברה ממעשים מזעזעים אלו (ע"פ 2661/12 פלוני נ' מדינת ישראל (12.11.2012); ע"פ 156/09 פלוני נ' מדינת ישראל (11.8.2011); ע"פ 150/09 פלוני נ' מדינת ישראל (6.5.2010)) זאת, בעיקר, כאשר לא ניתן לזקוף לזכותו של המערער הודייה במעשים המיוחסים לו או הבעת חרטה וצער על עשייתם, העשויות להצדיק הקלה מסויימת בעונשו.

...

בפסק דין זה, נדחה הערעור על גזר דינו של המערער דשם, אשר נדון ל-16 שנות מאסר בפועל בגין ביצוע עבירות מין מרובות בשלוש אחייניותיו הקטינות, כאשר ממועד ביצוע העבירות, ועד להעמדתו לדין, חלפו לכל הפחות כ-18 שנים.

לאור האמור, ונוכח מדיניות הענישה המקובלת בעבירות שלפנינו, סבורני כי בית משפט קמא אמד כראוי את משקלו של חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, טרם שגזר את דינו של המערער, ולא היה מקום להמנע מהטלת עונש מאסר ממשי או להפחית את משך תקופת המאסר בפועל, מעבר לרמת הענישה שנקבעה על-ידי בית משפט קמא.

סוף דבר נוכח המפורט לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור על שני חלקיו.

ביום 18.7.2022 הורשע המערער על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון, שלא כלל הסכמה לעונש, בארבע עבירות של מעשים מגונים בבן מישפחה, עבירות לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

בגין עבירות אלה, השית בית המשפט על המערער 5 שנות מאסר לריצוי בפועל, לצד עונשים נלווים אשר כוללים מאסר מותנה ופצוי לנפגעת העבירה בסך 50,000 ש"ח. במסגרת גזר הדין, עמד בית משפט קמא על החומרה המופלגת הגלומה בעבירות בהן הורשע המערער ובנסיבות ביצוען, לרבות גילה של המתלוננת (בת כ-4 שנים בעת ביצוע המעשים); פער הגילים בין המערער למתלוננת; ובצוע המעשים בבית המתלוננת – המקום הבטוח ביותר מבחינתה.

בהקשר זה, המערער מטעים כי מתסקירי שירות המבחן עולה כי יש סיכוי של ממש לחריגה ממיתחם העונש ההולם: המערער מגלה מוטיבציה בטיפול, מכיר בנזק שגרם למתלוננת ולוקח אחריות מלאה על מעשיו.

...

באשר לבקשה גופה – דינה להידחות.

לצדו של שיקול זה, אוסיף שיקול נוסף, חשוב לא פחות: "עיכוב ביצועו של עונש מאסר אשר מוטל על עברייני מין ראוי הוא שיהא בגדר חריג שבחריגים" (ראו החלטתי בע"פ 8560/18 זבורוף נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (26.12.2018)).

הבקשה נדחית אפוא.

]השופט ד' מינץ: לפנינו ערעור על הכרעת דינו מיום 19.7.2021 וגזר דינו מיום 13.4.2022 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופטים נ' זלוצ'ובר, סג"נ, ש' פרידלנדר ו-ד' כהן) בתפ"ח 21632-01-19, בהם הורשע המערער בעבירות של אינוס במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע, מעשים מגונים והדחה בחקירה, ונגזרו עליו 11 שנות מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

המתלוננת סיפרה בעדותה על המעשים מושא האישומים השונים ותדירותם; על חשיפת האירועים לפני אמה; על יחסיה המורכבים עם אמה ועל קשרים שקיימה עם בנים אחרים (במענה לשאלות בא-כוח המערער).

לפיכך זוכה המערער מאישום זה. גזר הדין בגזר דינו עמד בית המשפט על חומרת העבירות בהן הורשע המערער ועל כך שמעשיו פגעו בזכותה של המתלוננת לאוטונומיה, לכבוד, לחירות, לשלמות הגוף, לשלמות הנפש ובביטחונה האישי.

(-) ע"פ 4846/13 פלוני נ' מדינת ישראל (18.6.2014) – המערער הורשע במספר רב של עבירות מעשים מגונים בבן מישפחה שטרם מלאו לו 14 שנים, שכללו נגיעות באבר המין (אולם לא החדרת אצבעות) וכן שימוש בידה של הקורבן לשפשוף אבר מינו של המערער.

...

בהתייחס לטענת המערער כי מדובר בעלילת שווא שהומצאה על ידי אם המתלוננת, צוין כי אמנם במועד הגשת התלונה היה סכסוך "פעיל" בין המערער לבין האם, וכי התלונה הוגשה בעקבות "לחץ" שהפעילה האם על המתלוננת לספר אם מישהו מקרובי המשפחה פגע בה. עם זאת, אין בכך כדי לשנות את המסקנה החד-משמעית לפיה המעשים שהמתלוננת פירטה אכן התרחשו ותלונתה היא תלונת אמת.

עדיין, כדי להגיע למסקנה שהתוצאה הסופית אינה מוטעית אדריך עצמי בהוראות שעניינן "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה", כפי שנקבעו בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

כמבואר להלן, לאחר שעשיתי כן, הגעתי למסקנה שיש מקום להתערב במידת מה בעונשו של המערער.

בהתחשב בנסיבות העניין דנן ובפסיקה עליה עמדתי לעיל (ובמרכזה הפסיקה אליה הפנה גם בית המשפט קמא), הגעתי למסקנה כי המתחם שנקבע על ידי בית המשפט קמא (9-15 שנים) היה מחמיר ובמידה משמעותית מהמתחם ההולם, שעומד לדעתי על 7-12 שנות מאסר.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 9207/23 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. משרד העבודה והרווחה 3. משרד הבריאות 4. סמינר נוות ישראל 5. כפר איילת השחר ערעור על הכרעת דין מיום 18.7.2023, גזר דין מיום 16.11.2023 והחלטות ביניים של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים ר' כרמל, ס.נ.; א' רומנוב; ו-מ' ליפשיץ-פריבס) בתפ"ח 67999-06-21

כתב האישום כתב האישום שהוגש נגד המערער ייחס לו עבירה של אינוס בבן מישפחה, עבירה לפי סעיף 351(א) בזיקה לסעיפים 345(א)(3) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ועבירה של ביצוע מעשים מגונים בבן מישפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות המנויות בסעיף 348(א) בזיקה לסעיף 345(א)(3) לחוק האמור.

אין בסיס לטענה זו. אכן בחקירתו הראשונה מיום 28.8.2017 (ת/1) הוא נחקר על ביצוע מעשים מגונים בלבד, אולם הדבר נעשתה ימים בודדים לאחר גביית הודעתה הראשונה של המתלוננת בה סיפרה כאמור על מעשים מגונים בלבד.

...

המסקנה היא כי להשקפתי דין הערעור על הכרעת הדין להידחות.

בית המשפט נעתר לבקשתו באופן עקרוני, אך במסגרת החלטתו מיום 20.9.2023 ביקש לראות תחילה את השאלות.

סיכומו של דבר אפוא, לדעתי יש מקום לדחות גם את הערעור על גזר הדין ואמליץ אפוא לחבריי לדחות את הערעור על כל חלקיו.