נוסח מותר בפירסום
פתח דבר
בפתח הדיון וכמצוות המחוקק, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום ואלה טעמיי.
כתב האישום
בהתאם לעובדות כתב האישום המיוחסות לו, הנאשם עומד לדין בגין עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, בכך שבתאריך 5.1.2022, בסמוך לתחנת אוטובוס בעיר ***, הבחין הנאשם יליד *** 2009, בקטינה *', ילידת *** 2012, בדרכה למכולת.
אשר למשקלה של ראיית הזיהוי, נקבע כי זה ייגזר ממידת אמינותו של הזיהוי בעיני בית משפט, בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.
ראה גם כב' השופט הנדל בע"פ 3055/18 ג'אבר אבו רקייק נ' מדינת ישראל (4.8.2020):
"...מתן משקל לעדות זהוי על סמך המבחן הפנימי והערכתו העצמית של העד בלבד היא למעשה קבלת דבריו של העד מבלי לידרוש דבר מה שבכוחו לאמת את דבריו. הדבר משול לכך שבית המשפט יכסה את עיניו וייתן לעד להוליך אותו בחשכה לאן שזה יחפוץ. על התפקידים להיות הפוכים בתכלית – על בית המשפט אכן לצעוד בעקבותיו של העד, אך זאת בעניים פקוחות לרווחה ותוך הפעלת ביקורת עצמאית. עליו לבחון צעד אחר צעד בדרך העובדתית והאובייקטיבית בה הלך העד בדרכו אל היעד הסופי בו שוכנת מסקנתו העצמית בדבר הזיהוי. לא ניתן להשתמש ברובד הפנימי של העדות, לרבות ההערכה העצמית של העד, במנותק מהרובד האובייקטיבי שלה, ובטרם נערכה הבקורת העצמאית של בית המשפט. הרובד החצוני, על ממצאיו ומסקנותיו, הוא המפרש את הרובד הפנימי ומעניק לעדות כולה את משמעותה. יכול שהרובד החצוני יחזק ויאמת את הרובד הפנימי ויכול שיחליש" (פ' 11).
מחדלי החקירה בתיק, נוגעים באופן ישיר לליבת המחלוקת ולסוגיית הזיהוי ובהעדרם כאמור, לא ביססה המאשימה את אשמתו של הנאשם במיוחס לו.
סוף דבר
נוכח מחדלי חקירה משמעותיים, העידר הראיות הנדרשות לעניין הזיהוי, אפשרות לזיהום הזיהוי, והמשקל הנמוך של ראיית הסיוע בהתייחס למכלול הראיות בתיק, ומנגד גירסתו של הקטין, אני מורה על זכוי הקטין מהמיוחס לו.
ל- *', נפגעת העבירה אבקש להדגיש כי לא קיימת מחלוקת אשר לעצם הפגיעה בה. כאמור מצאתי עדותה מהימנה לעניין הפגיעה בה ומבקשת לחזק אותה על אומץ ליבה וכי תמשיך להיות מלווה על ידי משפחתה וגורמים נוספים ככל שיידרש.
...
אקדים ואציין כי אין בלבי ספק אשר לרצונה הטבעי והמובן של האם למצוא את מי שפגע בבתה היקרה לה. לצד זאת, לא שוכנעתי מעדותה ומהגרסאות המונחות לפניי כי קיימות הראיות הנדרשות על מנת לקבוע כי הקטינה פגשה את הנאשם קודם לאירוע, ולא כי זיהתה אותו בעצמה בתחנת האוטובוס, כמי שפגע בה.
האם שמעה מהקטינה על הארוע, ולאחר שהשכנים - משפחת ** מסרו את שמו של הקטין כמי שהיה אצלם יום קודם, יצאה האם עם הבת לתחנת האוטובוס, שם נכח הנאשם.
. "אם הראיה המסייעת אינה מתייחסת לנקודה ממשית שבמחלוקת, היא אינה מחזקת את המסקנה לפיה מתקיימים יסודות העבירה"
בצדק הפנתה המאשימה לכך כי ככל שהנאשם מרחיב את יריעת המחלוקת, אזי יקל לאתר ולהוכיח ראיית סיוע, אולם המסקנה אותה למדה מכך בענייננו- שגויה.
מחדלי החקירה בתיק, נוגעים באופן ישיר לליבת המחלוקת ולסוגיית הזיהוי ובהעדרם כאמור, לא ביססה המאשימה את אשמתו של הנאשם במיוחס לו.
סוף דבר
נוכח מחדלי חקירה משמעותיים, העדר הראיות הנדרשות לעניין הזיהוי, אפשרות לזיהום הזיהוי, והמשקל הנמוך של ראיית הסיוע בהתייחס למכלול הראיות בתיק, ומנגד גרסתו של הקטין, אני מורה על זיכוי הקטין מהמיוחס לו.
ל- *', נפגעת העבירה אבקש להדגיש כי לא קיימת מחלוקת אשר לעצם הפגיעה בה. כאמור מצאתי עדותה מהימנה לעניין הפגיעה בה ומבקשת לחזק אותה על אומץ ליבה וכי תמשיך להיות מלווה על ידי משפחתה וגורמים נוספים ככל שיידרש.
