גזר דין לנאשמת בעבירות קבלת דבר במירמה, רישום כוזב וגניבה בידי עובד

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 67887-03-18 מדינת ישראל נ' סלמאן בפני כבוד השופטת ג'ויה סקפה שפירא בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מנאל אבו עאמר המאשימה עלי סלמאן ע"י ב"כ עו"ד נאיל זחאלקה הנאשם גזר דין

כללי הנאשם הורשע, על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים בשלוש-עשרה עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד, שלוש-עשרה עבירות זיוף, ארבע עבירות קבלת דבר במירמה, חמש עבירות מירמה והפרת אמונים בתאגיד ועבירת גניבה בידי עובד אשר בוצעו במסגרת עבודתו בשני סניפים של בנק דיסקונט, שבהם היה מופקד על קופות הכספים.

המאשימה ביקשה לקבוע בעיניינו של הנאשם מיתחם עונש הולם שבין אחד-עשר לעשרים ושמונה חודשי מאסר בפועל, וביקשה לגזור על הנאשם עונש המצוי ברף תחתון של המיתחם, תוך שהדגישה את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מבצוע העבירות, את החזרה על המעשים שוב ושוב, את הבחירה של הנאשם שלא לחדול ממעשיו גם לאחר שהבין כי ההמחאות שהפקיד בחשבונות הלקוחות ללא ידיעתם, הן נטולות כסוי, את התמורה שקבל הנאשם בעד פעילותו, הנזק שניגרם ללקוחות ולבנק, אשר לא כוסה עד היום ואת העובדה שהנאשם, בנגוד לשותפו, היה עובד הבנק ובלעדיו וללא שתוף פעולה שלו לא ניתן היה לבצע את העבירות.

...

שני הצדדים התייחסו אל כלל המעשים של הנאשם כאל אירוע אחד לצורך קביעת מתחם עונש הולם ואף אני סבורה כי יש לעשות כן לנוכח הדמיון הרב בין המעשים, זהות המשתתפים בהם, העובדה שהמעשים שנעשו במסגרת האישום השני נועדו להסתיר את עקבות המעשים שנעשו במסגרת האישום הראשון, הערכים המוגנים שנפגעו וסמיכות הזמנים.

בנוסף, הגם שנאסר הוא שהגה את העבירות, הוא שמסר לנאשם את ההמחאות והוא שגרף את עיקר רווחי העבירות לכיסו, יש ממש בטענה כי מעמדו של הנאשם כעובד הבנק והעובדה שבלעדיו לא ניתן היה להוציא את העבירות אל הפועל, מובילים למסקנה כי מידת הפגיעה של מעשיו בערכים המוגנים גבוהה ממידת הפגיעה שפגעו מעשיו של נאסר, ועל כן העונש שיש לגזור על הנאשם צריך להיות גבוה במידת מה מהעונש שנגזר על נאסר, אך לא בפער משמעותי.

לנוכח האמור לעיל אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: שמונה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

כך, הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות במגוון רחב של עבירות: בריבוי עבירות לפי סעיף 393 לחוק העונשין (גניבה בידי מורשה); ריבוי עבירות לפי סעיפים 3(א) ו-3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (איסור הלבנת הון) (להלן – חוק איסור הלבנת הון); ריבוי עבירות לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון (איסור עשיית פעולה ברכוש אסור); שלוש עבירות לפי סעיף 53(א)(1) לחוק ניירות ערך (הפרת הוראות חוק ניירות ערך); עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין (ניסיון לקבל דבר במירמה; עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין (זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות); שתי עבירות לפי סעיף 392 (גניבה בידי מורשה); עבירה לפי סעיף 425 לחוק העונשין (מירמה והפרת אמונים בתאגיד); עבירה לפי סעיף 424(1) לחוק העונשין (עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד); ושלוש עבירות לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך (הפרת חובה במטרה להטעות משקיע).

ע"פ 5718/16  זהבי נ' מדינת ישראל (21.11.2016) – אותו עניין הורשעה זהבי בגין ריבוי עבירות של גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות.

כך, סעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי, שכותרתו "ביטול הרשעה", מסמיך את בית המשפט לבטל הרשעתו של נאשם: "192א. הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להמנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור". בהתאם להלכה הפסוקה, שניים הם התנאים שצריכים להתקיים במקרה בו נימנע בית המשפט מהרשעת אדם שביצע עבירה: הראשון הנו שטיב העבירה ונסיבות ביצועה מאפשרים ויתור על הרשעה מבלי לפגוע מהותית בשיקולי הענישה; והשני הנו שהרשעה תיפגע משמעותית בשיקומו של הנאשם.

...

גזירת עונשו של עופר – סיכום לאחר שבחנתי בקפידה את טענות ב"כ הצדדים ופירטתי בהרחבה את שיקולי הענישה הרלוונטיים בנדון, לרבות השיקולים לקולא (בהם שיתוף הפעולה, גם עם החלקי, של עופר; החזרת הכספים לחברה; והשלכות ההרשעה בעניינו של הנאשם), מצאתי לקבוע שבאיזון הראוי בין אלה לאלה ולנוכח הנסיבות המקלות, כפי שפורטו בבקשה לביטול הרשעה (ובעיקר בשים לב לגילו של הנאשם 5; ולהיעדר נזק כספי), מצאתי כי יש מקום לסטות ממתחם הענישה שקבעתי.

סוף דבר על כן, אני גוזר על ברמלי את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 10 שנים בגין האישום הראשון.

אני גוזר על עופר את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר, אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים על העבירה בה הורשע או על כל עבירת פשע.

מילתה האחרונה של הנאשמת בטרם גזירת דינה הנאשמת התייחסה במילתה האחרונה, בין היתר, לעבודתה במישטרה, וכך אמרה: "מעבר לכל, יש לי כבוד גדול לבית המשפט ולכל מי שיושב כאן. כל אחד מחליט לפי הנתונים ולפי מה שעברנו כאן. אבל אני רוצה להגיד לכם עובדה אחת, שמעולם לא פיטרו אותי מהמשטרה, אני יצאתי לפנסיה בבר"ן, נפשי. הייתה ועדה גדולה והחליטו לפי הנתונים. לפני כן הייתי שנה וחצי במסגרת המישטרה בטיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגים על ידי המישטרה. איבדתי הכרה בלישכה מאחר והייתה היתעללות קשה מצד המפקדת שלי בי. והוגשה תלונה ויש תיק שאפשר לקרוא אותו היטב. היא לא שוטרת במישטרה. היא הייתה קצינה, ראש לישכת תביעות. לשאלת ביהמ"ש היא לא שם היום, פיטרו אותה, קוראים לה גב' ורד שי. היא רדתה בי שנה שלמה. עד שאיבדתי את ההכרה. ואז יצא שפוטרתי. סליחה, עד שיצאתי לגימלאות. אני מקבלת פנסיה." בעיניין הבן שלה אמרה הנאשמת: "מה שחשוב בכל הסיפור הזה, שבגיל 22 בני נולד, ואני מתוך החלטה החלטתי לטפל בו . החלטתי לקחת אחריות עליו. ולא צריך לספר שכשאדם לוקח אחריות אז הוא נותן את כל כולו ומוותר על הכל. ויתרתי על זוגיות והיו לי אפשרויות, ויתרתי אפילו על, יכולתי לשבת בבית ולטפל בו בשעות הבוקר ולקבל כסף מביטוח לאומי, החלטתי לעבוד בחצי משרה על מנת לא להישתכר על חשבון משלם המיסים. עבדתי כימעט עד 21:00 בלילה. הייתי פה אצל השופט יציב יושבת בחוץ עד 21:00 בלילה. כולם מכירים אותי בתעבורה. תרמתי למישטרה אהבתי את המישטרה. לבוא ולהגיד שאדם נכה לא יכול לטפל בבן שלו שהוא החליט לטפל בו ולא יעשה שום דבר כדי לגרום לו נזק, משום שאני לא איתו 28 שנים, הוא בן 31. ... והוויתור והמסירות והפחד שיקרה לו משהו לא יכול לאפשר לי לסכן שניה אחת מחיי, שאני לא אהיה לידו לטפל בו. אי אפשר להגיד, והחוסר מודעות לא מתפזרת רק בביהמ"ש, אלא גם בבתי ספר לרפואה, מבקשים ממני להסביר לרופאים בהרצאות על הסדר יום שלי, נכון אני נכה, קשה לי, אבל יש לי מיטת בית חולים ליד הבן שלי, ויש לו נשימות עם סטורציה שברגע שאני שומעת את הצפצוף, אני היחידה שמתעוררת וצורחת שיבואו לטפל בו. גם אם יש לידו מצלמות וגם אם יש לידו צלצולי טלפון. אני היחידה שמצליחה להרגיע אותו כשהוא ניכנס לסטרס ומאבד את ההכרה (בוכה)." בעיניין המעשים שבביצועם הורשעה, אמרה הנאשמת: "לשאלת ביהמ"ש, מה יש לי לומר על העבירות שהורשעתי בהן, אני משיבה שצר לי מאוד לשמוע שזה מה שכב' השופט חושב עליי למרות כל מה שעברנו פה, ויש עוד כמה ראיות חדשות שנוצרו והתיק באזרחי מקבל עכשיו בקשה לביטול פס"ד שניתן במירמה ע"י כב' השופט, העו"ד, סליחה, **** ארנס, יש מישפחה חדשה שטוענת אותה טענה שלי, שהבחור אינו קרוב מישפחה. ויש שם תהפוכות ואנחנו מתחילים את הכל מההתחלה. זה סיפור שמתחיל מההתחלה. יש ראיות חדשות שלא הצלחנו לשקף אותם בפני כבודו וזו הסיבה שלקחתי את תמי שיודעת לעשות את זה בצורה נכונה. ולהבהיר לביהמ"ש שיש דברים נוספים שאולי קצת יטו את המחשבה לכיוון הזה שאני לא עשיתי את זה. יש לי הרבה כבוד אליכם. שתדעו לכם. אני קראתי את כל הדפים. מא' ועד ת'. וניסיתי גם להבין למה. לפעמים, ואני עבדתי בבתי משפט 13 שנים עם שופטים ואני מכירה שופטים והם מכירים אותי, וכאלה שפסלו אותם, ואני ראיתי משפטים, שהאמת לא תמיד ידעה, לא תמיד ידעו לשטח אותה מול השופט, אני מתרגשת. ראיתי שהדברים יכולים להשתנות. שהצדק הוא קורה בסוף כשמתעקשים. יש פה כל מיני נתונים שיכולים אולי להקל. אבל לא. אני לא עשיתי את זה. ואני חייבת להמשיך ולשמור על הבן היקר שלי. הוא ימות אם אני לא אהיה איתו (בוכה). הוא נחנק בלילה...". דיון והכרעה הנאשמת הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בבצוע כל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום, והן: האישום הראשון: זיוף מיסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות - עבירה על סעיף 418 (סיפא) לחוק העונשין; שימוש במסמך מזויף - עבירה על סעיף 420 לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה - עבירה על סעיף 415 לחוק העונשין; פגיעה בפרטיות עבירה על סעיף 2(7) בצרוף סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (שתי עבירות); הפרת אמונים - עבירה על סעיף 284 לחוק העונשין (שתי עבירות).

ע"פ 5718/16 זהבי מיכל נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) – הנאשמת נדונה, בבית המשפט המחוזי בחיפה, למאסר בפועל למשך 24 חודשים, ולקנס כספי בסך 120,000 ₪, בשל הרשעתה, בהתאם להודאתה, בבצוע העבירות הבאות: גניבה בידי עובד, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות.

ת"פ 6490-11-08 מדינת ישראל נגד נתן פיקהולץ (פורסם בנבו) – המערער הורשע, על פי הודאתו, בבצוע עבירות על חוק מס ערך מוסף, בכך שיחד עם אחרים הוציא וקיזוז חשבוניות בסך של כ- 700,000 ש"ח, מבלי שהיה זכאי לכך, כדי להיתחמק מתשלום מס. הנאשם הסיר את המחדלים, ושילם את המס המגיע, והעבירות בוצעו כ- 10 שנים לפני מועד גזר הדין.

...

בהתחשב במצבם הרפואי של הנאשמת ובנה, החלטתי לא רק להסתפק ברף התחתון של מתחם הענישה שנקבע על ידי, אלא אף לסטות ממנו לקולא בשיעור של 25%, דהיינו הפחתה של 10 חודשים מאותו רף תחתון.

מאותם טעמים החלטתי גם להסתפק ברף התחתון של מתחם הקנס שקבעתי, ולהתחשב בגובה הפיצוי, אם כי אין בקביעת גובה הפיצוי כדי לאמוד את נזקיהם של המתלוננים, או לקבוע את כל זהות המתלוננים, וזכותם למצות את זכויותיהם בהליכים המשפטיים העומדים לרשותם.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, אני דן את הנאשמת לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 30 חודשים, ולשם תחילת ריצוי מאסרה עליה להתייצב ביום 3/4/2022 שעה 09:00 בבית מעצר קישון, או בכל מקום אליו תשובץ ע"י ועדת המיון של שב"ס. 9 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מיום שחרורה, אחת או יותר מהעבירות שבביצוען הורשעה בתיק זה, ושהן מסוג פשע.

לאחר ניהול הליך הוכחות, הורשע הנאשם בעבירות הבאות: קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") (ריבוי עבירות); רישום כוזב במסמכי תאגיד, עבירה לפי סעיף 423 לחוק; מירמה והפרת אמונים בתאגיד, עבירה לפי סעיף 425 לחוק; ושיבוש הליכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

המערער הורשע על פי הודאתו, בסדרה ארוכה של עבירות: גניבה בידי מורשה; רישום כוזב במסמכי תאגיד; מירמה והפרת אמונים בתאגיד; זיוף בנסיבות מחמירות; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות; גניבה בידי עובד; ושימוש במסמך מזויף.

לפיכך, בהיתחשב בזמן הרב שחלף, אף שהנאשם ניהל הליכי הוכחות ממושכים ולא קיבל אחריות למעשיו, ייקבע גזר הדין בתחתית מיתחם העונש ההולם, תוך חפיפה מלאה בין שני מיתחמי הענישה.

...

כמו כן, הונה הנאשם עמותות ומשרדי ממשלה, אשר הקצו לו כספים על אף שלא עמד במטרות שהציבו לו. מעשיו של הנאשם פגעו באמון העומד בבסיס עולם גיוס התרומות, אשר בסופו של דבר מטרתו להיטיב עם נזקקים.

בהתחשב במכלול השיקולים כמפורט לעיל, לאור מהות העבירות ונסיבותיהן, אני קובעת את מתחם הענישה לחלקן הראשון של העבירות בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים, ולחלקן השני של העבירות בין שנה וחצי לשלוש שנות מאסר בפועל, לצד עונשים נלווים.

נוכח האמור לעיל אני דנה את הנאשם כמפורט להלן: מאסר בפועל למשך שנתיים וחצי.

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן ,בעבירות של גניבה בידי עובד הציבור בצוותא חדא (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 390 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות בצוותא חדא (ריבוי עבירות), עבירה לפי סעיף 415 סייפא יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין וסיוע למירמה והפרת אמונים עבירה לפי סעיף 284 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים כי תנאי מקדים להסדר הטיעון הוא שהנאשם יפקיד סך של 570,000 ₪ בחשבון קרן החילוט או בחשבון משטרת ישראל לצורך חילוטם המוסכם לאוצר המדינה, יוזמן תסקיר משירות המבחן, המאשימה תעתור לעונש ראוי של 16 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח ואילו ההגנה תהא חופשיה בטיעוניה לעניין רכיב זה, יושת מאסר מותנה בעבירות בהן הורשע הנאשם ובכל עבירה עם יסוד של מירמה וזאת למשך שלוש שנים, הצדדים יעתרו במשותף לרכיב קנס מוסכם של 540,000 ₪ כאשר 300,000 ₪ ישולמו תוך 30 יום מיום מתן גזר הדין ו – 240,000 ₪ ישולמו ב- 40 תשלומים שוים ורצופים החל מ – 60 יום לאחר מתן גזר הדין.

שני הצדדים הגישו פסיקה התומכת בעמדתם למיתחם הענישה כמפורט להלן: פסיקה שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה- ע"פ 2239/21 עמור נ' מדינת ישראל הושתו על המערער ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, קנס כספי בסך של 200,000 ש"ח או 100 ימי מאסר תמורתו וחילוט מוסכם בסך כולל של 900,000 ש"ח. עונשים אלה הושתו על המערער בעקבות הרשעתו, על בסיס הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בגניבה בידי עובד ציבור, (135 מקרים); ברשום כוזב במסמכי תאגיד, (76 מקרים); במירמה והפרת אמונים, (2 עבירות); בהלבנת הון, (68 מקרים); וכן בעבירות מס (6 מקרים), ושימוש במירמה, ערמה ותחבולה (6 מקרים).

...

מתחם הענישה ההולם- לאחר סקירת כלל הפסיקה שהוגשה על ידי ב"כ הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה נע בין 14 ל – 32 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.

דין טענה זו להידחות.

לאור האמור הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל.