גזר דין לאור תהליך גמילה מסמים

עוד הפנה ב"כ הנאשם לשני תסקירים של שירות המבחן אשר התקבלו ביחס אליו: בהתאם לתסקירים אלה נמצא הנאשם מתאים לתהליך ממשי של שקום, ובית המשפט התבקש לגזור ענישה בעלת אופי שקומי ולהפחית בענישה הראויה משקולי שקום בהסתמך על המלצתו המפורשת של שירות המבחן למבוגרים.

מפאת סודיות תוכן התסקיר לא ארחיב בתאור תוכנו המדבר בעד עצמו, אך למדתי ממנו כי הנאשם שהוא בן 43, עבר במהלך חייו חוויות לא פשוטות בלשון המעטה, גדל בסביבה הורית וחברתית מורכבת מאד, ובהתאם לבדיקות שבוצעו לו בשירות המבחן למבוגרים הוא נגמל משימוש בסמים ולמעשה מנהל הוא אורח חיים נורמאטיבי.

גזירת הדין לאור המיתחם שנקבע והנסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה – יש לקחת לזכות הנאשם את לקיחת האחריות המלאה ביחס לעובדות כתב האישום המתוקן ללא ניהול הוכחות וללא כל הסדר עם המדינה לעונש.

הרייני להבהיר לנאשם שנוכח בעת הקראת גזר דין זה, כי היזדמנות שיקומית הנתנת במסגרת ענישה הכוללת של"ץ, היא סוג של מבחן אחריו עוקב שירות המבחן למבוגרים, וככל שלא יעמוד הנאשם במבחן שקומי זה בהצלחה, יחזור בית המשפט לידון בשאלת ענישתו הראוייה, ולא מן הנמנע כי רכיב השל"ץ יוחלף ברכיב של מאסר ממשי בפועל.

...

ביחס לרכיב הפסילה בפועל, וכדי לאזן את ההחלטה שלא לגזור מאסר בפועל, וכדי לאפשר לנאשם אופק שיקומי גם בתחום הנהיגה, אני סבור כי 30 חודשי פסילה אשר יסווגו כך שבתום 15 חודשים יוכל הנאשם להתחיל ללמוד נהיגה, יענו על עקרון ההלימה הקבוע בחוק ביחס לעבירות שביצע הנאשם בנסיבות ביצוען ולאחר ששקלתי גם את השיקולים שאינם קשורים בביצוע העבירות עצמן.

מכל האמור לעיל אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: פוסל הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 30 חודשים.

הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה עם רישיון נהיגה שאינו תקף ביחס לעבירה מסוג הזמנה לדין והכל תוך 3 שנים מהיום.

בהנתן האמור לעיל, בית משפט השלום גזר על המבקש 7 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים מסוג "פשע", למשך 3 שנים; 3 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים מסוג "עוון", למשך 3 שנים; צו מבחן למשך שנה; צו של"צ בהקף 180 שעות; 60 יום פסילת רישיון נהיגה על תנאי, לבל יעבור עבירה לפי פקודת הסמים, למשך שנתיים; התחייבות בסך 3,000 ש"ח להמנע מעבירה לפי פקודת הסמים במשך שנתיים; וקנס בסך 3,000 ש"ח. ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי על גזר דינו, ובפרט על הותרת הרשעתו על כנה – נדחה.

לשיטתו, ראוי היה להמנע מהרשעתו נוכח המלצת שירות המבחן להמנע מהרשעה; סכויי שקומו הגבוהים; סעיף 82 לחוק המייחד, לטענתו, אי הרשעה לנאשמים העוברים הליך גמילה מסמים; העידר עבר פלילי ואורח חייו הנורמאטיבי; הפגיעה שתיגרם לתעסוקתו ומניעת קדומו התעסוקתי.

כמו כן, נטען כי הרשעתו מהוה "אי צדק מהותי" וזאת לאור "תהליך לגאליזציה" כלשונו המבטא שינוי חברתי ומוסרי ביחס לסם הקנבוס, ובהתאם אין הכרח בהרשעה בעבירות הנוגעות לסם זה. דין הבקשה להדחות.

...

כמו כן, נטען כי הרשעתו מהווה "אי צדק מהותי" וזאת לאור "תהליך לגליזציה" כלשונו המבטא שינוי חברתי ומוסרי ביחס לסם הקנבוס, ובהתאם אין הכרח בהרשעה בעבירות הנוגעות לסם זה. דין הבקשה להידחות.

אין אפוא עילה לדון בעניינו פעם נוספת, בגדרי "גלגול שלישי". הבקשה נדחית אפוא.

בגדריו, היתקבל ערעור המשיבה על גזר דינו של בית משפט השלום בבאר שבע (כבוד השופטת ש' חביב) בת"פ 52226-08-17 מיום 25.05.2022.

זאת, לאור המלצת שירות המבחן על הטלת עונש לריצוי בדרך של עבודות שירות; נסיבות חייו של המבקש; הצורך לאפשר לו תהליך שקומי לגמילה מסמים; ואף לאור האנטרס הצבורי הקיים לעודד אותו לעבור שקום.

...

בהתאם לאלה, מצא בית המשפט כי קיימות נסיבות אשר מצדיקות לסטות מהמתחם שקבע, והעמיד את עונשו על שנת מאסר בפועל.

עוד טוען המבקש כי בית משפט קמא דחה "ממצאי מהימנות מובהקים שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית ששוכנע בקשר שבין התמכרות המבקש לסמים קשים לבין ביצוע העבירות דנן". דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

עם סיום שמיעת טיעוני הצדדים הבהרתי כי ככל שאמצא לאחר בחינת הטיעונים, הראיות והאסמכתאות שיש מקום לשחרר הנאשם לחלופה טיפולית תיתקבל על כך החלטה נפרדת והדיון יידחה לשמיעת טיעונים משלימים לעניין העונש לאחר שיתקבל דיווח משירות המבחן על אודות הישתלבות הנאשם בקהילה טיפולית, וככל שלא אמצא לשחרר הנאשם יינתן גזר הדין של הנאשם במועד שנקבע.

כן הדגישה כי תהליך הגמילה מסמים הוא מורכב וכי כל עוד הליך הגמילה לא נעשה באופן מוסדר הוא קשה יותר, על אף שגם בהליכי גמילה מוסדרים אין "תעודת ביטוח" להצלחה.

לצד האמור, הריני שב ומדגיש כי אין ללמוד מהחלטה זו על עמדת בית המשפט ביחס לעונש שיוטל על הנאשם בסופו של ההליך, ועוד אוסיף כי עמדת המאשימה לעונש של מאסר עודנה על הפרק, וכנגזר מכך אין לפתח ציפייה מעצם החלטה זו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על שיחרורו של הנאשם לחלופה הטיפולית קהילת "הדרך" בכפוף לתנאים הבאים: הנאשם יצא מבית המעצר אל קהילת "הדרך" בלווי של איש שב"ס "מדלת אל דלת", במועד שיימסר על ידי שירות המבחן בתוך 7 ימים לבית המשפט ולשב"ס. לאחר קבלת המועד תנתן על-ידי החלטה משלימה.

...

טיעוני הצדדים הואיל והחלטה זו עוסקת, כאמור, רק בשאלת שחרורו של הנאשם לחלופה הטיפולית, ולא בגזר דינו, אתייחס לטיעוני הצדדים, ככל שהם קשורים לשאלה זו. המאשימה טענה כי יש לדחות את בקשת הנאשם ושירות המבחן לשחרר הנאשם לחלופת מעצר בקהילה טיפולית, וביקשה לתת בכורה לאינטרס הציבורי על פני האינטרס השיקומי האישי של הנאשם.

נראה לי שאביו ואחיו של הנאשמים מהווים עבור הנאשם מודל חיובי ליכולת להצליח בהליך הגמילה והשיקום.

לצד האמור, הריני שב ומדגיש כי אין ללמוד מהחלטה זו על עמדת בית המשפט ביחס לעונש שיוטל על הנאשם בסופו של ההליך, ועוד אוסיף כי עמדת המאשימה לעונש של מאסר עודנה על הפרק, וכנגזר מכך אין לפתח ציפייה מעצם החלטה זו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על שחרורו של הנאשם לחלופה הטיפולית קהילת "הדרך" בכפוף לתנאים הבאים: הנאשם יצא מבית המעצר אל קהילת "הדרך" בליווי של איש שב"ס "מדלת אל דלת", במועד שיימסר על ידי שירות המבחן בתוך 7 ימים לבית המשפט ולשב"ס. לאחר קבלת המועד תינתן על-ידי החלטה משלימה.

אני דוחה את הדיון לצורך השלמת טיעונים לעונש בעניינו של הנאשם ליום 30.3.2023 בשעה 09:30.

בצד זאת צוין כי המערערת עברה תהליך גמילה מסמים (הבדיקות שביצעה בשירות המבחן ובפני הממונה אימתו עובדה זו), וחרף המצאותה עם חברה שולית במשך שנים רבות שמרה על עבר נקי.

שנית, בית משפט קמא (במותבו הקודם) בעת שהפנה את המערערת לממונה על עבודות שירות לקבלת חוות דעת בעיניינה, לא ציין בפני המערערת שטרם גיבש עמדתו לעניין העונש כדי למנוע פיתוח ציפייה מטעמה, לא ראה לנכון לציין זאת בפרוטוקול – לעניין ההפניה לממונה על עבודות שירות, די אם נפנה לדבריו הקולעים של כב' השופט א' רובינשטיין בע"פ 6294/05 דורון חובב נגד מדינת ישראל (13.7.06), שם נקבע כי: "מטבע הדברים כשמזמין בית המשפט חוות דעת לגבי נאשם מאת הממונה על עבודות שירות, יש בכך אינדיקאציה לכיוון מסוים, וציפייה אנושית..." יחד עם זאת, צוין בהמשך כי: "אין בכך כדי לומר כי אין בית משפט יכול לשנות דעתו משעיין או נפרשה לפניו תמונה מלאה יותר, כל עוד לא הכריע, ובמקרים כאלה יש לערכאת העירעור כבנדון דידן עניין רב בהנמקה" – ראו גם ע"פ 8704/08 סמי הייב נגד מדינת ישראל (23.4.09), שם נקבע כי: " כבר נפסק על ידי בית משפט זה בעבר כי כאשר בית משפט מפנה את הנאשם לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות שירות, ובמיוחד כאשר לפני ההפנייה מציין הוא כי טרם גיבש את עמדתו לעניין העונש, הרי שההפנייה, כשלעצמה, אינה מהוה עילה להיווצרותה של ציפייה סבירה או הסתמכות מצד נאשם... במקרה דנן בית המשפט המחוזי לא רק שהקפיד לציין, לפני שהפנה את המערערים לממונה על עבודות שירות, כי אין הוא קובע מסמרות בעיניין, אלא שגם בגוף גזר הדין הדגיש כי הפנה את המערערים לממונה בטרם התגבשה דעתו לעניין העונש ואף נימק מדוע הגיע לתוצאה אליה הגיע ולא הסתפק בהטלת עבודות שירות" כבוד השופט רובינשטיין, סבר אף במקום אחר כי "ראוי שינהגו בתי המשפט: אחריותם גדולה, ורגישות גם לעבריינים העוברים עבירות בזויות היא חלק ממלאכתם. הדברים מעוגנים גם בשכל הישר: יישלח אדם לממונה על עבודות שירות אך אם סבור בית המשפט כי יש סיכוי ממשי לריצוי כזה, שאלולא כן אין מנוס ממפח נפש מיותר, שלא לדבר על ערעורים ורוב היתדיינות" – ראו רע"פ 3389/11 מתיקו דראגו נגד מדינת ישראל (26.5.11).

רביעית, בית משפט קמא קבע כי אין בפניו שיקול שקומי בהתבסס על כך "שהנאשמת לא הביעה נזקקות טיפולית ובנסיבות, שירות המבחן נימנע מהמלצה טיפולית בעיניינה.". כאן יש לציין ולהדגיש כי בתי המשפט ניסו להיתמודד עם הקושי לחרוג לקולה ממיתחם העונש ההולם משיקולים שאינם שקולי שקום, ואחד הכלים שעשו בו שימוש על ידי הענקת פרשנות רחבה של המושג שקום, הכוללת גם את "מידת החסד והרחמים" (ראו: ת"פ (שלום ב"ש) 36886-09-12 מדינת ישראל נ' נבאהין, פסקה 7 (6.1.2013); ת"פ (מחוזי מר') 106/12 מדינת ישראל נ' פוקיוקו, פסקה 27 (2.1.2013); ת"פ (שלום ב"ש) 15410-11-12 מדינת ישראל נ' דרבעי, פסקה 8 (27.1.2013)); אמנם דרך זו (פרשנות רחבה של התיבה "שקום") אינה נקייה מספקות, הדבר עלול ליצור הפחתה במעמדו של רכיב השקום בענישה ; עם זאת בתיק קיימים סיממני שקום המביאים את המקרה שבפני להתקרב לטרקלין השקום ובפרט נוכח גילה המתקדם, מאסר מאחורי סורג ובריח לראשונה בחייה שעשוי להיות קשה במיוחד; גמילה מסמים בכוחות עצמה, עבר נקי חרף גילה המתקדם ונסיבות חייה, טיפולה בבת ובנכדה, כל אלה, גם אם אין בפנינו תכנית שקום כהגדרתה הקלסית, יש סימנים של שקום, שיחד עם יתר השיקולים שציינתי לעיל, יש בכוחם להכניס מקרה זה לדלת אמות התיבה הרחבה והתכליתית של "שקום". לאור כל המפורט לעיל, הגעתי למסקנה כי מתקיימות בעניינינו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה לקולא ולו במעט ממיתחם העונש ההולם שנקבע על ידי בית משפט קמא.

...

אשר לנסיבות חייה האישיות של המערערת, מקריאת התסקיר אכן הלב נחמץ; עם זאת סבורני כי בית המשפט קמא נתן דעתו פעמיים לגבי נסיבות אישיות אלו; פעם אחת, משקבע מתחם שהוא נמוך מהמקובל, מתחם המשקף מגדר הנאשמת ונסיבותיה, ופעם שניה, עת למרות היעדר המלצה שיקומית בתסקיר, קבע בית המשפט קמא את עונש המערערת בתחתית המתחם.

בע"פ 6235/22 מדינת ישראל נ' חסארמה דן כב' בית המשפט העליון בין היתר במשמעות הודאה, חלק יחסי, והשפעת דברים אלו על הענישה, כאשר מדובר בעבירות נשק; כב' בית המשפט העליון קובע- "..ואולם, אף אם הייתי מניח לטובת המערערים כי העונשים שנגזרו עליהם עולים בקנה אחד עם מדיניות הענישה הנוהגת, לא היה בכך כדי לסייע. חומרתן של העבירות שכרוכות בשימוש פסול בנשק מחייבת ענישה חמורה ובלתי מתפשרת, שיהיה בה משום ביטוי הן לפגיעה הקשה בביטחון הציבור ובשלומו, הן להרתעה הנדרשת מפני עבירות מסוג זה. אכן, אל לנו להתעלם מהמציאות הקשה שבה נשק קטלני ורב עוצמה זמין בתפוצה רחבה, על הסיכון הרב לחיי אדם חפים מפשע ולפעילות עבריינית שהדבר נושא עמו. אף אין להתעלם מהיקפה הנרחב של התופעה, שאינו שוכך עם השנים. כפי שציינו לא אחת, לבתי המשפט תפקיד חשוב בהתמודדות עם תופעה זו, בין היתר בדרך של קביעת רף ענישה מחמיר ומרתיע. ההחמרה נדרשת לעבירות הנשק בכללותן ועל כל גווניהן, והיא מקבלת משנה תוקף כאשר עסקינן בתופעת השימוש בנשק קטלני ככלי לפתרון סכסוכים. משכך, סבורני כי יש מקום להחמיר בענישה הנוהגת, ובהתאם גם בעונשיהם של המערערים – באופן שייתן ביטוי מלא לחומרת מעשיהם. זאת מבלי שאנו נוטעים מסמרות בגבולות המדויקים של מתחמי הענישה.

ניצן סילמן, שופט השופט א' בולוס : עיינתי בחוות דעתם של חבריי ואחרי התלבטות החלטתי להצטרף לתוצאה אליה הגיע חברי השופט דאוד.