על רקע אירועים אלו, בשעה 20:21, בטייבה, במקום שאינו ידוע במדויק, בניסיון נוסף לסכל את ההופעה, היתקשר המערער באמצעות טלפון נייד למוקד החרום של משטרת ישראל, ואמר למוקדנית שענתה לשיחה את הדברים הבאים:
"את מקשיבה? תקשיבי! הטמנו מטען חבלה במיגרש, בטייבה, תפנו את כל האנשים משם, תוך 10 דקות לפני שזה מתפוצץ".
בסופו של דבר, ועל אף שיחה זו, ההופעה היתקיימה במלואה כמתוכנן.
עוד הדגיש בית המשפט המחוזי בהקשר זה, כי בניסיונו הנוסף של המערער לסכל את ההופעה, וזאת בדרך של איום באשר להמצאותה של פצצה במקום הארוע, יש כדי ללמד "נחישותו והתמדתו של נאשם 2 [המערער - י' א'] לפעול לסיכול ההופעה".
באשר לנזק שצפוי היה להגרם מבצוע העבירה, שקל בית המשפט המחוזי את חומרת מעשה ההצתה בהתאם לתנאי הפסיקה, לאור מינעד החומרה הרחב לעבירות הצתה שונות.
בהמשך לכך, הדגיש בית המשפט המחוזי את הסכנה הפוטנציאלית הגלומה במעשה הצתה, גם כאשר מדובר בהצתה בשטח פתוח כבעניינינו, שכאמור אין לדעת כיצד תתפשט ובמי תיפגע, ונזקיה עלולים להיות קטלניים ורחבי הקף.
עוד טען בא כוח המערער בדיון לפנינו כי על אבראהים הושתו 28 חודשי מאסר, וזאת למרות שעל-פי התשתית העובדתית המוסכמת, הוא שהגה את רעיון ההצתה, ולמרות עבירת החזקת נשק בה הורשע במסגרת גזר הדין בבית המשפט המחוזי.
...
ונדגיש, עבירת האיומים אשר עבר המערער היא כשלעצמה מצדיקה לטעמנו את הפער במתחמי הענישה שנקבעו.
סוף דבר, מעשיו של המערער וחומרתם המיוחדת מצדיקים את העונש שנגזר עליו, ואין מקום לערכאה זו להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.
הערעור נדחה.