מהצרי ניסה להיגמל בתנאים פתוחים (לא בקהילה סגורה), ונכשל, ואף ניסה להישתלב בטיפול תוך כדי מעצרו אולם לא היה ניתן לעשות כן.
מה למהצרי זה ולטואלבה, אשר סיים בהצלחה 9 חודשי טפול בקהילה טיפולית סגורה, ועוד חודשים ארוכים של טפול בהוסטל השייך לה, ולאחר מכן אצל גורמים טפוליים נוספים, כולל שירות המבחן?
במסגרת ע"פ (נצ') 38274-10-14 וקנין נ' מדינת ישראל (2.12.2014) דחה בית המשפט המחוזי את עירעורו של וקנין נגד חומרת גזר הדין בעיניינו (פרט להפחתת אורך המאסר חלף קנס).
וקנין הורשע בשמונה אישומים בהם יוחסו לו עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, גניבת כרטיס חיוב, הונאה בכרטיס חיוב, והתחזות כאדם אחר.
]
בכל הדוגמאות דלעיל הורשעו נאשמים בעבירות חמורות (סיוע לחטיפה, החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בכמות גבוהה מאוד, שוד באיומי סכין, ועוד) נקבעו, בהתאם, מיתחמי ענישה הולמים (וחמורים), ובסופו של יום הושתו עונשים שקומיים על הנאשמים, בהתאם למצוות המחוקק בסעיף 40 ד לחוק העונשין.
...
עוד נימקתי החלטתי בכך שמשך תשעה חודשים בקהילה הטיפולית, לא הפר טואלבה ולו פעם אחת את כלליה, לא פתח תיקים פליליים, ולא נרשמה נגדו כל תלונה התנהגותית.
סבורני כי כל "הזזה" שלו ממצב זה, עלולה לגדוע את הליך השיקום, או לכל הפחות – להזיק לו מאוד.
השילוב בין חומרת העבירות בהן הורשע טואלבה, העובדה שהוא היה עצור בתיק דנא במשך 21 חודשים, יחד עם החשש שמא ההליך הטיפולי ייפגע בהפסקת רצף העבודה שלו[footnoteRef:22] מוביל למסקנה כי יש להשית עליו ענישה הכוללת מאסר בפועל בהתאם לנסיבות, קרי – למציאות בפניה אנו ניצבים.
אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אני משית על הנאשם את העונשים הבאים:
15 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
