גזר דין בעבירת החזקת נשק (ריבוי עבירות)

נאשם 2, יליד 25.12.1997 (להלן בגזר דין זה – "הנאשם"), הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בבצוע עבירה של החזקת נשק (ריבוי עבירות).

...

נוכח כל האמור המליץ שירות המבחן על ענישה בעלת גבולות ברורים שתמחיש לנאשם את חומרת מצבו ותהווה עבורו גבול חיצוני מרתיע.

כך החלטתי לעשות בשל גילו הצעיר עד מאוד של הנאשם בעת ביצוע העבירה וכיום ועל מנת להותיר לו פתח לשיקום.

נאשם מס' 1, צאלח חדיג'ה יליד 1994 (להלן בגזר דין זה – "הנאשם"), הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר דיוני שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בבצוע עבירות של סיוע להחזקת נשק (ריבוי עבירות), איומים ושיבוש מהלכי משפט.

...

שירות המבחן התרשם בסיכומו של דבר מבחור צעיר שאינו מאופיין בדפוסים שוליים או עברייניים מושרשים.

בהתחשב בעיקרון המנחה בענישה לפיו על העונש להלום את חומרת המעשה, בערכים המוגנים העומדים ביסוד העבירות אותן ביצע הנאשם שעיקרם ביטחון ושלום הציבור, ברמת הענישה המקובלת [ראו עפ"ג 27108-01-16 (מרכז-לוד) מדינת ישראל נ' נוסיראת (8.5.2016) וכן עפ"ג (מרכז-לוד) 50329-10-15 מדינת ישראל נ' ענזי (26.1.2016)] וכן עפ"ג (מרכז-לוד) 1885-07-18 פדילה נ' מדינת ישראל (6.11.2018), בו אישר בית המשפט המחוזי מתחם עונש הולם של 18 עד 34 חודשי מאסר בפועל שקבעתי בעניינו של מי שהחזיק שני כלי נשק התקפיים ותחמושת תואמת בגזר דיני בת"פ (כ"ס) 37519-03-17 מדינת ישראל נ' פדילה (13.6.2018)], ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירות: מספרם של כלי הנשק שהוחזקו, סוגם, העובדה כי היו טעונים במחסניות מלאות בכדורים תואמים, כמות וסוגי התחמושת שהוחזקו והעבירות הנוספות שביצע הנאשם ובעיקר – במתחם העונש ההולם שקבעתי בעניינו של המבצע העיקרי, נאשם 2 (בין 24 ל-42 חודשי מאסר), אני קובע כי מתחם העונש ההולם את מעשי הנאשם כאן נע בין 10 ל-24 חודשי מאסר בפועל.

החלטתי אפוא לחרוג לקולה ממתחם העונש ההולם שקבעתי בעניינו של הנאשם, תוך שמירה על עקרון ההלימה בין חומרת העבירה לעונש שאשית על הנאשם, ואני גוזר עליו את העונשים הבאים: · מאסר בפועל בן 8 חודשים, שירוצה בעבודות שירות בבית לשובע בתל אביב, החל ביום 2.7.2019.

בכתב האישום המתוקן יוחסו לעורר עבירות קשירת קשר לבצוע פשע (רצח) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); סחיטה בכוח (שלוש עבירות), לפי סעיף 427 לחוק; סחיטה באיומים (שלוש עבירות), לפי סעיף 428 לחוק; חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 333 ו-335 לחוק; נשיאה והובלה של נשק, לפי סעיף 144 לחוק; החזקת נשק (ריבוי עבירות), לפי סעיף 144(א) לחוק; מירמה בכוונה להיתחמק ממס, לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

עוד הדגיש בא כוחו כי העורר נעדר עבר פלילי וכי אין בעיניינו כל חשש שיימלט מאימת מהדין, שכן הוא מעוניין להתחיל את ריצוי עונשו, להשתקם וכלשונו, "לצאת לחייו". משכך, העורר מעוניין כי יאפשרו לו להתארגן כנדרש במהלך "תקופת ההתארגנות" הנתונה לו עובר למתן גזר הדין, זאת בייחוד לנוכח הקשיים הכבדים שתנאי המעצר הנוכחיים מערימים עליו ועל בני משפחתו.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערר ובנספחיו ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

העורר מבקש לשחררו ללא פיקוח לבית הוריו, זאת לאחר שנרשמו לחובתו 3 הפרות של תנאי הפיקוח האלקטרוני החלים עליו כעת, ביניהן הפרה שנקבעה כמהותית – הדברים מדברים בעד עצמם, ולא שוכנעתי כי יש מקום להקל בתנאי מעצרו כל הקלה נוספת.

סוף דבר, דין הערר להידחות.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 42324-09-20 מדינת ישראל נ' ואפיק ג'בארין(עציר) בפני כבוד השופט נאסר ג'השאן בעיניין: המאשימה מדינת ישראל הנאשם בלאל ואפיק ג'בארין (עציר) גזר דין

מבוא: הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בבצוע עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") (ריבוי עבירות); ייצור נשק עבירה לפי סעיף 144(ב2) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); החזקת נשק עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה ממשית עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין (ריבוי עבירות) ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

יצוין כי ככל והנאשם הורשע במספר עבירות על בית המשפט לבחון האם מדובר בעבירות המהוות ארוע אחד, או מספר אירועים ובהתאם, לקבוע מיתחם ענישה הולם לכל ארוע בנפרד; בשלב השני, יש לבחון אם יש מקום לחרוג מן המיתחם עקב שקולי שקום, או שלום הציבור הנוגעים לנאשם; בשלב השלישי, אם נמצא שאין מקום לחרוג מהמתחם כאמור, יגזור בית המשפט את עונשו של הנאשם בתוך המיתחם, תוך בחינת נסיבותיו האישיות שאינן קשורות לבצוע העבירה (ע"פ 5214/13 סירחאן נ' מדינת ישראל (30.12.2013)).

...

באיזון הראוי, בשים לב לנסיבות ביצוע העבירה שנמצאות ברף חומרה גבוה ולאור הנזק שצפוי היה להיגרם כתוצאה מהשלכת בקבוקי תבערה לכל עבר, ובאיזון בין נסיבותיו של הנאשם לבין חומרת מעשיו ובשים לב למתחם הענישה ההולם את העבירה לפי נסיבותיה, סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש ברף האמצעי של המתחם, לצד עונש של מאסר מותנה ופיצוי לנפגעי העבירה על הנזק שנגרם להם.

בסיכומו של דבר, הנני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 42 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 02.09.2020.

אני מחייב את הנאשם לפצות כל אחד מהמתלוננים (מחמוד, פאיזה, חאלד ומנאל) בסך של 1,000 ₪ כל אחד, שיופקדו בקופת בית המשפט ב-10 תשלומים שווים ורצופים, כאשר הראשון בהם יהיה ב-01.10.2022 ויתרת התשלומים בתחילת כל חודש עוקב.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע ת"פ 32803-12-17 מדינת ישראל נ' אבו עגאג(עציר) בפני כב' ס.הנשיאה, השופט אליהו ביתן בעיניין: המאשימה: מדינת ישראל הנאשם: עלה אבו עגאג (עציר) גזר דין

בארבעה מועדים אחרים הנאשם מכר לאחר 22,000 כדורי תחמושת בקוטר 9 מ"מ. על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, כאמור, הוא הורשע בעבירה של רכישה והחזקת נשק (ריבוי עבירות) לפי סעיף 144 (א) סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירה של סחר בנשק (מספר עבירות) לפי סעיף 144 (ב2) לחוק העונשין תשל"ז-1977.

...

בסופו של דבר עתרה לקבל את ההסדר וביקשה כי הקנס ישולם לפני סיום המאסר.

בכל זאת, לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי יש לכבד את הסדר הטיעון: "הסדר טיעון – באשר הוא – אינו רק שיקול אחד ככל יתר השיקולים העומדים בפני בית-המשפט הגוזר את העונש. הסדר טיעון, כשהוא לעצמו, הוא שיקול מרכזי בגזירת הדין הן מטעמים של אינטרס הציבור הן כדי למלא אחר ציפיות הנאשם המוותר בהודאתו על זכותו לניהול ההליך הפלילי עד תומו. האינטרס הציבורי במובנו הרחב מחייב את בתי-המשפט לעודד קיומם של הסדרי טיעון. קיום הסדרי טיעון מאפשר פריסה רחבה יותר של אכיפת החוק, ובכך יש כוח מרתיע כשלעצמו, העשוי לאזן את אפקט ההקלה בעונש במקרה הקונקרטי. ...ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון". - ע"פ 1958/98‏ פלוני נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(1) 577.

בכל הרגישות למצבה הבריאותי של בתו התינוקת של הנאשם, נראה לי כי ענין זה קיבל משקל יתר בשיקולי התביעה.

נוכח כל האמור אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 34 חודשי מאסר בפועל, מיום מעצרו.