בית המשפט קבע כי בית המשפט קמא גזר את הדין באופן מידתי וראוי, היה מודע למכלול שקולי הענישה ולא מצא כי גזר הדין חורג מרמת הענישה המקובלת המצדיקה היתערבות ערכאת העירעור.
בית המשפט ציין כי העונש שהוטל אינו קל אף נוכח נסיבותיה האישיות של המערערת, אך קבע כי "מן הראוי היה להטיל עונש מאסר משמעותי על המערערת וסבורים אנו כי העונש שהוטל במקרה זה הוא עונש הנמצא במיתחם הסבירות, בהיתחשב בכל השיקולים לקולא ולחומרה. נעיר כי גם אם יימצא שבעבר היו מקרים שבהם הוטל אותו עונש מאסר בגין גניבת כספים בשיעור רב יותר או עונש מאסר קל יותר בגין גניבת סכומים בשיעור דומה, הרי שנראה לנו כי צדקה ב"כ המשיבה שאין מקום לעריכת "מתמטיקה" מדויקת בכגון דא, וכל מקרה אמור להתברר לפי נסיבותיו, וכך הדברים אמורים גם במלאכת גזירת הדין.
ע"פ 3587/12 אסתר דדון נ' מדינת ישראל הורשעה המערערת בעבירות של גניבה בידי עובד, 164 עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, 164 עבירות של שימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות, מירמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקשירת קשר לפשע והושתו עליה 42 חודשי מאסר , הופעלו 12 חודשי מאסר מותנה ובסך הכל נגזרו על המערערת 54 חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית.
...
ולעניין מנעד הענישה נפסק באותו פסק דין כי:
"עיינו בפסיקה אליה הפנו שני הצדדים בכל הנוגע לעונשי המאסר שנגזרו בנסיבות דומות, אשר מגלה פנים לכאן ולכאן [עניין שלוש; ע"פ 3541/11 מדינת ישראל נ' פריג (18.9.2011) [פורסם בנבו] ; ת"פ (חי') 3972-08-11 מדינת ישראל נ' קליגר (4.4.2012) [פורסם בנבו] ], אולם בסופו של יום לא התרשמנו שקיימת הצדקה להתערבותנו. מעשיה של המערערת בוצעו באופן שיטתי לאורך תקופה ארוכה, תוך ניצול תפקידה כמנהלת חשבונות בחברה ותוך מעילה באמונו של מעבידה. בצדק הדגישה המשיבה בטיעוניה את הקושי שבחשיפת עבירות מסוג זה ואת הצורך להעניש בחומרה בגינן על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים".
ולעניין עבירות המס אותן ביצעה הנאשמת נפסק ברע"פ 6371/14 באסם נ' מדינת
ישראל :
" עבירות המס פוגעות בקופת המדינה ובעיקרון השיוויון בין נישומים. חומרתן של עבירות אלה היא מן הידועות, והרשעה בהן גוררת, על פי רוב, ענישה הכוללת רכיב של עונש מאסר לריצוי בפועל, לצד רכיב של קנס כספי..."
לאחר שעיינתי בפסיקה שהוגשה על ידי הצדדים, סבורני כי מתחם הענישה ההולם
את העבירות שביצעה הנאשמת נע בין 4 ל – 7.5 שנות מאסר נוכח נסיבותיהן, הימשכותן, הכספים הרבים אותם שלשלה לכיסה והנזקים, הן הכספיים והן האחרים אותם גרמה למעסיקיה, מתחם העונש הראוי הנו, 4.5 עד 7 שנות מאסר.
לנוכח האמור, סבורני כי יש למקם את הנאשמת בחלקו התחתון של מתחם הענישה.
לאור האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
ארבע שנות מאסר בפועל.