גזר דין בעבירות תקיפת עובדת ציבור והתפרצות לרכב

כפי שצוין במסגרת גזר הדין, בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 01.03.21 בסמוך לשעה 12.00 בצהריים הגיע המערער לאחר שצרך סמים באמצעות רכב לקבוץ כפר מסריק, התפרץ לבית המתלוננים באופן שהניח כסא מפלסטיק על ערימת חפצים המונחים צמוד לקיר הבית, טיפס עליו, תלש את תריסי חדר הממ"ד בבית, שבר ציר המסילה המשמש לפתיחה של חלון חדר הממ"ד, פתח בכוח את חלון חדר הממ"ד בבית על ידי לחיצה בכוח על חלקו העליון וניכנס לבית בכוונה לבצע בו גניבה.

למערער 14 הרשעות קודמות בין השנים 1986 – 2011, בין היתר בגין עבירות גניבה, התפרצות, תקיפת עובד ציבור, החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית, בריחה ממעצר ועוד.

...

לא מצאנו כי בנסיבות העניין היה מקום לסטות ממתחם הענישה.

בסיכומו של דבר, לאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בגזר הדין של בימ"ש קמא ואנו דוחים את הערעור בעיקרו.

בהתאם אנו מורים שמהמאסר שנגזר יופחתו שבעת ימי המעצר.

בית משפט השלום בקריות ת"פ 5765-05-20 מדינת ישראל נ' אבו ג'נב ואח' בפני כב' השופט יוסי טורס , סגן הנשיאה בעיניין: מדינת ישראל המאשימה 1.רקאן אבו ג'נב 2.רואד אבו ג'נב הנאשמים גזר דין

ראו גם ע"פ 7639/13 מחמוד אמארה נ' מדינת ישראל (2.4.2014), פסקה 9 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז: "ככלל, אנו סבורים שהעבירות שביצעו המערערים 2-1 הן חמורות ביותר, וכי העונש היאה להן ברגיל הוא מאסר בפועל. עבירות של אלימות חסרת פשר המתפרצת ברגע הן איום מתמיד על שלוות חייהם של האזרחים, כמו גם על בטחונם האישי. מבית משפט זה צריך לצאת מסר ברור של אי-השלמה עמן, מסר המתבטא לא רק במלים, אלא גם במדיניות הענישה הלכה למעשה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח המימד הצבורי בפעילותו של קורבן העבירה, המאבטח...". לצורך בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים אפנה לפסקי הדין הבאים: ע"פ 7639/13‏ מחמוד אמארה נ' מדינת ישראל (2.4.2014), בו נידון עניינם של שני נאשמים שהורשעו בארוע אלים כנגד מאבטח בבית חולים.

ערכאת העירעור קבעה כי "חומרת העבירות מצדיקה עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות", אך בסופו של יום דחתה את ערעור המדינה לעניין קולת העונש, תוך העלאת הקנס, בשל נימוקים הקשורים לנסיבות המקרה המיוחדות; רע"פ 5759/20 ‏ אסאמה איזברגה נ' מדינת ישראל (23.8.2020), בו נידון נאשם שהורשע בעבירות תקיפת עובד ציבור ואיומים בכך שהכה בצואר ובירך של פקח ערייה שהחל לרשום לחובתו דו"ח וגרם לו לסימן אדום.

הנאשם סירב לשלם עבור חניה בבית חולים, ולאחר שמאבטח דרש זאת ממנו הוא איים עליו ונסע עם רכבו תוך שהוא דורס את רגלו של המאבטח ופוגע בגופו.

...

ראו גם ע"פ 7639/13 מחמוד אמארה נ' מדינת ישראל (2.4.2014), פסקה 9 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז: "ככלל, אנו סבורים שהעבירות שביצעו המערערים 2-1 הן חמורות ביותר, וכי העונש היאה להן ברגיל הוא מאסר בפועל. עבירות של אלימות חסרת פשר המתפרצת ברגע הן איום מתמיד על שלוות חייהם של האזרחים, כמו גם על ביטחונם האישי. מבית משפט זה צריך לצאת מסר ברור של אי-השלמה עמן, מסר המתבטא לא רק במלים, אלא גם במדיניות הענישה הלכה למעשה. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח המימד הציבורי בפעילותו של קורבן העבירה, המאבטח...". לצורך בחינת מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים אפנה לפסקי הדין הבאים: ע"פ 7639/13‏ מחמוד אמארה נ' מדינת ישראל (2.4.2014), בו נידון עניינם של שני נאשמים שהורשעו באירוע אלים כנגד מאבטח בבית חולים.

ערעורו נדחה, כמו גם ערעור המדינה על קולת עונש המאסר, והוא חויב בפיצוי למתלונן; עפ"ג 36501-08-14 אנג'ל נ' מדינת ישראל (16.2.2015), בו נידון עניינו של נאשם שהורשע בעבירות איומים ותקיפה הגורמת חבלה ממש ונידון לשישה חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.

המשמעות המעשית של קביעה זו, על רקע גבולות המתחם שקבעתי, היא שיש להטיל על הנאשמים עונשי מאסר ובהתאם להסדר הטיעון, אותו אני מקבל כמאוזן וראוי, יתאפשר להם לשאת את עונשם בעבודות שירות.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לחומרה והן לקולה, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: על הנאשם 1 ארבעה חודשי מאסר.

עקרי העובדות הצריכות לעניין כאמור, ביום 04.01.2022 נגזרו דינו של המבקש וזאת לאחר שהודה, במסגרת הסדר טיעון מסוג "נקוי שולחן", במיוחס לו בכתבי אישום מתוקנים בארבעה תיקים שצורפו יחד, כמפרט להלן: התיק ראשון עניינו בעבירת איומים.

על-פי האישום הראשון בתיק זה, ביום 12.07.2020 התפרץ המבקש לרכב בכך שניפץ את חלון הרכב באמצעות אבן, הכניס את ידו לרכב, פתח את דלת הרכב וניכנס בכוונה לבצע גניבה, ונטל מהרכב סכום של כ-1,000 ש"ח. על-פי האישום השני, במועד אשר אינו ידוע במדויק למאשימה, אך בין התאריכים 10.07.2020 ל-12.07.2020, התפרץ המבקש לרכב בכך ששבר חלון ברכב, הכניס את ידו לרכב, פתח את הדלת, חיטט בו בכוונה לבצע גניבה, ונטל מכשיר קשר וכסך מזומן בסכום של כ-700 ש"ח. בבואו לגזור את דינו של המבקש בית משפט השלום נתן דעתו, בין היתר, להודאתו ולעובדה שצרף ארבעה תיקים, וזאת כעדות לרצונו "לפתוח דף חדש" ולקבלת האחריות על מעשיו; לחיסכון בזמן השפוטי הכרוך בהודאה ובצרוף האמורים; וכן למניעת הצורך להעיד עדים.

אשר לטענה כי היה על בית המשפט להקל בעונשו של המערער ולרדת אל מתחת למתחמי העונש ההולם משקולי שקום – עיון בתסקירים מביא למסקנה כי אכן נעשו ניסיונות מסוימים אך נתגלו בהם קשיים ומכל מקום שקולי הענישה המרכזיים שיש לתת להם משקל ובפרט בעבירות של תקיפת עובדי ציבור הנם הגמול, הרתעת היחיד והרתעת הרבים ואלו מחייבים ענישה משמעותית, אף מחמירה יותר מזו שהוטלה".

...

אשר לטענה כי היה על בית המשפט להקל בעונשו של המערער ולרדת אל מתחת למתחמי העונש ההולם משיקולי שיקום – עיון בתסקירים מביא למסקנה כי אכן נעשו ניסיונות מסוימים אך נתגלו בהם קשיים ומכל מקום שיקולי הענישה המרכזיים שיש לתת להם משקל ובפרט בעבירות של תקיפת עובדי ציבור הינם הגמול, הרתעת היחיד והרתעת הרבים ואלו מחייבים ענישה משמעותית, אף מחמירה יותר מזו שהוטלה".

הבקשה שלפניי נטועה כולה בדלת אמות עניינו הפרטני של המבקש, וסבורני כי אין כל חשש לעיוות דין או אי צדק המצדיקים מתן רשות ערעור, ודי בכך כדי לדחותה.

לא זו אף זו, בהינתן שהבקשה נסובה, בסופו של דבר, על חומרת עונש המאסר שהוטל על המבקש, אציין כי לא מצאתי בעונשו משום חריגה ממדיניות הענישה המקובלת או הראויה, באופן המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (רע"פ 666/20 עמרם נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (3.2.2020)) – אלא נַהֲפוֹךְ הוּא.

מדובר בענישה מקלה עד מאוד, באופן המאיין כל חשש לעיוות דין או אי צדק, גם אם נעשתה טעות ביישום הדין, ואיני נוקט כל עמדה בהקשר זה. הבקשה נדחית אפוא, וממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה עמה.

הנאשם הורשע בבצוע עבירת תקיפת עובד ציבור וניסיון תקיפת עובד ציבור, עבירות לפי סעיפים 382א(א) ו- 382א(א) בשילוב 25 לחוק העונשין, בהתאמה.

בשים לב לאמור, גזר הדין יתייחס לארבעה אירועים שונים, ולכל ארוע שכזה ייקבע מיתחם עונש הולם נפרד (ר' סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין) באופן הבא: ת"פ 54673-05-17 הערכים החברתיים שפקודת הסמים מבקשת להגן עליהם הם שמירה על בריאות הציבור וביטחונו מפני נגע הסמים והנזקים החברתיים, כלכליים וגופניים אשר נגרמים בעטיו.

"נהיגה בשיכרות הנה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בבטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא". להלן מספר דוגמאות למדיניות הענישה הנוהגת בעבירות של נהיגה תחת השפעת סמים או משקאות משכרים, ללא רישיון נהיגה, ועבירות נילוות: רע"פ 2925/21 מונדר נסראללה נ' מדינת ישראל (נבו 09.05.2021) נדון עניינו של נאשם אשר נהג ללא רישיון רכב (לא הוציא מעולם), ללא ביטוח תקף, ועבר בנוסף עבירה של אי ציות לשוטר שהורה לו לעצור בצד הדרך.

בית-משפט השלום ציין כי "מפסיקת בימ"ש עליון עולה כי העונש ההולם התפרצות אחת למבנה וגניבה מתוכו הנו מאסר בפועל לתקופה שבין 6 ל-12 חודשים, ובמקרה שבו נסיבותיו חמורות, המשלב תיחכום ותעוזה, או שנגנב רכוש בעל ערך רב – העונש אף חמור מזה, ונע בין 12 חודשים ל-24 חודשים". בשים לב לעבר פלילי שכולל 8 התפרצויות קודמות, נגזרו על הנאשם 10 חודשי מעצר.

...

משכך, לא מצאתי כי יש להקיש מעונשו של השותף לעונש הנאשם במסגרת כתב אישום זה. בהתאם לאמור לעיל, סבורני כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירה הינה בינונית, ומצאתי לקבוע כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 חודשי מאסר שניתן לרצות בעבודות שירות, לבין 12 חודשי מאסר בפועל (ודוק – מתחם זה נמוך ביחס לפסיקה שהובאה לעיל אשר ניתנה בצידם של מעשים ונסיבות מעט חמורים יותר מאלו המיוחסים לנאשם- יב"ד).

בשקלול מכלול הנסיבות, תוך מתן משקל להודאת הנאשם על היבטיה החיוביים, סבורני כי יש להשית על הנאשם עונש ברף התחתון בת"פ 54673-05-17 וביתר התיקים בהם הורשע, באמצע המתחמים שנקבעו.

בטרם יוכרע העונש הסופי של הנאשם, יש להדגיש כי אין המדובר בחישוב אריתמטי, ודוק, יפים לעניין זה דברי בית-המשפט העליון בע"פ 5768/10 פלוני נ' מדינת ישראל (נבו 08.06.2015): "עיקרון ההלימה נבדק הרי גם באופן יחסי. דהיינו – חומרת המעשה לעומת מעשים אחרים. בהמשך לקו זה, ניתן גם להרהר אחר העונש הראוי, לו פרמטר אחד היה משתנה כלפי מעלה או מטה. למשל, בתיק שבו יש שני קורבנות, מה היה קורה לו היה קורבן אחד או שלושה. מה הייתה עמדת בית המשפט לו המקרים היו מתבצעים לא במשך חמש שנים, אלא שמונה שנים או שנתיים. כמובן, בית משפט אינו צריך לערוך טבלה, ואינו חייב לקבוע איזה עונש היה גוזר לו היה מדובר בשינוי זה או אחר. יחד עם זאת, תורת הענישה היחסית עשויה לשמש כלי הבהרה, ולו פנימי. הנה כי כן, יש לשמור על מדרג. עונש הולם הוא עונש שמתאים לנסיבותיו. ודוק, בנסיבות התיק הנדון, ולא תיקים אחרים. כשם שיש מקום לגזור עונש חמור ביותר במקרה החמור ויוצא הדופן, כך אין לגזור עונש שכזה במקרה שאינו נמצא ברף העליון, על אף חומרתו. ככל שמדובר בתוצאה עונשית חמורה יותר, על בית המשפט לבחון את עצמו היטב. כלי ההבהרה שהוצגו לעיל יכולים לתרום לשמירה על מדרג ראוי, אך אין הם בגדר סוף פסוק. התמונה הכוללת חשובה עד מאוד. אין עסקינן בשיטת ניקוד, או באריתמטיקה. ענישה היא מלאכת מחשבת – ולא מלאכת מחשב." דברים אלה מוצאים ביטוי גם במסגרת סעיף 40יג(ב) לחוק העונשין, אשר משאיר שיקול דעת לבית-המשפט בין אם "להרכיב" את העונש הכולל לכלל האירועים הנדונים, בנפרד מכל מתחם, תוך ציון מידת חפיפה והצטברות, או שמא לגזור עונש אחיד לכל האירועים, מבלי לבצע פעולה אריתמטית אחרונה זו. סבורני כי הדרך השנייה היא הדרך המתאימה יותר לגזר דין זה. סוף דבר נוכח האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: 21 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו על פי רישומי שב"ס בהליכים בהם נדון במסגרת גזר דין זה, אשר ירוצו במצטבר לכל מאסר אחר אותו מרצה הנאשם (ככל שמרצה).

לאחר קבלת התסקיר, טענו הצדדים לעונש, ומכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · גיליון רישום פלילי של הנאשם (ת/2א') – לחובת הנאשם הרשעות, אשר חלקן חוזרות ונישנות, בעבירות של תקיפה סתם של בת זוג; החזקה/שימוש בסמים; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; איומים; תקיפה סתם; היזק לרכוש במזיד; קשירת קשר לעשות פשע; ניסיון לפרוץ לבניין שאינו מקום מגורים; נהיגה פוחזת של רכב; נהיגה בזמן פסילה; הפרעה לעובד ציבור; תיגרה; הפרת הוראה חוקית; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו; גניבה; החזקת נכס חשוד כגנוב; הסגת גבול פלילית; תקיפת עובד ציבור; התפרצות למקום מגורים לבצע עבירה; היתנהגות פרועה במקום צבורי; ניסיון להכשלת עיקול; ניסיון להיזק לרכוש במזיד.

...

בית המשפט נעתר למתחם הענישה אליו עתרה התביעה, כך שינוע בין 15 ועד 30 חודשי מאסר, תוך שהביע ביקורת על מתחם הענישה המקל.

עם כל ההבנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, בסופו של דבר, לאור הרצדיביזם בעיקר בעבירות רכוש, וכן בהעדר התגייסות מטעמו של הנאשם להליך טיפולי משמעותי – אין מנוס מהשתת עונש מאסר משמעותי, שיהיה בו כדי להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה.

סיכום לאחר שבית המשפט שמע טענות הצדדים; עיין בטיעוני התביעה בכתב; עיין בראיות לעונש; עיין בתסקיר שירות המבחן למבוגרים; עיין בפסיקה מטעם ב"כ הצדדים; דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה בלבד, על פי רישומי שב"ס; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א; 6 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, או עבירה בניגוד לסעיפים 186, 192 לאותו החוק; קנס בסך 5,000 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו; פיצוי לנפגע העבירה באישום הראשון, "כפר הילדים והנוער אשלים", בסך 5,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השני, ע.ת. 28 בכתב האישום המתוקן, בסך 4,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השלישי, ע.ת. 2 בכתב האישום המתוקן, בסך 2,500 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום הרביעי, בית הכנסת אורות השלום, בסך 5,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השישי, בעלי בניין "בית הכרם" בסך 5,000 ₪; פיצוי לנפגע העבירה באישום השביעי, בית הספר "מענית", בסך 3,500 ₪; התביעה תעביר פרטי נפגעי העבירה למזכירות בתוך 14 ימים מהיום; הקנס והפיצוי ישולמו ב-20 שיעורים רצופים ושווים החל מיום 15.05.24 וב-15 לכל חודש לאחר מכן.