גזר דין בעבירות סחיטה ואיומים

תאריך הישיבה: כ"ה בתשרי התשע"ט (04.10.2018) בשם המערער: עו"ד אבי חימי ועו"ד משה וייס בשם המשיבה: עו"ד איתמר גלבפיש פסק-דין השופט א' שטיין: בפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיא השופטת ר' לברך, והשופטים צ' דותן וד' עטר) מיום 28.3.2018 בתפ"ח 4627-03-16 אשר גזר על המערער 4.5 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר מותנה וכן פיצוי למתלוננת בסך של 75,000 ש"ח, לאחר שהרשיעו בשורה של עבירות מין, סחיטה ואיומים כמפורט להלן.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

עבירות מין במרחב האינטרנטי, ובפרט עבירות של סחיטת מין מקטינים, הפכו זה מכבר לתופעה גלובלית נפוצה שאותה יש להוקיע מכל וכל (ראו, למשל, את פסק דינו של בית המשפט האנגלי לערעורים פליליים, אשר דן נאשם בן-31 שביצע עבירות הדומות לאלו שבהן עסקינן, למאסר בפועל של תשע שנים וחודשיים, אחרי שהתחשב בכך שמדובר היה באזרח נורמטיבי מכל יתר הבחינות, שהביע חרטה כנה על מעשיו: R. v. W. [2013] EWCA Crim.

]השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן) מיום 1.4.12 בת"פ 211/08.

או אז הסכים המערער לעוזבו, אך אמר כי יגיע ביום ראשון לקחת את אישור המחלה, ואיים כי "אם לא יהיה אישור מחלה אז אתה יודע מה יהיה...". ביום 1.4.12 ניתן גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' כהן), אשר השית על המערער עונש מאסר לריצוי בפועל למשך שנתיים, עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים שלא יעבור במשך שנתיים מיום שיחרורו עבירת סחיטה באיומים.

...

בתגובתה לבקשה טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה מהטעם שניתן למערער יומו בבית המשפט.

דיון והכרעה לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת נימוקי הערעור והחומר שהוגש לפנינו, החלטנו כי דין הערעור להידחות.

נוכח כל האמור, אין בידינו להיעתר לבקשת המערער להקל בעונשו.

אשר על כן, הערעור נדחה.

העבירות שבגינן הורשע המבקש בגזר-הדין, מושא העירעור, הן עבירות של סחיטה באיומים (לפי סעיף 438 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) שהמבקש ביצע כלפי המתלונן, אשר צורף כמשיב 2 לערעור בעקבות החלטתי מתאריך 12.09.2013, בהיותו הזוכה בכספי הפיצויים העומדים כאן על הפרק, אשר עלול להפגע מההכרעה שתתקבל בעירעור.

...

העבירות שבגינן הורשע המבקש בגזר-הדין, מושא הערעור, הן עבירות של סחיטה באיומים (לפי סעיף 438 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) שהמבקש ביצע כלפי המתלונן, אשר צורף כמשיב 2 לערעור בעקבות החלטתי מתאריך 12.09.2013, בהיותו הזוכה בכספי הפיצויים העומדים כאן על הפרק, אשר עלול להיפגע מההכרעה שתתקבל בערעור.

בהחלטתי מתאריך 12.09.2013 ציינתי כי בנסיבות התיק שלפני נראה שנדרש היה לסווג את הערעור שלפני כערעור אזרחי, מאחר שלא מתקיימת כאן הסיפא של סעיף 78 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), ואולם איפשרתי למבקש לתקן את כתב הערעור, או לטעון לעניין זה. באת-כח המבקש ביקשה להראות (בהודעה מטעמה מתאריך 17.09.2013, שכותרתה: "תיקון בקשה לדחיית מועד תשלום פיצוי" ואשר תכונה להלן: הודעת התיקון) כי הוראת הסיפא של סעיף 78 חלה כאן, ואולם סבורני כי טענותיה בעניין זה, בנסיבות המקרה שלפני, אינן משכנעות.

אשר לסיכויי הערעור – סבורני כי לא ניתן להכריע בשלב זה בשאלת סיכויי הערעור של המבקש.

מחד גיסא, ייתכן שיעלה בידי המבקש להראות כי אין הצדקה לדבוק בלוח הזמנים לתשלום הפיצוי שנקצב על-ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, ומאידך גיסא, יתכן שבית משפט זה יסבור שיש לדחות את הערעור ולהפנות את המבקש להגיש בקשה למרכז לגביית קנסות, בהתאם לסעיף 5ב לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק המרכז לגביית קנסות) (ראו בהקשר זה פסקי-הדין מהעת האחרונה: ע"פ 3116/13 קבלאן נ' מדינת ישראל, בפיסקה 18 (15.10.2013); ע"פ 4200/13 פלוני נ' מדינת ישראל, פיסקאות יג-יד (21.08.2013)).

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית, בכפוף לאמור בפיסקה 8 שלעיל.

עוד נטען, כי חומרה יתרה במעשיו של המשיב, עת ביצע לכאורה את המיוחס לו בכתב האישום דנן, שעה שהמתין לגזר דין בגין עבירה אחרת של סחיטה באיומים (ת"פ 59994-07-13 מחוזי ת"א).

...

נהפוך הוא, מכלול המעשים ונסיבות ביצועם לכאורה, מחזקים את המסקנה כי אין די בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב ואת החשש לשיבוש הליכי משפט.

ראשית, אין בידי לקבל את טענת באת כוח המשיב כי חלקו של המשיב במעשים המתוארים קטן יחסית ביחס למשיבים ששוחררו (המשיבים 3 ו-4).

מקובלת עלי עמדת שירות המבחן, כי אין בחלופה המוצעת בדמות מעצר בית בבית הוריו של המשיב, שם התגורר עובר למעצרו, כדי לאיין את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב.

לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ושמת לנגד עיני את עברו הלא מכביד של המשיב (הרשעה בעבירה של סחיטה באיומים מיום 8/4/14), ועל רקע המדיניות השיפוטית בעבירות של סחיטה באיומים, ומשלא מצאתי כי ניתן לאיין את רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב באמצעות חלופת מעצר, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

<#2#> גזר דין הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, שככלל תיקון כתב האישום, ללא הסכמה עונשית, בכך שביום 9.5.10 היתקשר לל.מ. (להלן:"המתלונן") ומשהלה לא ענה שלח לו מיסרון בו דרש ממנו לדבר עמו בדחיפות, וכשהמתלונן לאחר מכן ענה לטלפון דרש ממנו כי יסיעו ברכבו.

בת.פ. 1170-10-09 מחוזי חיפה מדינת ישראל נגד נביל חיר ואח' נדונו הנאשמים בגין מספר אישומים שעניינם קשירת קשר לבצוע פשע , סחיטה באיומים ותקיפה בנסיבות מחמירות וכן חטיפה , שביצעו בקטינים ,שהובאו למקום חשוך ובודד, בשלשה מקרים שונים, כשלנאשמים עבר פלילי, ולמרות זאת נגזר דינם ל-6 חודשי מאסר בעבודות שרות.

אף שהעונש הראוי בגין העבירות שבפני, בנסיבות בהן הודה והורשע הנאשם, הנו מאסר, המיתחם העונשי הראוי בגין תקיפה מסוג עוון שחומרתה בביצועה בצוותא חדא , נע בין עונש הרתעתי עם פיצוי ,לעונש של מאסר, בספקטרום רחב הנקבע על פי נסיבות כל מקרה , חומרתו , משכו ,ותוצאותיו, תוך היתחשבות בנסיבות אישיות של העבריין ,עברו ויכולתו להשתקם, אולם שונה המצב לכשמצטרפת עבירה של סחיטה באיומים.

...

<#4#> החלטה אני מורה על עיכוב תחילת ריצוי המאסר בפועל בלבד למשך 45 יום לצורך הגשת ערעור, ובתנאים כדלקמן: הפקדה במזומן בסך של 2,500 ₪.