גזר דין בעבירות נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון וביטוח

המערער צירף תיק נוסף מבית המשפט לתעבורה (פ"ל 1180-03-20) והורשע בעבירות נהיגה בפסילה, נהיגה ללא רישיון ונהיגה ללא ביטוח.

המערער נדון לעונשים הבאים: ארבע שנות מאסר בפועל; שני מאסרים מותנים; קנס בסך 10,000 ₪, פסילת רישיון נהיגה למשך עשר שנים, שתחל לאחר תום הפסילה הנוכחית; פסילת רישיון מותנית ופצוי ל-10 מתלוננים בסכום כולל של 57,000 ₪.

כלל הוא, כי ערכאת העירעור אינה גוזרת מחדש את העונש, אלא בוחנת את סבירות גזר הדין של הערכאה הדיונית.

...

דיון דין הערעור להידחות.

לאחר בחינת טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, הואיל ולא נפלה כל טעות מהותית בגזר הדין.

לפיכך, בנסיבות אלה, העונשים שקבע בית משפט קמא מקובלים עלינו ולא מצאנו מקום להתערב בהם.

אשר-על כן, הערעור נדחה.

מטעם המאשימה הוגשו פסקי הדין הבאים: ברע"פ 1883/19 ביטון נ' מדינת ישראל (28.3.2019) נדון עניינו של נאשם שהורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה ללא רישיון, בזמן פסילה, ללא ביטוח וללא רישיון רכב.

בנסיבות המקרה נקבע שמיתחם הענישה ההולם "יכול לנוע ממאסר מותנה, בנסיבות מקילות, שכוללות נהיגה בפסילה בפעם הראשונה, ועבר תעבורתי שאינו מכביד, או סכויי שקום ברורים, ועד שנת מאסר, במקרה שמדובר בעבירה חוזרת ונשנית או עבר תעבורתי מכביד. רכיב הפסילה יכול לנוע בין 6 חודשים, ברף התחתון, ועד 5 שנים, ברף העליון, לצד רכיבי ענישה נוספים. בסופו של דבר בשל נסיבותיו האישיות ובעיקר גילו המבוגר ומצבו הרפואי הקשה, נימנע בית המשפט מלהטיל על הנאשם מאסר בפועל והשית עליו מאסר מותנה, פסילה בפועל למשך 28 חודשים, פסילה על תנאי, קנס והתחייבות. אף אם אתעלם מהעובדה שמדובר בגזר דין שלא עבר את שבט ביקורתה של ערכאת ערעור כלשהיא, הרי שכלל הנסיבות שצוינו בגזר הדין כנימוק להקל, הן בקביעת המיתחם העונשי והן בעונשו של הנאשם, אינם מתקיימים בעניינינו.

...

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה של 7 חודשים שהוטל על הנאשם במסגרת ת"פ (ראשל"צ) 1375-08-14.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה של 5 חודשים שהוטל על הנאשם במסגרת פ"ל (פ"ת) 4967-10-14.

אני מורה על הפעלת מאסר מותנה של 7 חודשים שהוטל על הנאשם במסגרת ת"פ (ראשל"צ) 1375-08-14.

בית משפט השלום בחיפה ת"פ 33128-06-22 מדינת ישראל נ' עלאמה(עציר) בפני כבוד השופט שלמה בנג'ו בעיניין: המאשימה מדינת ישראל באמצעות תביעות חיפה הנאשם מחמוד עלאמה (עציר) על ידי עו"ד סלאח עבאס ו/או עו"ד אסף צברי מטעם הסניגוריה הציבורית גזר דין

מדיניות הענישה (סעיף 40ג (א) לחוק העונשין): עבירות פריצה לרכב בכוונה לגנוב – בעבירות אלה מוטלים לרוב עונשי מאסר בפועל, כך למשל: ברע"פ 7577/17 נסראללה נסיראת נגד מדינת ישראל (24.12.17) - נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם על החלטת בית המשפט המחוזי דכאן שדחה את עירעורו כנגד חומרת העונש שהוטל עליו על ידי מותב זה. באותו עניין דובר על מי שהורשע בגניבת רכב ופריצה לרכב בכוונה לגנוב, וכן צורף תיק נוסף בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח.

...

לפיכך, אני קובע כי מדובר בארבעה אירועים נפרדים, המצריכים קביעת מתחמים שונים.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, נמצא לנכון לקבוע מתחם ענישה הנע בין 6-18 חודשי מאסר בפועל, לכל אחד מהאירועים, לצד עונשים נלווים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 38 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 6/6/22.

ראו למשל: רע"פ 5697/21 ג'מאל ג'ראחי נ' מדינת ישראל (25.08.21) המבקש הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה (2 פסילות אשר הוטלו בשני גזרי דין לתקופות של 10 שנים ו-4 שנים), ללא רישיון נהיגה תקף (בלתי מורשה) וללא ביטוח.

...

לאור כל האמור, מתחם הענישה לצבר העבירות בנסיבות ביצוען - נהיגה בזמן 2 פסילות לתקופות של 6 שנים ו-10 שנים, ללא רישיון נהיגה תקף ( פקע כ-11 שנים) וללא ביטוח - כולל רכיב מאסר שנע ממאסר בפועל שנע בין 6 חודשים ועד ל-20 חודשי מאסר בפועל ורכיב פסילה בפועל שנע בין 3 שנים ועד פסילה לצמיתות.

לאור כל האמור, מצאתי למקם עונשו של הנאשם ברבע העליון של מתחם הענישה.

סיכומו של דבר, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל – מאסר בפועל לתקופה של 16 חודשים.

הערך החברתי שניפגע ומידת הפגיעה בו: בע"פ (ת"א) 72169/05 כהן אראל נ' מ"י, קובע כב' השופט מודריק: " עבירה של נהיגה בזמן פסילה משקפת לא רק זילזול בחוקי התעבורה, אלא גם אי ציות וחוסר נכונות לציית לפסק דין של ביהמ"ש. אי אפשר לקיים את אכיפת חוקי התעבורה אלא על יסוד ההנחה הכעין אקסיומטית שציבור הנהגים מציית להוראות אוכפי החוק ומקיים את פסקי הדין. מי שחורג מכלל הנחת הבסיס הזו ראוי לענישה ממשית, שאם לא כן ייצא מעניינו מסר שלילי לכלל ציבור הנהגים". ברע"פ 6115/06 מ"י נ' אבו לבן, קובע כב' השופט אדמונד לוי: " נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה, בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור- נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית – המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב". ברע"פ 3943/11 אסלאם ברהום נ' מ"י, קובע כב' השופט אליקים רובינשטיין: " עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם יקרו חלילה, בעת נהיגה כזאת". הדברים מדברים בעד עצמם.

לעניין זה ראוי אף להביא מדבריה של כבוד השופטת (בדימוס) דליה דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל: "ענישת עבריינים אינה עניין מכני. לא ראוי להטיל גזרי-דין לפי תעריפים. בגדר שיקול-הדעת הרחב שמוענק לשופטים בשיטתנו, שבה החוק קובע לרוב עונש מירבי, על השופטים מוטל לקבוע את העונש ההולם לנאשמים האינדיווידואליים העומדים בפניהם". לעניין חומרת העבירות, כפי שהובא לעיל בהרחבה, הן המחוקק והן ביהמ"ש העליון רואים בחומרה רבה עבירה של נהיגה בזמן פסילה, המבטאת זילזול בחוק ובהחלטות בתי המשפט.

לעניין מידת "אשמו" של הנאשם, קביעה הנדרשת על מנת לבסס את גזר הדין לפי עיקרון "ההלימה" נקודת המוצא היא כי מדובר בעבירה חוזרת פעם שלישית (לעניין הנהיגה כבלתי מורשה) ואף כי עונש מאסר מותנה, לא הרתיע את הנאשם מחזרה על מעשיו.

...

נהפוך הוא אני סבור כי הובהר לנאשם בתיק הקודם כי חלף שליחתו למאסר בפועל כמתבקש מחומרת העבירות, בחר ביהמ"ש לתת לו לנאשם הזדמנות נוספת לבקשתו ולא שלח אותו למאסר בפועל.

מנגד, התרשמתי גם מנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם כפי שהטיב להציג הסנגור ואף הובא בפני במסגרת חוו"ד הממונה משב"ס. לאור כל האמור, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 4 חודשים ו-15 ימים.

למען הסר ספק אני מורה על שחרורו של הנאשם היום ולאלתר ממעצרו, מאחר וההליכים הסתיימו במתן גזר הדין היום וכן הנאשם רצה את מלוא 45 ימי המאסר מאחורי סורג ובריח.