התובע פנה בבקשה במסגרת ההליך הפלילי בחודש ינואר 2016, לאחר גזר הדין, על מנת לקבל את המפתחות שאבדו או את שווי עלות שיחזור המפתחות, וטען כי לאור מצבו הוא אינו יכול לשאת בעלות המפתחות שאבדו.
כמו כן, לצורך עניין זה, לא ניתן לנתק את הנסיבות שבהן נתפס הרכב וההרשעה בסופו של יום בעבירות מירמה בכספים ניכרים, והקושי של המדינה להפריד בין שיוך הכספים.
אולם, כפי שציין עד התובעת, הדרישה לפנות את הרכב ממגרש החניה של הנתבעת, גם בהיעדר מפתח, אינה יכולה לפעול לחובת התובעת, שעה שהנתבעת ידעה במשך כשנה כי קיים קושי של ממש לשחזר את המפתחות ואין לתובעת כסף כלל לצורך כך, אולם היתה אדישה לנסיבות, וכן שוכנעתי, על בסיס גרסת התובעת שלא נסתרה, כי הנתבעת ידעה בזמן אמת שהרכב מצוי מחוץ למוסך ללא יכולת להזיזו בשל העידר המפתח.
...
הפסיקה הכירה במקרים בהם ניתן לחרוג מדרך המלך ולהגיש מחירונים חלף הגשת שמאות, ונחה דעתי כי בעניין זה, בפרט מאחר והמחירונים הוגשו על ידי הנתבעת עצמה כראיה לשווי הרכב, וכן שעה שמדובר ברכב שנגנב ולתובעת קיים חסרון כיס, שהוביל גם להכרעה כאמור, לא היה מקום לדרוש מהתובעת להציג ראיה נוספת וניתן להסתפק במחירונים אלה כראיה.
סיכום:
התביעה בנוגע לתקופה ממועד התפיסה בשנת 2012 ועד לשחרור בינואר 2016 – נדחית, ללא צו להוצאות.
התביעה בנוגע לירידת ערך ושווי המפתחות מתקבלת במלואה - הנתבעת תשלם לתובעת את עלות המפתח על פי הצעת המחיר, בסך 31,170 ₪, בצירוף שווי הרכב על פי מחירון לוי-יצחק בסך 155,000 ₪, לסכומים אלה יצורפו ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.
