גזר דין בעבירות מין לאחר הסדר טיעון

המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון בעבירות הבאות: מעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) בנסיבות סעיפים 345(א)(3), 345(א)(1), ו-347(ב)(1) לחוק העונשין; מעשים מגונים – עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין; מעשה סדום – עבירה לפי סעיף 347(א)(1) לחוק העונשין; ניסיון למעשה סדום באדם שמלאו לו 14 שנים וטרם מלאו לו 16 שנים – עבירה לפי סעיף 347(א)(1) ו-25 לחוק העונשין, ומעשה מגונה – עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין.

כן נטען כי בפסק הדין לא נזכר פסק דין כלשהוא התומך ברף הענישה שנקבע, במיוחד שגזר הדין ניתן כאן לאחר הסדר טיעון שחסך את עדויות רוב המתלוננים.

באת-כוח המשיבה טענה כי נוכח הנסיבות החמורות של הפגיעה המינית בקטינים – גזר הדין מוצדק ותואם את אמות המידה שמתחייבות מהחקיקה הרלבנטית.

...

ההפחתה המסוימת, עליה החלטנו כאמור, מתקבלת בשים לב להודייתו המיידית של המערער ולהבעת החרטה מצדו ונוכח העובדה כי רצונו לעבור הליכי שיקום, שלא אופשרו לו עד עתה בהתחשב באילוצי שירות בתי הסוהר ונהליו, שמתירים את הדבר בתוך כתלי הכלא רק 4 שנים קודם לשחרור המתוכנן.

בסיכומו של דבר, אני סבורה שדין הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב' ס. הנשיאה, השופט אריאל ואגו - אב"ד כב' השופט אלון אינפלד כב' השופט אריאל חזק תפ"ח 69430-07-20 בעיניין: המאשימה: מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד אדווה ויצגן - פמ"ד הנאשם: צבי הירש נחמן כהנה ע"י ב"כ עו"ד ברוך זכאי גזר דין

חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, והסדר הטיעון שהושג, יוכלו להיחשב כטעמים מיוחדים שיאפשרו להקל בעונשו של הנאשם, ולגזור עליו עונש הנמוך מעונש המינימום הקבוע בחוק (עונש המינימום בעניינינו, עומד על 3 שנות מאסר ותשעה חודשים, שהם רבע מהעונש הקבוע בסעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין שבו הורשע הנאשם - 15 שנות מאסר).

תפ"ח (באר שבע) 34019-11-10 מדינת ישראל נ' פלוני (7.3.2012) - הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירת מין במשפחה (מעשה מגונה), במסגרת הסדר טיעון.

יוטעם כי בע.פ 4327/12, פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 5.6.13), נדון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז - לוד בתפ"ח 46778-02-11 , שדן בעיניינו של סב שביצע בנכדתו עבירות מין בין השנים 1988 - 1991 ובפסק דינו של בית המשפט העליון נקבעו בידי כב' השופטת ארבל הדברים הבאים: "טרם סיום, אבקש להתייחס לנימוק העקרי בו תולה הסניגור את יהבו, ולפיו חלוף השנים מאז בוצעו העבירות, בהן הורשע מרשו, מצדיק המנעות מהטלת עונש מאסר בפועל. אין בידי להסכים לעמדה זו. לטעמי, וככל שעסקינן בגזירת הדין בגין עבירות מין במשפחה, שקורבנותיהן הם קטינים, יש ליתן משקל מוגבל לשיקול, בדבר חלוף השנים מאז בוצעו העבירות. כאמור, המחוקק נתן דעתו לתופעת הדיווח המאוחר של הקורבנות הקטינים על הנעשה בגופם, ומשום כך, ובאופן חריג, קבע, כי מניין תקופת ההתיישנות בת עשר השנים, יתחיל עם הגיעו של הקורבן לגיל 28. המנעות מהטלת עונש מאסר בפועל או הקלה משמעותית בעונש, רק משום חלוף הזמן הרב מאז בוצעו עבירות אלו, אינן עולות בקנה אחד עם מטרת ההארכה של תקופת ההתיישנות. לא זו אף זו, קבלת עמדת הסניגור עשויה לגרום עוול נוסף לקורבנות, ולהרתיעם מהגשת תלונה נגד הפוגע, דבר שממילא הם מתקשים לעשות, נוכח תעצומות הנפש הדרושות לכך, ועל אף תקופת ההתיישנות הארוכה (ראו ע"פ 7015/09 הנזכר לעיל, פסקה 29). כך, בנסיבות שלפנינו, התקשתה המתלוננת להיתמודד עם זיכרון מעשיו של המערער, ורק בהיותה כבת 31 היא הגישה את תלונתה במישטרה, כ- 19 שנים לאחר שהמערער חדל ממעשיו. תמיכה לגישה זו ניתן למצוא בקביעתו של המחוקק, המאוחרת למועד בו ביצע המערער את העבירות, המיוחסות לו, ......... לפי סעיף זה, העונש המזערי אשר יוטל בגין עבירות מין מסויימות, ה"ח 3075 ובין היתר כאשר אלו בוצעו בקטינים על-ידי בן משפחתם, כמפורט בסעיף 355 (א), לא יהיה "בהיעדר טעמים מיוחדים", כולו על תנאי.

...

סוף דבר לאור האמור, בשים לב למתחם הענישה ההולם שנקבע לכל אירוע, מתחייבת ענישה ממשית בדמות מאסר בפועל לתקופה משמעותית.

מצאנו כי לנוכח הדמיון בין האישומים יש לגזור עונש אחד לכלל האישומים, עונש זה ייקח בחשבון את השיקולים לחומרא ולקולא שצויינו לעיל.

לאור האמור, לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, את מכלול נסיבות העניין ואת השיקולים לקולא ולחומרא, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: עונש מאסר לתקופה של 24 חודשים.

העורר הורשע ביום 14.1.2020, על פי הודאתו בהסדר טיעון, בעבירת מעשה מגונה בקטינה בת מישפחה, לפי סעיף 351(ג)(1) בנסיבות סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפני שניתן גזר הדין, נתן המרכז להערכת מסוכנות חוות דעת על העורר ביום 20.2.2020.

סעיף 12(א) לחוק מסמיך את בית המשפט להוציא צו פקוח ומעקב לאחר שקבל הערכת מסוכנות, ואם – לאחר שקיים דיון בעיניין – "סבר שרמת הסיכון כי עבריין המין יבצע עבירת מין נוספת אינה נמוכה". הערכת המסוכנות הנשקפת מעבריין המין נועדה לבחון את מידת הסיכון כי האחרון יבצע עבירות מין נוספות לאחר מאסרו.

...

לאחר שעיינתי בבקשה והאזנתי לטענות הצדדים בדיון לפניי, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להידחות.

הערר נדחה אפוא.

פה אחד הוחלט להשית על המערער 12 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור במשך שנתיים מיום גזר הדין עבירת מין או עבירת אלימות מסוג פשע, ופצוי בסך 60,000 ₪ לנפגעת העבירה אשר ישולם ב-60 תשלומים חודשיים של 1,000 ₪, החל מיום פברואר 2020.

עודנו באים לגזור את עונשו של המערער, נסקור במילים מספר את המסלול הטיפולי-שקומי שעבר החל ממעצרו סמוך לאחר ביצוע העבירה ועד היום.

במקרה דנן, לא רק שאיננו מוצאים הנמקה בגזר הדין, אלא שגזר הדין לא מאזכר אפילו את ההסכמה בהסדר הטיעון.

...

בסופו של דבר, החלטתי כי מוטב להצטרף לפתרון הביניים אותו מציע השופט יצחק עמית, מאשר לאחד משני פתרונות הקצה.

הטעמים המרכזיים לכך הם שמחד גיסא, אינני סבור כי ניתן להתעלם מהדרך הארוכה, גם אם מפותלת, שעשה המערער במהלך ארבע השנים האחרונות, וכן מסטיית בית המשפט קמא מהפיצוי שסוכם בעסקת הטיעון ללא הנמקה; ומאידך גיסא, חומרת המעשה והפגיעה במתלוננת, מצדיקות שהמערער ישלם את המחיר של מאסר מאחורי סורג ובריח, ולו לתקופה קצרה יחסית.

ואולם, בסופו של דבר, תפקידנו הוא להכריע אף בין חלופות שיתרונותיהן וחסרונותיהן שקולים, שמא יהיה גורלנו כגורל חמורו של בּוּרידן.

במסגרת פסק דינו, ערך השופט רובינשטיין הבחנה בין נסיבות מחמירות כלליות ששייכות לשלב גזר הדין כגון עבר פלילי לבין נסיבות מחמירות שאינן חלק מיסודות העבירה וקבע כי נסיבות שהן חלק מהותי ממעשה העבירה - צריכות להיות מוכחות עם מעשה העבירה מעבר לכל ספק סביר לפני הכרעת הדין.

עם זאת, בצד ההלכה שנפסקה נקבעה גם הסתייגות (ראו סעיף 13 לפסק דינה של השופטת ארבל): "ככל שמדובר בסיטואציה בה לצד כוונת התביעה לחתום על הסדר טיעון עם הנאשם מתעתדת היא לטעון כי נסיבות מחמירות שלא נכללו בהסדר הטיעון מצדיקות החמרה בעונשו, הרי שראוי כי תודיע היא לו על כך מראש ובטרם החתימה על הסדר הטיעון. לא ניתן יהיה לקבל מצב בו לאחר שנערך הסדר הטיעון ומשההסדר אושר על-ידי בית המשפט, תבקש התביעה במפתיע להעלות טענות חדשות – גם אם לעניין העונש בלבד – שאפשר והיו משפיעות על נכונות הנאשם לחתום על הסדר הטיעון לו היה מודע להן לכתחילה. יתר על כן, גם כשאין מדובר בהליך שבמסגרתו צפוי להערך בין הצדדים הסדר טיעון, ראוי שהתביעה תיידע מראש את הנאשם ואת בית המשפט כי במידה והנאשם יורשע, בכוונתה להביא בשלב הטיעונים לעונש ראיות העשויות להשפיע באופן משמעותי על "צבע" של התמונה הכללית או להביא להחמרה ניכרת בעונש (כגון עדות של קרבן עבירת המין או ראיות בהתייחס לקיומו של מניע לבצוע העבירה).

...

זוהי דרישה לרמת הגינות בסיסית ואני סבורה כי על התביעה כצד להליך, ובפרט כמי שמייצגת את המדינה ואמונה על קידום האינטרס הציבורי הרחב, להקפיד על כך".

על כן, בהתחשב בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקת בית המשפט המחוזי שהובאו לעיל ויישומה על נסיבות המקרה דנן, הרי שדין הבקשה להידחות.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות.