בית משפט השלום ברמלה
ת"פ 41984-08-23 מדינת ישראל נ' תראבין ואח'
18 פברואר 2024
לפני
כבוד השופטת אילה אורן
המאשימה
מדינת ישראל
ע"י לישכת תביעות מרכז, שלוחת רמלה
הנאשמים
1. מחמד תראבין – לא בעיניינו
2. אברהים הוזייל
ע"י ב"כ עוה"ד זאב לקט, הסנגוריה הציבורית
גזר דין
בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירות הסעת תושב זר השוהה שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל"), ובנהיגה ללא רישיון שפקע מעל שנתיים, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה").
ברע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 769 (2001), נבחנה הענישה הראויה בעבירות של הלנת, העסקת והסעת שוהים בלתי חוקיים, ונקבע כי בצוק העיתים לנוכח מתקפת טירור כלפי מדינת ישראל, דרך כלל יש להשית עונשי מאסר בפועל נגד מי שעובר עבירות של הלנת, העסקת או הסעת שוהה בלתי חוקי:
"המעשים שפורטו בסעיף א לחוק הכניסה – הלנה, העסקה והסעה של תושב האיזור שניכנס לישראל, יושב בה או עובד בה שלא כדין – הוגדרו מעשי עבירה שעונשם בצידם כדי למנוע הגשת סיוע – ואפילו מתוך תמימות – למי שעלולים להיות מפגעים... אם אין עומדות לעבריין נסיבות יוצאות דופן, יש לגזור עליו – ואפילו הוא אדם מן היישוב שעשה מעשיו מתוך תמימות או מחמת צורך דוחק כלשהוא – עונש מאסר לריצוי בפועל בלי מתן אפשרות להמירו בעבודות שירות. אשר לאורך תקופת המאסר, חלקי עם המחמירים, כאמור לעיל".
ברע"פ 3674/04 אבו סאלם נ' מדינת ישראל (12.2.2006), בדיון שנסוב בעקרו על השאלה מהן אותן נסיבות "יוצאות מגדר הרגיל" שבכוחן להביא לעונש מקל ממאסר בפועל, הובהר כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ולא נקבעה בחוק ענישה של מאסר חובה.
בעפ"ג (מרכז-לוד) 47276-02-20 מדינת ישראל נ' נאשף (25.1.2021), נדון ערעור המדינה על גמר דין שהוטל בבית משפט השלום בפתח תקווה, ללא הרשעה בעיניינו של משיב שהסיע שישה שוהים בלתי חוקיים, וביצע בנוסף עבירות הפרעה לשוטר ונהיגה פוחזת.
...
אשר על כן, בראי הענישה הנוהגת ובהתחשב גם בעובדה שעסקינן בשתי הסעות בהזדמנויות שונות, אני קובעת מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשים שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.
בהתחשב בפסיקה הנוהגת, אני קובעת מתחם עונש הולם כולל אשר נע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות ופסילה למספר חודשים עד מאסר ל-8 חודשים ופסילה בת שנים.
מכל הטעמים הללו אני סבורה כי נכון לגזור את עונשו של הנאשם בחלקו האמצעי של מתחמי הענישה.