בהקשר זה הודגש כי לנוכח ההשלכות הקשות הכרוכות בשלילת כסוי בטוחי, נקבעה זה מכבר דרישה להוכחת מתן הודעה של ממש אודות הפסילה; וכי הודעה כאמור יכולה להימסר באמצעות המצאה כדין של הודעה כתובה, היוצרת הנחה לכאורה בדבר קיומה של ידיעה על תוכן המסמך.
לשיטתם, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או חשש לעיוות דין, ומשכך היא אינה מצדיקה דיון ב-"גילגול שלישי". לשיטת המשיבים, מנורה לא הגישה שום תעוד משלוח המעיד על מסירת הודעת ההתליה טרם מועד התאונה, וכי על פי האמור בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, "חלק מדברי הדואר שהגישה המבקשת נשלחו לכתובת שגויה, חלקם נשלחו כשנתיים לפני מועד התאונה וחלקם נשלחו לאחר התרחשותה".
אשר לטענת המבקשים בדבר סטייה מן העובדות המוסכמות, טוענים המשיבים כי: "נתונה לערכאה שיפוטית סמכות רחבת הקף לנהל את ההליך שבפני[ה] ואין ערכאת העירעור נוטה להתערב בכגון דא, אלא במקרים חריגים". מלבד זאת, מדגישים המשיבים כי בית משפט השלום נתן אמון בגירסת הנהג, וכי בית המשפט המחוזי לא התערב במימצא עובדתי זה.
דיון והכרעה
כידוע, רשות ערעור ב-"גילגול שלישי" תנתן אך במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך, או כאשר מתן רשות ערעור דרוש על מנת למנוע עוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)).
זוהי העת לציין, בתמצית, כי שני פסקי הדין שנזכרו לעיל עסקו בנסיבות שונות מהנסיבות בהן עסקינן: עניין שומרה עסק בפסילת רישיון על ידי בית המשפט לתעבורה, לאחר שהנהג לא התייצב לדיון בעיניינו, אף שזומן אליו כדין.
גזר הדין ניתן שלא בפניו, ומבלי שנמסרה לו הודעה על כך. בנסיבות אלו, נידרש בית המשפט לשאלה האם ניתן לייחס לנהג ידיעה קונסטרוקטיבית ביחס לעונש.
סעיף זה קובע חזקה הנתנת לסתירה, לפיה מקום בו חיקוק מתיר או מחייב המצאת מיסמך על ידי הדואר, ובהעדר הוראה אחרת משתמעת, רואים את ההמצאה כמבוצעת, כל עוד דוור מכתב המכיל את המסמך; המען על המכתב היה כשורה; ודמי המשלוח שולמו מראש (ככל שהיה צורך בתשלומם).
...
לעומתו, בית המשפט המחוזי הגיע למסקנה לפיה אין מקום להימנע מהחלת חזקה זו בנסיבות דנן, ובהתאם לכך "לא על המבטחת [מנורה – י' כ'] היה הנטל להוכיח את נסיבות אי-דרישת דבר הדואר הרשום, אלא על הנהג".
מסקנתו זו של בית המשפט המחוזי מקובלת עליי.
על רקע האמור, ובדומה לכלל שנזכר לעיל – אין מקום, לעמדתי, לסטות מהסכמות עובדתיות אליהן הגיעו הצדדים, למעט במקרים חריגים שבחריגים, ויש להיזהר אף יותר מקום בו מדובר בערכאת ערעור.
לעמדת בית המשפט המחוזי, שהינה, כאמור, מקובלת עלי – משעה שנשלחה הודעת ההתליה בהתאם להסדר הקבוע בתקנה 550(א) לתקנות, יש מקום להחיל את חזקת המסירה הקבועה בתקנה 550(ב) לתקנות, ולבחון האם עלה בידו של הנהג להפריך את החזקה, בהתאם לאמור בסיפא של תקנה זו.
האם עלה בידו של הנהג להפריך את חזקת המסירה? בית משפט השלום התרשם באופן ישיר מעדותו של הנהג, וקיבל את גרסתו לפיה לא היה מודע להתליית הרישיון במועד האירוע.
