ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת דיבון סגל) בת"פ 23883-02-20 מיום 6.9.2023 במסגרתו הורה בית משפט קמא על ביטול הרשעתו של המשיב, וגזר עליו את העונשים הבאים:
350 שעות של"צ, צו מבחן למשך שנה, התחייבות בסך 10,000 ₪ להמנע מבצוע עבירה בה הורשע, ופצוי למתלוננת בסך 7,500 ₪
המשיב הודה והורשע בהתאם להסדר טיעון דיוני בעובדות כתב אישום מתוקן, בעבירות של היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: "חוק העונשין"); איומים (3 עבירות), לפי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפה סתם - בן זוג (3 עבירות), לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין.
דיון והכרעה-
בסעיף 192א. לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשנ"ב-1982 נקבע כי:
"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להמנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור."
בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל נקבע כי המנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים: על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם וסוג העבירה מאפשר לוותר במקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
...
יתרה מכך, אני סבור כי גם אם עלולה להיפגע יכולת המבקש לשמש כרופא בעתיד, צדק בית משפט קמא בכך שהותיר את הדיון בדבר בידי הגורם המוסמך (פסקה 8 לפסק הדין בערעור).
אף שסבורים אנו כי משלא עמד המשיב בתנאי הראשון להימנעות מהרשעה, קרי: העבירות שעבר אינן מצדיקות או מאפשרות ביטול הרשעה, אף התנאי השני אינו מתקיים.
בכך למעשה נסתרה טענתו של המשיב כי הרשעתו תוביל לפיטוריו וכמצוות בית המשפט העליון – שיקול הדעת האם לפטר אדם לאור עבירותיו נותר בידי הגורמים המתאימים, המעסיקים אותו ו: "הדבר עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי שכן משנמצא כי אדם ביצע עבירה פלילית שעלולה להשפיע על כשרותו לעסוק במקצוע מסוים מן הראוי כי הדבר יבחן על ידי הגורמים המתאימים".
לנוכח המפורט מעלה, אנו מקבלים את הערעור ומרשיעים את הנאשם בעבירות שיוחסו לו.
ניתן היום, כ"ז ניסן תשפ"ד, 05 מאי 2024, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד שוהם, המשיב וב"כ עו"ד אלינור ג'וזף פסקוביץ'.