לפנינו תביעה של אמא ובנה, שהועסקו על ידי חברה העוסקת בשילוח בין לאומי ועמילות מכס במעבר הגבול אלנבי, לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות על בסיס שכר ששולם להם לטענתם ב"שחור" מעבר לדווח לרשויות.
הנתבעים 2 ו-3 עשו שימוש לרעה במסך ההיתאגדות, העסיקו את התובעים תוך קפוח זכויותיהם מכוח משפט העבודה המגן, שילמו להם שכר ב"שחור", התנהגו כלפיהם בחוסר תום לב ותוך הפרת חובות האמון של מעסיק כלפי עובדיו ולפיכך יש להרים את מסך ההיתאגדות ולחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי בזכויותיהם של התובעים.
החברה עתרה לשלילת פצויי הפיטורים מהתובעים, השבת הפיצויים ששולמו להם, השבת השכר ששולם לדור, לפצוי בגובה הכספים שגנבו על פי הטענה, להחזר הוצאות, לפצוי בגין הפסדים ולפצוי בגין גזילת סודותיה המסחריים של החברה בשל שדול לקוחותיה ועתרה לחייב כל אחד מהתובעים בסך 950,000 ₪ ובסך כולל של 1,900,000 ₪.
החברה לא עשתה מאמץ להוכיח את טענותיה בעיניין זה, לא הוכיחה כי רשימת לקוחותיה מהוה סוד מסחרי מוגן, לא הוכיחה כי התובעים עשו שימוש ברשימת לקוחותיה או כי פנו ללקוחותיה תוך הפרת התחייבתם ולפיכך לא מצאנו יסוד לטענותיה של החברה בעיניין זה ולפיכך גם טענותיה אלו נדחות בזאת.
...
החברה לא עשתה מאמץ להוכיח את טענותיה בעניין זה, לא הוכיחה כי רשימת לקוחותיה מהווה סוד מסחרי מוגן, לא הוכיחה כי התובעים עשו שימוש ברשימת לקוחותיה או כי פנו ללקוחותיה תוך הפרת התחייבתם ולפיכך לא מצאנו יסוד לטענותיה של החברה בעניין זה ולפיכך גם טענותיה אלו נדחות בזאת.
]
סוף דבר
אשר על כן, תביעתם של התובעים מתקבלת בחלקה והתביעה שכנגד נדחית.
אמנם התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית, בשים לב כי הנתבע 3, הינו הבעלים של הנתבעים 1 ו-2, וממילא עד מטעמה של הנתבעת 1, לא מצאנו מקום לפסוק את הוצאות לטובתו בגין דחיית התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3.
