גזירת דין לאחר הודאה בשוד במסגרת הסדר טיעון

][ לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב- ת"פ 11201-08-17 (כב' השופטת ד' כהן) מתאריך 23.12.2018, בגדריו נגזרו על המערער 30 חודשי מאסר בפועל (בנכוי ימי מעצרו), 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום השיחרור, כאשר התנאי הוא שהמערער לא יעבור עבירת שוד, עבירת אלימות מסוג פשע, או עבירת רכוש מסוג פשע ופצוי למתלונן בסך של 20,000 ש"ח. להלן נביא נתונים עקריים הצריכים לעניין.

רקע עובדתי המערער הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש נגדו, והורשע בתאריך 03.01.2018, על-פי הודאתו, בבצוע עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

דיון והכרעה לאחר עיון בגזר הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד, בהודעת העירעור, בתסקירי שירות המבחן, ובעקבות שמיעת טיעוני באי כח הצדדים – סברנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו, ומבלי להקל ראש באשר לחומרת העבירה בה הורשע המערער – יש כאן טעמים מיוחדים המצדיקים הקלה מסוימת בעונשו של המערער, תוך חריגה מהרף התחתון של מיתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי הנכבד.

...

נפרט להלן את הנימוקים שהובילו אותנו למסקנה זו. סעיף 40ד(א) לחוק העונשין קובע כי בית המשפט רשאי לסטות ממתחם העונש משיקולי שיקום, אם: "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". בגדר כך, הפסיקה קבעה כי ניתן להתחשב, בין היתר, בשיקולים הבאים: המוטיבציה שהביע האדם המורשע להשתקם; הליכי גמילה מהתמכרות; הצלחה בהשתלבות בהליכים טיפוליים; שינוי בהתנהגות ובדרך החשיבה של האדם שהורשע; הבעת חרטה כנה והפגנת אמפתיה כלפי נפגע העבירה (ראו: ע"פ 6637/17 קרנדל נ' מדינת ישראל (18.04.2018); ע"פ 3613/17 זייבלד נ' מדינת ישראל (17.01.2019)).

סוף דבר נוכח האמור לעיל – הננו סבורים כי בענייננו יש מקום לסטות ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום, לפי סעיף 40ד(א) לחוק העונשין, ולהקל במעט את עונשו של המערער.

לפיכך אנו מורים על קבלה חלקית של הערעור, במובן שעונש המאסר בפועל שהושת על המערער (30 חודשי מאסר בפועל) יופחת ב-9 חודשים, ויעמוד על 21 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו).

תמצית כתב האישום וההליכים בתיק המשיב הורשע על סמך הודאתו, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) + סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

בהמשך אותו יום, מכר המשיב את הטלפון תמורת סך 1,400 ש"ח. בתסקירי שירות המבחן, שניתנו עובר לגזר הדין, התבקש בית המשפט ליתן בכורה לשיקולי השקום ולהמנע מענישה שעלולה לפגוע בהליכי השקום בהם החל המשיב, לאחר שעשה כברת דרך באותם הליכים ועשה מאמצים לבסס את מצבו במישור התעסוקתי והטיפולי.

...

בסופו של דבר, הוגש תסקיר מיום 1.2.2019 שבו נאמר כי המשיב חידש את הקשר עם שירות המבחן ועם גורמי הטיפול וכי הוא מביע רצון להירתם להליך טיפולי בהתאם לתוכנית שהוכנה בעבורו.

בעקבות כך המליץ שירות המבחן, וכך הוריתי בסופו של דבר, להאריך את תקופת המבחן למשך שנה נוספת.

בנסיבות, אני סבור כי יש מקום לבחון הארכה נוספת של תקופת המבחן עד ליום 15.8.2020, קרי 6 חודשים נוספים מעבר לתקופת צו המבחן האחרון.

(י) ת"פ (מחוזי נצרת) 18454-11-14 מדינת ישראל נ' חרירי (26.6.2016) (כבוד השופט ס' דבור); ע"פ 5835/16 פלוני נ. מדינת ישראל (20.4.2017) – הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת שוד, בעבירה של קשר לפשע ובהסתייעות ברכב לבצוע פשע.

גזר הדין – סיכום לאחר שקילת כל השיקולים האמורים, עונשיהם של הנאשמים יהיו כלהלן.

...

ערעור המדינה על גזר הדין נדחה וכן נדחה ערעורו של הנאשם בעניין ההרשעה.

עם זאת דומה, כי למניע לשיתוף הפעולה עשויה להיות חשיבות משנית בלבד, אם בסופו של דבר ניכר כי התהליך עצמו השיג את מטרתו, כך ש"מתוך שלא לשמה, בא לשמה" (תלמוד בבלי סנהדרין, קה, ע"ב).

איזון כל השיקולים האמורים ולאחר שקילת עמדת המאשימה וטענותיהם של באי-כוח הנאשמים, מובילים למסקנה כי אין להשית על הנאשמים מאסר בפועל.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"פ 46125-09-19 מדינת ישראל נ' אביץ(עציר) ואח' לפני כבוד השופטת דנה מרשק מרום בעיניין: מדינת ישראל – באמצעות פמ"מ וע"י עו"ד גלעד ארליך המאשימה 1.מלקו בן טשלה אביץ (עציר) 2.שלמה בן מולט ימטה (עציר) – הובא וע"י עו"ד איתי בן-נון הנאשמים גזר דין – נאשם 2

למען הסדר הטוב, אפרט שוב את פסקי-הדין המרכזיים שהינחו אותי בקביעת מיתחם ענישה הולם: ע"פ 4777/17 פלוני נגד מדינת ישראל [10.1.18]: עניינו במערער שהורשע על יסוד הודאתו בעבירת שוד בנסיבות מחמירות, לאחר שיחד עם אחד תיכננו ביצוע עבירות שוד.

המערער הודה במיוחס לו, במסגרת הסדר טיעון שבו המדינה עתרה להשית עליו עונש של 4 שנות מאסר, בעוד הסניגוריה טענה לעונש ראוי של שנתיים בלבד.

...

בע"פ 5617/13 כהן נגד מדינת ישראל [27.5.14], נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו בעבירות של שוד והפרת הוראה חוקית.

על רקע כל האמור לעיל, הכרעתי היא, כי בהתחשב במכלול הנסיבות ובגזר-דינו של הנאשם 1, יש להטיל על הנאשם ענישה המצויה באמצע המתחם (ולא כפי שעתר ב"כ המאשימה).

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את עונשים הבאים:  חודשי מאסר בפועל שיימנו מיום מעצרו 9.9.19, אך במצטבר לכל עונש מאסר בפועל אחר; 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג פשע ו/או עבירות רכוש מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו עבירות אלימות מסוג עוון; מטילה על הנאשם פיצוי למתלונן בסך 10,000 ₪, שישולם עד ליום 1.12.21.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"פ 67300-12-22 מדינת ישראל נ' פקדו כבדה (עציר) לפני כבוד השופט אמיר טובי, שופט בכיר המאשימה מדינת ישראל הנאשם אוראל פקדו כבדה, ת"ז 323962571 (עציר) נוכחים: ב"כ המאשימה: עו"ד יוסי גימפל ב"כ הנאשם: עו"ד אסף צברי (מטעם הסנגוריה הציבורית) הנאשם באמצעות היועדות חזותית גזר דין

ההליך וכתב האישום הנאשם הורשע, על סמך הודאתו אשר ניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של סיוע לשוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב)+31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הודאת הנאשם ניתנה לאחר שכתב האישום תוקן במסגרת ההסדר, ומבלי שהושגה הסכמה עונשית.

בע"פ 6056/18 אדרי נ' מדינת ישראל (16.5.2019) נאמר: "אין צורך להכביר במילים על חומרת מעשהו של המערער. פגיעה בקשישים ובחסרי ישע נמנית עם המעשים הנקלים והבזויים ביותר שידעה החברה. מעשים אלו פוגעים באופן חמור בבטחונם האישי של הקורבנות – ושל אוכלוסיות שלמות – ובזכותם להתקיים בכבוד וללא מורא. מעשים אלו אף משקפים דפוס היתנהגות אנטי סוצאלי אשר מגלם בתוכו אכזריות ואדישות לנזק הנגרם לקורבן העבירה (ראו ע"פ 3307/08 מדינת ישראל נ' טועמי [פורסם בנבו] (4.3.2009)). לא אחת עמד בית משפט זה על תפקידו בהגנה על חסרי ישע ועל קשישים, שמטבע הדברים מהוים טרף קל ונוח לעבריינים. תפקידנו זה מחייב גזירת עונשים מחמירים ומרתיעים. אמנם הענישה היא לעולם אינדיבידואלית, ושומה על בית המשפט לשקול את נסיבותיו האישיות של כל נאשם ונאשם, אפילו מדובר בעבירה שקורבנה הוא קשיש (ע"פ 6202/10 מדינת ישראל נ' ישראילוב [פורסם בנבו] (15.3.2011)). ואולם, בעבירות המבוצעות נגד אוכלוסיות חלשות עקרון הענישה האינדיבידואלית לרוב ייסוג אל מול אינטרסים כבדי משקל ושיקולי ענישה אחרים, שבמרכזם עקרונות הגמול וההרתעה... אין תמה איפוא שהפסיקה דהאידנא מצביעה על מגמת ענישה מחמירה ומרתיעה: מגמה זו היא חלק מהמאבק לעקירת התופעה של פגיעה בקשישים ובחסרי ישע מן השורש (ראו עניין אלייב, פסקה ו; ע"פ 5931/11 עבדולייב נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 19-18 (22.10.2013); וכן ע"פ 5063/10 מדינת ישראל נ' איסאקוב, [פורסם בנבו] פסקה י"ב (29.5.2011)). ענישה כאמור היא כורח המציאות בימים שבהם מעשי שוד קשישים הולכים ופושים במקומותינו (ראו ע"פ 304/85 תורג'מאן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(4) 74 (1985))". במסגרת בחינת הנסיבות הקשורות בבצוע העבירה, נידרש בית המשפט לבחון גם את חלקו של הנאשם במעשה.

...

לפיכך, ובהתחשב במכלול השיקולים שאינם קשורים בנסיבות ביצוע העבירה, אני סבור כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף התחתון של המתחם שנקבע לגביו.

על יסוד מקבץ האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א. 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 20.11.2022 ועד 9.4.2023 וכן מיום 19.7.2023 ועד היום.

יחד עם זאת, אני מורה לשב"ס לסייע לנאשם ככל הנדרש לצורך הפנייתו לוועדת סל שיקום על מנת שיקבל סיוע עם שחרורו ותימצא עבורו מסגרת ההולמת את צרכיו הטיפוליים.