גזילת סוד מסחרי באמצעות עובד לשעבר

גם עיון בתצהירה של גב' רחל בירון ובתמלול השיחה שצורף לתצהירה מחזק ותומך בכך שמדובר בשיטה, לפיה ח.א.ס. מערכות יודעת את מועד סיום תקופת האחריות של לקוחות של ג.ק. מערכות, זאת באמצעות מידע שנימסר לה מעובדים לשעבר של התובעת שעברו אליה וכפועל יוצא מציעה ללקוחות אלו בסמוך לכך טפול ואז מציעה המשך ביטוח או אחריות, עובר למועד בו ג.ק מציעה את אותו שירות.

גם בע"א 1142/92, ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח', נקבע בנוגע לאמור, כמצוטט: "יש המבססים את איסור הפגיעה בסוד מסחרי על החוזה שבין העובד למעביד או על קיום תנאי מכללא בחוזה עבודה הנקשר על ידי עצם יחסי העבודה, שמהם נגזרת חובת תום הלב. יש המבססים את החובה לשמור על סוד מסחרי על חובת נאמנות של העובד כלפי מעבידו הנובעת מיחסי אמון בינהם. היטיב לסכם את הגישות והתפיסות השוות בנושא זה הנשיא ברק, בבג"צ 1683/93, יבין פלסט בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ביו-ם בעמ' 706". מנגד לא שוכנענו כי התובעת עמדה בנטל הנידרש להוכיח כי נתנה הכשרה מיוחדת למר עובדיה ומר שחר.

מנגד טוענת ג.ק.מערכות כי מר עובדיה ומר שחר התחזו לחולים והיו עסוקים במעשים פסולים לצורך גזילת סודותיה המסחריים והעברתם לח.א.ס. מערכות ובכל מקרה ככל שבית הדין יפסוק לטובת מר עובדיה ומר שחר בגין רכיב זה הרי שיש לקזז זאת מהסכומים שהם חבים לה. עיון באישורי המחלה שהציגו מר עובדיה ומר שחר מעלה כי מר עובדיה הציג אישורי מחלה מיום 4.3.12 – 9.3.12 – 6 ימים וכן מיום 11.3.12 ועד ליום 19.3.12 – 9 ימים.

...

ביום 1/2/15 ניתנה החלטתי המקבלת את הבקשה באופן חלקי, רק בנוגע להודעה של קירבי בדבר סגירת הסניף של מר פולקמן בשל הפרת הכללים של קירבי כטענת התובעת, נוכח האמור נשמעה עדות הזמה בנדון של מר קריטי בישיבת ההוכחות האחרונה.

משכך אנו סבורים כי אופן פעילות ג.ק. מערכות בנדון נעשה כדין בכל הנוגע לעדכון שנעשה עוד במהלך שנת 2011.

סוף דבר תביעת ג.ק מערכות כנגד הנתבעים 1-3 מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן: כל אחד מהנתבעים 1 ו-2 ישלם לג.ק מערכות פיצוי, בלא הוכחת נזק, בסך של 20,000 ₪, בגין ביצוע עוולה של גזל סוד מסחרי, וזאת תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין.

לעניין התביעה שכנגד התביעה שכנגד כנגד ג.ק מערכות מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן: בנוגע למר עובדיה- ג.ק מערכות תשלם לו רכיבים אלו: דמי מחלה בשיעור של 6680 ₪ וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום סיום העסקה - 15.3.12 ועד למועד התשלום בפועל.

עוד נטען בתובענה, בין היתר, כי המבקשים גזלו סודות מסחריים של המשיבה, וזאת בין היתר באמצעות קנוניה שהם קשרו עם עובד לשעבר של המשיבה.

...

מן הכלל אל הפרט העקרונות שעמדתי עליהם מובילים למסקנה שאין מנוס מלפצל את הדיון בתביעה נושא הערעור בין בית-המשפט המחוזי לבין בית-הדין האזורי לעבודה, בהתאם לאמור להלן.

משכך הרי שהעילה בדבר התרמית והגזל כעולה מפקודת הנזיקין דינה להתברר בבית משפט זה. סוף דבר באשר למבקש 1 תידון במסגרת התובענה דנן אך ורק עילת התרמית והגזל.

המשיבה תשלם למבקש 1 הוצאות הבקשה בסך כולל של 2500 ₪.

לטענת הנתבעים, הסמכות העניינית לידון בתובענה מוקנית לבית הדין האיזורי לעבודה, בהתאם לסעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה וסעיף 22(א) לחוק עוולות מסחריות, שכן עילת התביעה, כפי שהוגדרה בכתב התביעה, הנה לשון הרע, ובצוע עוולה מסחרית של גזל סוד מסחרי, שבוצעו ע"י הנתבע, על פי הנטען, לאחר שסיים את עבודתו אצל התובעת.

גם באותו עניין נעשתה איבחנה בין בעל דין בכובעו כעובד לבין בעל דין בכובעו כדירקטור וכך נפסק: "תביעת חברת האם נגד המשיבים, כמו תביעת חברת הבת נגד המשיבים כדירקטורים, אינן בסמכות בית הדין האיזורי לעבודה ותידונה בבית המשפט המחוזי, הכל כמפורט לעיל. תביעת חברת הבת נגד המשיבים כעובדים ועובדים לשעבר, הכל כמפורט לעיל, נימצאת בסמכות הייחודית של בית הדין האיזורי לעבודה" על הלכה זו חזר בית המשפט העליון גם בעיניין רוחם (רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס םרנס פרס בע"מ (14.10.15) כב' השופטת ד"ר ברק-ארז).

...

בעניין ליפקונסקי אליו הפנו הצדדים (ע"א 2618/03 פ.או. אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פ"ד נט (3), 497) נקבעה ההלכה כי אין מנוס מפיצול התביעות כאשר חלק מן העילות נתונות לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ואילו חלקן האחר נתון לסמכותו של בית משפט אזרחי.

בחינת עילות התביעה, על רקע הוראות הדין והפסיקה בנושא, מובילה למסקנה כי הסמכות העניינית לדון בתביעה שלפניי נתונה לבית משפט זה, ולא לבית הדין לעבודה.

לפיכך, טענת הסף של הנתבעים, בדבר חוסר סמכות עניינית נדחית.

ראו לדוגמה את פסק הדין מפי בית המשפט העליון בעיניין רע"א 2060/19 בית אריזה לפרחים "אביב" בע"מ – **** פנדלר (27.5.19)]: "באשר למשיבה, הרי שאומנם מדובר במתחרה של המבקשת, אשר אין חולק כי בשום שלב לא היתקיימו יחסי עובד-מעסיק בינה לבין המבקשת. משכך, במקרה הרגיל, אין אפשרות לנהל נגדה תביעות בבית הדין לעבודה (וראו למשל: עניין פי.או.אס, פסקה 24; עניין רוחם, פסקה 35 ופסקה 74). יחד עם זאת, בעניינינו צירופה של המשיבה להליך הוא אך ורק על מנת לקבל גם נגדה סעדי ציווי, על בסיס הטענות כי היא סייעה ושידלה להפרת החובה על ידי העובד, ועשתה שימוש ביודעין בסודות המסחריים שגזל. ביחס לעילות מסוג זה קיימת סמכות לצרפה להליך המתנהל בבית הדין לעבודה נגד העובד לשעבר (המשיב), אשר נטען כי הפר את חובותיו כלפי המעסיק לשעבר (המבקשת) וגזל את סודותיו המסחריים (ראו סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה; סעיפים 6(ב)(3) ו-22(א)(2) לחוק עוולות מסחריות; דב"ע נג/3-254 הוצאת ספרים יבנה – דוידזון, [פורסם בנבו] פד"ע כ"ו 425 (1994); ע"ע (ארצי) 259/05 א.מ. חטיפי העמק בע"מ נ' ח'וטבא [פורסם בנבו] (26.4.2006))." בעיניינו, עיקר הסעדים המבוקשים מן המבקשת תחומים למטרה מצומצמת של ציווי כנגדה ועל כן הדבר מצוי במסגרת סמכותו של בית הדין לעבודה.

...

ויודגש, אין אנו קובעים בשלב זה כי טענותיה של המשיבה בהקשר זה נכונות, אולם גם לא ניתן לסלק על הסף עילת תביעה זו משעה שהמשיבה מבקשת לבסס את הסעדים על סעיף מפקודת הנזיקין המצוי בסמכותו של בית הדין.

משהסעד המבוקש הינו בגין הפרת הוראות פרק ב' לחוק עוולות מסחריות מצאנו שאף עניין זה הינו בסמכותו העניינית של בית הדין.

סוף דבר מכל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף נדחית וההליכים בתיק יימשכו כסדרם.

כן נתבקש בית המשפט, להורות לנתבעים "להמנע מלעתיק ו/או לייצר ו/או לעשות כל מעשה הכנה ו/או להעביר את המידע ו/או מלשווק ו/או מלהפיץ ו/או למכור ו/או מלפרסם ו/או מלהפיק כל טובת הנאה מהמידע". בבקשתן, טענו התובעות כי שמעון, בהיותו עובד של נירוסטה צפון, גזל מהן סודות מסחריים, כאשר שלח, באמצעות דואר אלקטרוני, חומר מקצועי סודי לשלמה, עובד לשעבר של ניגא שף, שעבד אותה עת אצל הנתבעת.

...

בת"א (ת"א) 2419/07 א.ח.א תעשיות מתכת בע"מ נ' שי- בר מתכות בע"מ ([טרם פורסם], ניתן ביום 30.1.11), נקבע, כי: "מידע הכולל דרישות שהועברו על ידי לקוחות ופרטים שנמסרו על ידם במסגרת ביצוע ההזמנה אינם, כשלעצמם, ראויים להגנתם של דיני סודות המסחר. גם התובעים עמדו על כך שהנתונים והדרישות הועברו על ידי לקוחות החברה, כך שלעובדיה נותר להזין את הנתונים שקיבלו כאמור, אל התוכנה; לכל היותר נדרשו העובדים לבצע עיבוד מינימאלי של הנתונים כך שניתן יהיה להזינם לתוכנה הייעודית. נוסף על כך, על מנת שמידע עסקי יזכה לחסותו של הדין, יש להוכיח כי החזקתו מקנה לבעליו יתרונות עסקיים ותחרותיים וכי הנגישות למידע יוצרת עדיפות עסקית. רכיבים אלה לא הוכחו". לאור כל האמור לעיל, אני קובע שהתובעות אינן היוצרות המקוריות של השרטוטים או תוכניות העבודה/ייצור ועל כן, אינן זכאיות להגנה של דיני סודות המסחר בכל הנוגע לאלה.

משכך, אף דין טענת התובעות בעניין זה להידחות.

משאלו הם פני הדברים, התביעה, בכללותה לא הוכחה ואין מנוס מדחייתה.