טענה זו שפורטה בסעיפים רבים תוך הצגת נתונים לא מעטים, מהוה את אבן הפינה לעתירה זאת, וכמעט המחזיק את המרובה, אביא את האמור בסעיף 6 לנימוקי העתירה:
"מקס מבקשת לעשות שימוש במידע שהיא אוספת אודות לקוחותיה בשוק ההנפקה, הסליקה והתפעול של כרטיסי חיוב – לצורך מתן שירותי תיווך בביטוח. מטרתה של מקס להציע ללקוחותיה בשוק ההנפקה, הסליקה והתפעול של כרטיסי חיוב מוצרי ביטוח שונים, וזאת על בסיס המידע שהיא אוספת על השימושים שלקוחות אלה עשו בכרטיסי האשראי שלה. כך, לשם הדוגמה, מקס תוכל לזהות בבסיס הנתונים שלה כי לקוח פלוני שלה משלם בכרטיס האשראי לסוכנות למכירת רכב, ותוכל לפנות אליו, בתיזמון מושלם, בהצעה ממוקדת ותפורה למידותיו לרכישת ביטוח מקיף לרכב. בדומה, מקס תוכל לאתר כי לקוח אלמוני שלה רכש פריטי ריהוט רבים או תכשיטים, ותוכל לפנות אליו, בתיזמון מושלם, בהצעה אישית לרכישת ביטוח תכולת דירה. מקס גם תוכל להתאים מראש את מחירה של הפוליסה בהתאם לאמצעיו הכלכליים של הלקוח, כפי שאלה מתבטאים בדפוסי ההוצאה שלו במערכות המידע שלה. מקס גם תוכל לזהות עיסקאות ביטוח קיימות שערך הלקוח, לדעת את מחירן, ולפנות ללקוח בהצעה יזומה מתחרה על בסיס המידע שברשותה".
עוד נכללות בעתירה טענות כנגד ההליך בו התקבלו ההחלטות (ראה, למשל, מסעיף 209 לנימוקי העתירה אשר לאופן ביצוע השימוע במסגרת הליך זה, ועוד).
אך יודגש, שאין בדעתי לשקול כלל טענות אלה, שעניינן בנושא המצוי מראשית עד אחרית בתחום סמכותם המקצועית של המשיבים 1 – 2, וכזאת, לא ייעשה:-
"במוקד העתירות – אם נפשיט אותן ממחלצותיהן – עומד ניסיונן של העותרות לשכנענו כי יש להעדיף את עמדתן המקצועית בסוגיות השנויות במחלוקת על פני קביעותיה של ועדת המחירים כפי שאומצו על ידי השרים והיו לצוו המתקן. אין בידנו לעשות כן. נקודת המוצא הכללית היא במושכלות היסוד של הבקורת השיפוטית, שעליהן ועל הטעמים העומדים בבסיסם למותר להרחיב את הדיבור. בית משפט זה אינו משמש ערכאה המחליטה במקומה של הרשות בעניינים מקצועיים שבתחום סמכותה; בית המשפט אינו בוחן את תבונתה או יעילותה של ההחלטה; הוא לא ימיר את שיקול דעתה של הרשות בשקול דעתו שלו; ואף אם היה מחליט אחרת לו היה בנעלי הרשות, הוא לא ישנה מהחלטתה כל עוד לא נפל בה פגם במישור החוקיות המקים עילה להתערבות במעשה המנהלי... אכן, ההחלטה המנהלית כפופה לבקורת שיפוטית גם בעילה של חוסר סבירות. אולם, כידוע, תחום פרישתו של מיתחם הסבירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה נתון, והוא נגזר – בין היתר – מטיב העניין העומד לדיון ומאפיוניה של הרשות המוסמכת... כאשר מדובר בשאלה מקצועית רגולטורית – הכרוכה בשיקולים מקצועיים מובהקים ששקילתם מצריכה מומחיות מיוחדת והם מצויים בגרעין שיקול הדעת הרגולטורי המוקנה לרשות המוסמכת – מיתחם שיקול הדעת המוקנה לרשות הוא רחב ביותר. ככל שמיתחם הסבירות רחב יותר, נכונותו של בית המשפט להתערב במעשה המנהלי מצומצמת יותר.. כדי להגשים את מדיניותה, הרשות המבצעת נידרשת לא אחת לבחור בדרך אחת מבין כמה דרכים אפשריות. כל אחת מדרכים אלה עשויה להיות כרוכה באי-ודאות ונשענת על הנחות שונות בתחומים מקצועיים, לבר-משפטיים וערכיים. על כן נפסק כי 'יש ליתן לרשויות המופקדות על המדיניות הכלכלית – הרשות המבצעת והרשות המחוקקת – מרחב בחירה רחב, בהיותן קובעות את המדיניות הכלכלית, ונושאות באחריות הציבורית והלאומית למשק המדינה ולכלכלתה'... לרשות אף מוקנים משאבים, ידע וניסיון הנובעים מהתמקצעות בתחום שעליו הופקדה. ההנחה היא כי החלטותיה יגשימו בצורה מיטבית את התכלית שלשמה הופקדה בידיה סמכות" [בג"צ 6274/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' שר האוצר (26.11.2012)].
אין מדרכי להביא מדברים שנאמרו בדיונים בועדות הכנסת, אך משצרפה העותרת את פרוטוקול הדיון בועדת הכספים שנערכה בסמוך מאד למתן ההחלטה נשוא עתירה זו (4.5.2020), נאמר שם כך: -
"זאת סוגיה כבדה מאוד, זאת מהפכה. היא נימצאת בסמכותך, זה נכון. היא נימצאת בסמכותך וטוב שאתה מפעיל את סמכותך. אבל זה נושא שמחייב דיון צבורי מאוד מאוד משמעותי. המקום לעשות את הדיונים הציבוריים הוא פה, וזאת הייתה גם מטרת הישיבה. כמות המידע שיש בידי חברות כרטיסי האשראי על הקליינטים שלהם היא בלתי נתפסת אפילו, אגב לא את כולה אנחנו אפילו יודעים, אלה שיושבים פה. יש פה נציג איגוד המוסכים ותוך כדי שהוא דיבר חשבתי: רגע, חברת כרטיסי האשראי גם יודעת באיזה מוסך אני תקן, היא יודעת כמה פעמים בשנה ביקרתי אצלו, היא יודעת מה קניתי אצלו, היא יודעת באילו סכומים, היא יודעת באילו סכומים אני מבוטח בחברת ביטוח, היא יודעת האם אני מבוטח בכמה חברות ביטוח, האם זה ב – 12 תשלומים או בשישה תשלומים. יש פה חתיכת ארוע. זה לא משהו שאנחנו יכולים לעשות על הדרך. אני מבין שהייתם בתהליכים מאוד מאוד מתקדמים, בלי קשר לעבודת הועדה ובלי קשר לבחירות".
הגורם העקרי המופקד על הנושא, ואשר מעמדו אף מעוגן בחוק, הנו, אכן, הרשות להגנת הפרטיות.
...
פסיקה במגמה זו ניתנה גם בהקשרה של המשיבה 1, ולפני שנים רבות:-
"במחלוקת שתוארה לעיל ניצב מן הצד האחד המפקח על הביטוח כרשות המוסמכת על פי החוק וכמי שמוחזק, ביחד עם הועדה המייעצת, כמומחה המופקד על תחום הביטוח... בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעת המפקח בשיקול דעתו שלו אלא בוחן הוא את הטענות שלפניו באספקלריה של ביקורת שיפוטית בלבד. העותרות רשאיות להעלות את טענותיהן ולהציג את עמדת המומחים שלהן בפני הרשות אך הסמכות לשקול ולהחליט בסופו של דבר נתונה לרשות המינהלית המוסמכת על פי חוק. יש לזכור, כי לרשות המינהלית נתון מתחם של שיקול דעת ורק חריגה ממתחם זה תצדיק התערבות שיפוטית. בענייננו, הקנה חוק הפיקוח למפקח סמכות להחליט בדבר מתן רישיונות מבטח ובמסגרת סמכות זו מסור לו שיקול הדעת. בית המשפט ייטה שלא להתערב בשיקול דעתו המקצועי של המפקח כאשר הכרעתו התקבלה על יסוד בחינת הענין שלפניו באופן מקצועי והתבססה מחד-גיסא על ניתוח הנתונים שעמדו לפניו ועל הסקת המסקנות מנתונים אלה ומאידך-גיסא על המדיניות הכללית הנוהגת בתחום המסור לאחריותו. כאשר החלטתו של המפקח על הביטוח מושתתת על מומחיותו בתחום הביטוח ועל המדיניות הנוהגת על ידו, לא בנקל יעדיף בית המשפט את חוות דעתו של מומחה חיצוני על פני מסקנותיו המקצועיות של המפקח" [בג"צ 7611/01 מכבי מגן אגודה שיתופית לביטוח הדדי נגד מחלות בע"מ נ' שר האוצר (20.8.06)].
גם אם שגתה, אולי, העותרת, פה ושם, וגם אם דין מרבית טענותיה לדחיה, עמדתה – לגיטימית, ואינני מזהה כל בעיה של ממש במישור זה. הטענה – נדחית;
עוד נטען מצד המשיבה 3 לשיהוי.
סוף דבר:-
על הפרק מהלך שנועד לשים במוקד את טובת התחרות והצרכנים, ולא את עניינם של המתחרים.
ובהמשך לאמור, כל טענות העותרת לסוגיהן, לרבות אשר להתנהלות המשיב 1, שיקול דעתו ותפיסתו אשר לטובת התחרות בענף הנדון – נדחות בזה.
