גולגולת דקה כשיקול להקלה בעונש

מנגד צוין, כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד, כי הודה בעצם גרימת התאונה, כי תוצאותיה המיידיות לא היו קשות, ואילו המוות נגרם, בין היתר, גם ממצבו הרפואי הקשה של המנוח ("גולגולת דקה").

כן צוין, כי פעמים רבות בעבירות מעין אלה הנאשם הוא אדם נורמאטיבי, ועל כן העובדה שהמבקש אף הוא כזה, אין לייחס לה חשיבות ממשית בשיקולים להקל עימו.

כן דחה בית המשפט את עיקר העירעור על חומרת העונש בציינו, כי הענישה שהושתה על המבקש מאוזנת והולמת את נסיבות ביצוע העבירה; מנגד קבע בית המשפט, כי נוכח תקופת הפסילה הארוכה יש לבטל את הקנס, וכן הוחלט, בהסכמת המשיבה, להקל בתנאיו של המאסר המותנה.

...

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגני הנשיאה ברלינר וגריל והשופטת בר זיו) מיום 10.11.11 בתיק עפ"ת 39215-08-11, שבגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בחדרה (השופט מסארווה) מיום 11.8.11 בתיק ת"ד 1768-03.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, אין בידי להיעתר לה. נאשם בישראל זכאי לשני ימיו השיפוטיים, בערכאה הדיונית ובערכאת הערעור, ורשות ערעור בגלגול שלישי תישקל אך במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128; רע"פ 8936/04 חמדאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

עדותו של פרופ' היס תומכת במסקנה עליה מצביע השכל הישר, והיא שהתאונה היא הסיבה להידרדרות; אולם אין צורך שתבסס לבדה הרשעה מעל כל ספק סביר, שעה שזו נסמכת על המסכת הראייתית השלמה (שתוארה בהרחבה על-ידי הערכאות הקודמות), ובה תפקודו המלא של המנוח חרף בעיות הלב, לרבות נהיגה, נסיעה לחו"ל וסיוע לילדיו.

סעיף 309(4) לחוק העונשין תומך בכך, גם בנסיבות של "גולגולת דקה". אין בידי איפוא להיעתר לבקשה, ומכאן מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בגוזרו את הדין, בית המשפט לא היתעלם גם משיקולים לקולא בעיניינו של המערער, ובהם התגרותו של המנוח במערער, וכן ב"גולגלתו הדקה" ומצב בריאותו הרעוע של המנוח, אשר יש להניח כי השפיעו על התוצאות הפיסיות של מעשי האלימות שהמערער ביצע בו. כן היתייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, להיותו בודד וללא מישפחה, אולם לכל אלה ראה לייחס אך משקל יחסי נמוך, כנגד החומרה המופלגת של מעשה ההמתה, והתנהגותו של המערער לאחריו.

באיזון בין שקולי החומרה לבין הנסיבות המקלות, ראה בית המשפט לגזור על המערער עונש מאסר בפועל של 14 שנים, ועל כך הוא קובל בעירעור שבפנינו.

מצד שני, הוא הניח לטובתו נסיבות לקולא הקשורות בהתגרות, בגולגולת הדקה, ובנסיבותיו האישיות.

...

בסופו של דבר, המערער ואחד מחבריו עטפו את גופת המנוח בשמיכה, והכניסו אותה לתא מטען במכונית השייכת לאביה של החברה, ואז המערער, חבר נוסף והחברה נסעו במכונית לחולות פלמחים והניחו את הגופה בין השיחים שם. בתחילה הואשם המערער בעבירה של רצח בכוונה תחילה.

בגזירת הדין, איזן בית המשפט קמא את כלל השיקולים באיזון ראוי ומידתי, ולא מצאנו לנכון להתערב בו על דרך ההקלה.

מטעמים אלה, הערעור נדחה.

בהקשר זה פירט בית המשפט את ההלכות הנוגעות למבחן הצפיות ועקרון "הגולגולת הדקה", בהיבט הפלילי והאזרחי.

להשקפתה של ב"כ המערער, בנסיבות תיק זה, לא ייפגע האינטרס הציבורי אם המערער לא יישלח לריצוי עונש מאחורי סורג ובריח, באשר מאסר בעבודות שירות, אף הוא עונש מוחשי וממשי, והוא מאזן בין השיקולים לחומרה ולקולא.

...

יחד עם זאת, יש לשקול כל מקרה לגופו, ולאחר שבחנו את מכלול השיקולים בכובד ראש, באנו לכלל מסקנה כי בעניינינו יש לראות את עניינו של המערער כיוצא מן הכלל של הטלת מאסר מאחורי סורג ובריח, וכמקרה המצדיק מתן בכורה לשיקולי השקום.

אנו סבורים כי אם יישלח המערער, שהוא צעיר מאוד לימים, למאסר בפועל, ייגרם נזק גדול לאין ערוך מהתועלת שבמהלך זה. אשר לאנטרס הציבורי, ובין היתר צורכי ההרתעה והנזק שנגרם למתלוננים (בעיקר למתלונן איתי), אנו סבורים כי ניתן להשיג את האיזון הראוי על ידי הטלת 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ללא ניכוי ימי מעצר, וכן הגדלת הפצוי הכספי.

אשר על כן, החלטנו לקבל את הערעור, באופן שעונש המאסר בפועל יועמד על 6 חודשים, ללא ניכוי ימי המעצר.

בגוזרו את הדין, בית המשפט לא התעלם גם משיקולים לקולא בעניינו של המערער, ובהם התגרותו של המנוח במערער, וכן ב"גולגלתו הדקה" ומצב בריאותו הרעוע של המנוח, אשר יש להניח כי השפיעו על התוצאות הפיסיות של מעשי האלימות שהמערער ביצע בו. כן התייחס בית המשפט לנסיבותיו האישיות הקשות של המערער, להיותו בודד וללא משפחה, אולם לכל אלה ראה לייחס אך משקל יחסי נמוך, כנגד החומרה המופלגת של מעשה ההמתה, והתנהגותו של המערער לאחריו.

באיזון בין שיקולי החומרה לבין הנסיבות המקילות, ראה בית המשפט לגזור על המערער עונש מאסר בפועל של 14 שנים, ועל כך הוא קובל בערעור שבפנינו.

מצד שני, הוא הניח לטובתו נסיבות לקולא הקשורות בהתגרות, בגולגולת הדקה, ובנסיבותיו האישיות.

...

בסופו של דבר, המערער ואחד מחבריו עטפו את גופת המנוח בשמיכה, והכניסו אותה לתא מטען במכונית השייכת לאביה של החברה, ואז המערער, חבר נוסף והחברה נסעו במכונית לחולות פלמחים והניחו את הגופה בין השיחים שם. בתחילה הואשם המערער בעבירה של רצח בכוונה תחילה.

בגזירת הדין, איזן בית המשפט קמא את כלל השיקולים באיזון ראוי ומידתי, ולא מצאנו לנכון להתערב בו על דרך ההקלה.

ר' למשל ע"פ 6294/11, פלוני: עיקרון "הגולגולת הדקה" הוא עקרון מקובל בשיטתנו המשפטית, כאמור גם בגדרי המשפט הפלילי [ראו והשוו: ע"פ 707/83 פטרומיליו נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(4) 821, 827-826 (1984) (להלן: עניין פטרומיליו)].

ר' למשל ע"פ 1229/19, סלומינסקי נ' מדינת ישראל, שם נפסק: המערער טוען, בעקרו של דבר, כי בנסיבות המקרה, היה על בית המשפט המחוזי לסטות לקולה ממיתחם הענישה שקבע בית המשפט המחוזי, וזאת משקולי שקום.

...

אף לא למותר לציין כי גם המחוקק הדגיש את הצורך בהחמרת הענישה בעבירות כאמור, וקבע בסעיף 355(א) לחוק כי כאשר מורשע אדם בעבירות מין המנויות בסעיף זה, "לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו". וכן ר' ע"פ 3196/16 טספאנס נגד מדינת ישראל, שם נפסק:   "בית משפט זה עמד לא אחת על כך שמדיניות הענישה בעבירות מין צריכה להיות מחמירה, ולבטא הן את הנזקים המשמעותיים הנגרמים לנפגעות ולנפגעי עבירות אלה ...והן את האינטרס הציבורי בהרתעתם של עברייני מין פוטנציאליים ממימוש מזימותיהם ...עוד עמד בית משפט זה על החומרה היתרה שגלומה בעבירות מין המבוצעות בקטינים – המתאפיינות בניצול פערי הכוחות האינהרנטיים בין הבגיר לקטין, תוך ניצול תמימותו הטבעית של הקטין לשם סיפוק יצריו של הפוגע, ועל הצורך להביע את סלידתה החמורה של החברה כלפי מי שפגע בגופו ובנפשו של הקטין, פגיעה אשר לא בנקל תימחה על ידי חלוף הזמן ....על כן, הכלל הנוהג בפסיקת בית משפט זה הוא שבמקרים של עבירות מין בקטינים יש לנקוט ביד קשה ומרתיעה, שיהא בה כדי להעביר מסר ברור כי הנוטלים לעצמם חירות לפגוע בקטינים צפויים לעונשים כבדים ומשמעותיים". לעניין השיקול ההרתעתי בגזירת העונש בעבירות מין, אפנה לדברים שנאמרו על ידי בית המשפט העליון, בע"פ 4802/18, פלוני נ' מדינת ישראל, בדבר חשיבותן של הרתעת היחיד והרבים בעבירות מין: הרתעה כללית נגד עבירות מין היא בגדר כורח חברתי שקיבל הכרה בסעיף 40ז לחוק העונשין.