גוי של שבת: יום המנוחה השבועי ביהדות

סעיף 7(ב)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי לגבי מי שאינו יהודי, תיכלול המנוחה השבועית את יום שבת, ראשון או שישי בשבוע על פי בחירתו.

...

סוף דבר 83.

הנתבעת תשלם לתובע סכומים כדלקמן: א. בגין תקופת העבודה הראשונה: 1.

בשים לב לשינוי הגרסאות ולתיקון כתבי הטענות כמפורט לעיל, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב לעניין זה. טענות המבקשות בתמצית – הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה הקובעות את יום השבת כיום המנוחה השבועי של יהודים ואת הימים שישי, שבת או ראשון לגבי מי שאינו יהודי הנן בלתי חוקיות ומפלות מי שהנו חסר דת, שכן החוק כופה עליו לבחור באחד מימי המנוחה המקובלים על מוסלמים, נוצרים או יהודים.

...

לאור האמור לעיל, טענת המבקשות באשר להוראת סעיף 7 לחוק שעות עבודה ומנוחה – נדחית.

לאור האמור לעיל – טענות המבקשות בדבר אכיפה בררנית – נדחות.

סוף דבר – הבקשה המקדמית לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק – נדחית.

על פי סעיף 7(ב)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, לגבי מי שאינו יהודי המנוחה השבועית תיכלול "את יום השבת או את היום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו". מטרת חוק שעות עבודה ומנוחה בקביעת יום השבת כיום המנוחה השבוע לגבי יהודים, והגבלתו לגבי מי שאינם יהודים ליום שבת, יום ראשון או יום ששי, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה שלו, היא מטרה חברתית, לפיה יש לייחד יום מנוחה שבועי לכל אדם שיוכל לנוח בו ממלאכתו.

...

עם זאת, לא הוכחה טענתו מר גרגועי, שהעסקת התובע מעבר לחמישה ימי עבודה בשבוע – הייתה "פריבילגיה" שניתנה לתובע, ואין ראיה שתשלול את המסקנה המתבקשת, לפיה הסדר השכר הכולל שנעשה בין הצדדים, כפי שחזר והדגיש מר גרגועי בעדותו, כלל תמורה גלובאלית עבור עבודה בחמישה ימים מלאים ובמשמרת בוקר ביום נוסף.

בית הדין מחליט, לגבי תביעות התובע לגמול עבודה בשעות נוספות וגמול עבודה במנוחה השבועית, להורות לצדדים להגיש לבית הדין תחשיבים, בהתאם לאמור להלן: גמול עבודה במנוחה השבועית: לגבי ימי א' בתקופה החל מ-6.6.11, הנתבעת תשלם לתובע 36.37 ₪ בגין כל שעת עבודה שבוצעה: לגבי חודשים שלא הוגש בעדם דו"ח נוכחות, החישוב יהיה לפי 8.5 שעות, עבור 4.3 ימי א' בחודש.

התוצאה התביעה מתקבלת חלקית כלהלן: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.18 עד לתשלום בפועל: פדיון חופשה בסך 2,181 ₪.

טענות התובעת התובעת טוענת כי הוכיחה את אפלייתה מחמת דת. התובעת אינה יהודיה ובשל כך נדרשה לעבוד בשבתות שעה שיום שבת הוא יום המנוחה השבועי שלה.

...

העדים שהובאו מטעם הנתבעת לא ידעו מדוע התובעת פוטרה, שכן היתה זו הנהלת הנתבעת שהחליטה על כך. אין חולק שהתובעת היתה עובדת טובה, ומשום שלא הובאה כל סיבה מניחה את הדעת בקשר למניעי פיטוריה, מתבקשת המסקנה כי פיטוריה נעשו בקשר לסירובה לעבוד בשבת.

קריאת הוראות סעיף 2 ו-9 לחוק שוויון הזדמנויות במשולב מובילה למסקנה כי די בכך שהעובד הטוען להפלייה בשל אחד ממאפייני הזהות שלו המנויים בסעיף 2 לחוק יוכיח כי התקיימו בו התנאים והכישורים שנקבעו על ידי המעסיק לעניין מסוים כדי להעביר את הנטל למעסיק להוכיח כי ההחלטה שנתקבלה על ידו באותו עניין לא התבססה על שיקול אסור (ראו ר' בן-ישראל שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה (כרך ב, 1998) 480; בג"ץ 1758/11 אורית גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ 17.5.2012; ע"ע(ארצי)627/06 אורלי מורי– מ.ד.פ ילו בע"מ 16.3.2008).

שוכנענו מעדות התובעת כי לעובדים הלא יהודים לא היתה ברירה וכי הדבר נכפה עליהם.

לפי חישובי התובעת שלא נסתרו – שווי יום עבודה הוא 140 ש"ח ובסה"כ 560 = 140 X 4 ש"ח. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – 75,000 ש"ח. פיצוי עבור פגמים בהליך השימוע – 4,000 ש"ח. הפרשי הודעה מוקדמת – 560 ש"ח. כל הסכומים יישאו ריבית והצמדה כחוק מיום 10.3.13 ועד התשלום בפועל.

על פי ההלכה, קיימות פעולות האסורות לביצוע על יהודים ביום השבת למעט במקרים של "פיקוח נפש" ועל כן, מעסיק הנתבע ביום שבת עובדים שאינם יהודיים במסגרת משרה של "גוי של שבת" על מנת שאלו יבצעו את הפעולות שעשייתן נוגדת את ההלכה במטרה לשמור על קדושת השבת.

על פי האמור בסעיף קטן זה, גם לגבי מי שאינו יהודי יתכן ויום השבת יהיה יום המנוחה השבועי שלו "הכל פי המקובל עליו". בנסיבות קבלת התובעים לעבודה, היינו עבודה בשבתות ובחגי ישראל בלבד, עבודה שהוצעה רק למי שאינו יהודי על פי ההלכה, ניתן היה להניח, כי אין מדובר בעובדים שיום השבת הוא יום המנוחה המקובל עליהם.

...

גם אם המועמד טוען, כי הוא רואה עצמו יהודי (על אף שעל פי ההלכה ייתכן ואינו כזה) אזי על מנת למנוע כל חשש או ספק ספקא אני דוחה את מועמדתו".

נוכח האמור לעיל, נדחית התביעה לגמול עבור עבודה בשבתות וחגים.