גובה הריבית הרעיונית החייבת במע"מ

הקנטרי מיתפלג לשני סוגי חיובים: השטחים הציבוריים ומיתקני הספורט: טניס, מגרשים פתוחים, שטחים צבוריים, מדשאות וכיוצא באלה – מתחייבים לפי תעריף ארנונה מופחת כ"קרקע", 20 ומשהו שקלים למטר; אל מול מתקנים בנויים, חדרי כושר, בריכות – שזה השטח הגרעיני העקרי של הקנטרי, שמתחייב בתעריף גבוה הרבה יותר של כ-320 ₪ למטר, ולמעשה המועצה מבצעת מדידות גם לקרקע וגם למבנה, גם למיתקני הספורט וגם לשטחים הבנויים ומבצעת הגדלה של הקרקע בכ-8,000 מטר, שמסתכמים בסכום של כ-189 אלף ₪ לשנה, הגדלה של שטחי הקרקע ומיתקני הספורט.

בסעיף 23 ל"הסכם השכירות" נאמר: "23.3. מבלי לפגוע באיזה מזכויותיה של המשכירה עפ"י הוראות חוזה זה ועפ"י הדין, הרי בכל מקרה שהשוכר יפגר בתשלום סכום כלשהוא, אשר עליו לשלם למשכירה עפ"י חוזה זה, יהיה השוכר חייב לשלם למשכירה ריבית על סכום הפגור בתוספת מע"מ כדין. שעור הרבית יהיה השיעור המאקסימאלי המותר עפ"י הדין אותה עת, ואם לא תהיה הגבלה עפ"י דין על שעור הריבית – ריבית בשעור המאקסימאלי שבנק לאומי לישראל בע"מ יגבה באותה עת בגין משיכות יתר בלתי מאושרות בחשבון חח"ד בתוספת 4% שנתי, ואשור מנהל הסניף המרכזי על אותו בנק יהיה מכריע לענין זה". נספח 17 לכתב התביעה מיפרט את חוב "דמי השכירות" ליום הגשת התביעה.

כבר כמה שנים ככה ומשלמים ריבית רעיונית על פי הוראת מס הכנסה.

...

אני דוחה את התביעה האישית נגד מיכל ויוסף בנימין.

אני דוחה את הבקשה ל"פיצול סעדים" לו עתרה "י.ג.ד." בסעיפים 118-117 בכתב התביעה שכנגד.

הוצאות נוכח תוצאת פסק הדין - התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

במהותו הרעיונית החוק הוא חוק צרכני, שנועד למנוע ניצול לרעה של מצוקתם הכלכלית של הלווים על ידי המלווים.

לטענתם המשיבים הם שחיזרו ורדפו אחרי המערערת לאחר שמוסדות בנקאים סרבו לתת להם הלוואה, כדי שתיתן להם "הלוואה עסקית" של 2 מיליון ₪ וסיכמו בכתב על ריבית של 2.5 אחוז ריבית בחודש כולל מע"מ, שמשמעה החזר ריבית בשיעור של 50,000 ₪ בחודש.

המערערים טענו כי הוראות החוק אינן חלות בעניינינו וטעה בית משפט קמא משסבר שהרבית לפי הסכם ההלוואה היא בשיעור 30% בשנה ו/או כי שיעור הריבית אינו סביר, תוך שהתעלם מכך שהמשיבים הנם חייבים סדרתיים, שאינם משיבים את חובותיהם ולא החזירו את קרן ההלוואה, בשעה שריבית נקבעת לפי הסיכון של נותן ההלוואה, משך ההלוואה וסכום ההלוואה ואשר לטענת המערערים הנם מושכלות יסוד בתחום הכלכלה.

לנוכח כל האמור לעיל סבורים אנו כי בית משפט קמא הסיק את המסקנות הראויות מן הראיות שהובאו בפניו ויישם נכונה את פסקי הדין שניתנו בסוגיה זו בהם נקבע כי מקום שנקבעו שעורי ריבית גבוהים וחריגים העולים כדי ריבית נשך, ניתן לתקן את החוזה על מנת להופכו לחוקי, על דרך היתערבות בגובה שעורי הריבית ולהפחיתם עד לסף החוקי המותר, סמכות הנגזרת מהוראת סעיף 30 לחוק החוזים, מהוראת סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 ואף מכוח סמכותו הטבועה של בית המשפט.

...

לטענת המשיבים הריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה עליו חתמו מוביל למסקנה החד משמעית, כי מדובר בהסכם דרקוני ומקפח, אשר נחתם רק מחמת ניצול ועושק של המערערים את המשיבים שלא כדין.

לנוכח כל האמור, אנו דוחים את ערעורם של המערערים וקובעים כי אחוז הריבית בהסכם שבין הצדדים הינו כאחוז הריבית החריגה המקסימלית הנהוגה בבנק לאומי לישראל בע"מ לסכומים בסדרי גודל דומה.

סוף דבר דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערערים, ביחד ולחוד, בהוצאות המשיבים (ביחד) בסך כולל של 15,000 ₪.

כמו כן, יש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט, שכ"ט שמאי ושכ"ט עו"ד. טענות הנתבעת ככל שיוכיחו התובעים את זכאותם, הרי שהם זכאים לכל היותר לפצוי בשיעור 9/10 משטח הקרקע מאחר וישנה יורשת נוספת, קטינה, ושיעור חלקיה 1/10.

הדרישה לתוספת הפרישי הצמדה, ריבית ומע"מ סותרת את הראציונאל לפי סעיף 13 ודינה להדחות.

כבוד הנשיאה קבעה, כי נראה שפסק הדין בעיניין איסמאעיל אין בו כדי לשנות מההלכה הנוהגת ביחס לאומדן שיעור דמי החכירה המגיעים לנפקע ולכל היותר, מדובר בשלב נוסף בפתוח ההלכה הקיימת מבחינה רעיונית, אשר נפקותה המעשית מצומצמת.

אכן, בחוות דעתו היתייחס המומחה לדרך הפינאנסית- תשלום ריבית בגובה 6% עם זאת, חוות הדעת המשלימה נשענת על נימוקים שונים ואינה מסתמכת על המודל הפינאנסי אשר נפסל בעיניין איסמאעיל.

...

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לאמץ את חוות דעת המומחה ולקבוע את פיצויי ההפקעה במקרה בו עסקינן בהתאם לה. אציין, כי במסגרת חוות דעתו הראשונה קבע המומחה, כי יש להוסיף 10% בשל דיווח חסר.

עמדת הנתבעת בסוגיה זו מקובלת עליי.

הנתבעת תשלם את הפיצוי תוך 30 יום ממועד קבלת המסמכים הדרושים, כמפורט בסיכומיה.

מתוך סכום ההלוואה השנייה, חויב התובע בתשלום מראש של ריבית בגובה 9% מסכום ההלוואה (ריבית חודשית של אחוז אחד בסך של 4,579.56 ₪, בהתאמה לתקופת ההלוואה - 9 חודשים), לצד עמלת הקמה וגיוס הכספים בגובה 2% לשנה (ובפועל סך של 7,573 ₪ כולל מע"מ, על פי אסמכתא שהוגשה על ידי הנתבעות ושלא ברור כיצד סכום זה הנו 2% מסכום ההלוואה השניה), אליה נוספה לטענת הנתבעות גם עלות עריכת הסכם ההלוואה ואגרות רישום.

דברים אלו מופנים ביחס לתופעה בכללותה ולא כלפי גורם מסוים (מתוך: בן ציון אליאש "שורשיה הרעיוניים של ההלכה - פרק בהילכות ריבית במשנה ובתלמוד" שנתון המשפט העברי ה 7, 16-15 (התשל"ח)): "עתה, הלוואה ברבית הינה עבירה, הואיל ואדם לווה לא כשהוא חי בשפע אלא כשהוא דחוק, וכיון שנאלץ הוא לשלם את הריבית כקרן, הוא בהכרח יהיה במצוקה קיצונית. שעה שהוא חושב שהוא נהנה מההלוואה, הרי הוא למעשה... סובל מנזקים נוספים מהפתיון הניתן לו.

...

על כן, ובהתאם להוראות סעיף 13 לחוק, אני מקבלת את גרסת התובע בהקשר זה, והפגם שנפל בתניית סידור החלוף ילקח בחשבון כהפרה נוספת של הנתבעות.

במצב דברים זה, התנהלות הנתבעות אינה רחוקה מכך שבית המשפט יגיע למסקנה שיש להשיב את סכומי ההלוואה רק בהתייחס לסכומי הקרן כשהם מוצמדים.

משהגעתי למסקנה כי חיובים אלו בטלים, יש לקזז בהתאם את סכום ההלוואה השנייה.

בתוספת ריביות וכדומה, עומד החיוב נכון למועד הגשת תביעת החוב על סך 4,890,628 ש"ח. קביעות המס לא התחשבו במס התשומות, היינו במס ששולם על ידי חברת ברקאי, שכן מס זה לא נוכה לפי סעיף 38 לחוק מס ערך מוסף.

החרגה של חוב מהפטר עשויה להיות בעלת משמעות חמורה ביותר מבחינת החייב, בעיקר כאשר מדובר בחוב בסכום גבוה אשר אין צפי ריאלי שהחייב יצליח לפרוע אותו, והותרתו על כנו תידון את החייב לחיים לצמיתות בצילם של הליכי גבייה.

ככל שהדברים אמורים ברכיב הראשון – ההפרש בין מס העיסקאות למס התשומות הרעיוני – הרי שרמת החומרה של אי החוקיות היא על הרף הגבוה ביותר.

...

בענייננו, אני סבור שנדרשת גישה גמישה ועניינית בכל הנוגע להחרגת חוב המס מתחולתו של ההפטר.

מסקנתנו לפיה ניתן להימנע מהחרגת רכיב החוב שהיה ניתן לניכוי מההפטר, אין בה כדי לומר שלא יינתן לו ולנסיבות יצירתו משקל במסגרת הליך פשיטת הרגל.

אשר על כן, יש להחריג מההפטר את החוב של החייב לרשות המסים בגין מע"מ, אולם זאת רק לגבי הסכום של 100,000 ש"ח. סוף דבר הבקשה מתקבלת בחלקה.