גובה הפיצויים בתביעת לשון הרע

על כן יש לקבל את התביעה ולפסוק לו פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע.

[25: ת"א 27683/04 אלקובי משה נ' יו.טי.אס בע"מ ואח' מיום 31.10.06 והאסמכתאות המפורטות שם.] עוד נקבע בפסיקה כי רף ההוכחה הנידרש לצורך הגנת "אמת דברתי" ביחס לפירסום שבו מיוחסות עבירות פליליות, הוא רף הוכחה גבוה מהרגיל.

...

סיכומו של דבר אנו סבורים כי בנסיבות המקרה יש להעמיד את הפיצוי לאחר הכפלתו על סך של 30,000 ₪.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך 30,000 ₪.

לאור תוצאת פסק דין זה, ישלם הנתבע לתובע הוצאות המשפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

יפים לענייננו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בעיניין נודלמן בפיסקה 49 (שנכתבו ביחס למפלגה, ולטענות שהתבססו על חוק המפלגות, ולא על פקודת הנזיקין): "בהגדרת 'נזק' בפקודת הנזיקין, נכללת גם פגיעה בשם טוב בצד נזקים לגוף ולרכוש המפורטים שם. זכות תביעה על פגיעה בשם טוב נתונה גם לתאגיד על פי הוראת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, ולפיכך זכאית המפלגה להפרע את נזקיה ממעוול שפגע במוניטין שלה, ממש כשם שתוכל להפרע על נזקים שנגרמו לנכסיה הרכושיים" בכך אין כדי לגרוע כמובן שעובדת היות התובע תאגיד, צריכה להלקח בחשבון במסגרת פסיקת גובה הפצוי (ע"א (מחוזי-ב"ש) 26767-12-17 גלילי נ' עריית אשדוד (7.6.15)).

...

ברם, בחינת הפרסומים מעלה כי הגשת הפרסומים הנוספים של הנתבע אינם מגבשים עוולה של לשון הרע, ולהיפך, יש בהם כדי לתמוך במסקנה כי הנתבע הפנים את חשיבות הבעת ביקורת במסגרת הגבולות המותרים.

בסיכומו של דבר, בגין 8 הפרסומים שנמצא שהנתבע ביצע עוולת לשון הרע ביחס אליהם, מצאתי לחייב את הנתבע בסך כולל של 27,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, ביחס ל- 8 פרסומים.

המטרות והשיקולים בקביעת גובה הפצוי במסגרת תביעת לשון הרע פורטו בפסקי דין ברבים, לרבות בפרשת בן גביר, כמפורט להלן (ס' 32 לפסק דינה): "המטרה העיקרית בפסיקת פיצוי בגין לשון הרע היא, בדומה למקובל בדיני הנזיקין הכלליים, השבת מצב הנפגע לקדמותו, והעמדתו במצב בו היה נתון אילמלא פורסמו דברי לשון הרע. פסיקת הפצוי עשויה גם לבטא הכרה שיפוטית בעוולה שנגרמה לנפגע בלא הצדקה, ובצורך לשקם את הפגיעה בשמו שנגרמה לו ואת מעמדו בקרב החברה הסובבת אותו... יש ומתלווה לפצוי יסוד של הרתעה מפני פגיעה בשמו של אדם, וכן גורם של חינוך הציבור לערכים... שיעור הפצוי נגזר, בין היתר, מחומרת הפגיעה שאירעה. ככל שאופי ההאשמות המיוחסות לנפגע חמורות יותר, כך ראוי להגדיל את סכום הפצוי... עשיית שימוש בתיאורים פוגעניים במיוחד יצדיקו החמרה בפסיקת הפיצויים (על החמרה בפסיקת הפיצויים בייחוס תכונות נאציות לאדם ראו פרשת אלוני, בעמ' 531; פרשת ברדוגו 2001). על החמרה בפסיקת הפיצויים עקב ייחוס תכונות אופי שליליות לאדם ראו, פרשת קליין, שם). עוד יתחשב בית המשפט בתפוצת הפירסום, והיא תהווה שיקול חשוב בקביעת גובה הפצוי... להיתנהגות הניזוק ולמעמדו קודם לאירוע הפגיעה ולאחריו ינתן משקל בהערכת הפצוי. כן יינתן משקל להיתנהגות הפוגע בעת הפירסום, לפניו, ולאחריו. ינתן משקל לעובדת התנצלותו, או סרובו להיתנצל, ודבקותו באמירות הפוגעניות בלא לחזור בו מהן... בצד כל אלה, בית המשפט עשוי להיתחשב לצורך פסיקת פיצוי בנתונים שיובאו לפניו בדבר שמו הרע של הנפגע, או בדבר אופיו, עברו, מעשיו או דעותיו ככל שאלה נוגעים במישרין ללשון הרע (שנהר, עמ' 376; ע"א 9258/04 חורי נ' חברת כל אל-ערב בעמ', תק-על 2005(2), 4243)". וממשיך בית המשפט בקשר להוצאת לשון הרע על איש ציבור (אפשר לראות בתובעות ובפרט בפז, נשות ציבור וזאת מתוקף העובדה שנטלו על עצמן להוליך מחאה ציבורית נגד ההסתננות והמסתננים ולהופיע בציבור במסגרת מחאה זו): "אשר לפצוי על פגיעה בשמו של איש ציבור, שני כוחות מושכים לכוונם נוגדים: מצד אחד, מילוי תפקיד צבורי מניח חשיפתו של איש ציבור לבקורת ציבורית, ובכלל זה ביקורת פוגענית שאינה מוגנת בחוק; חשיפה זו, מדעת, עשויה להשתקף בשיעור הפצוי הנפסק. מצד שני, ישנם מצבים בהם הפגיעה בשמו הטוב של איש ציבור הנה הרסנית לתדמיתו ולמעמדו הצבורי בהשוואה לפגיעה באדם פרטי. פגיעה כזו עלולה להיות פגיעה אנושה, ולהשפיע במישרין על יכולתו להמשיך בתפקידו הצבורי. שיקול הדעת השפוטי לענין הסעד מתחשב בפגיעה כזו". השיקולים באומדן הפצוי המנותקים מהתנהלות התובעות הפרסומים כלפי התובעות היו בעלי עוצמה ניכרת ביותר, אולי מן הניכרות ביותר שאפשר לפרסם בגנותו של אדם.

...

לסכום זה הגעתי על בסיס המסקנה כי אלמלא שיקולי הפחתה לפי ס' 22, היה מקום לפסוק לצמח סך של 20,000 ₪ בגין הפרסום הבודד שנעשה ביחס אליה ואשר בו פורסמה רק תמונתה ללא שמה וכן על בסיס המסקנה כי יש להפחית מהפיצוי הנ"ל סך של 7,500 ₪ בשל שיקולי ההפחתה מכוח ס' 22 לחוק.

בהתחשב בכך שהנתבע פרסם את הציוץ המבהיר ובהינתן תוכנו, שאף חוסה כנראה תחת הגנת הבעת הדעה בתם לב, וכן בהתחשב בכך שנראה לכאורה כי התובעות זנחו בסיכומיהן את הסעד של צווי עשה, משלא אוזכר בסיכומים לצד הסעד הכספי, שכן אוזכר, החלטתי כי דין התביעה לצווי עשה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבע ישלם לפז 20,000 ₪ ולצמח 12,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין.

  הינה כי כן, בשלב הראשון יש לפרש את הביטוי המדובר בפרשנות אובייקטיבית; בשלב השני יש לבחון האם לפי הפרשנות האובייקטיבית הדברים שנאמרו עולים כדי לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק והאם אופן אמירתם מהוה פירסום לפי סעיף 2 לחוק; בשלב השלישי יש לבחון האם למפרסם עומדות ההגנות המפורטות בחוק ובשלב הרביעי, ככל שנקבע שפורסם לשון הרע ושהפירסום אינו חוסה בצלן של ההגנות הקבועות בחוק, נבחנת שאלת הסעדים ובכללם גובה הפצוי הראוי לתובע.

אשר על כן, התביעה לפצוי בגין הוצאת לשון הרע – נדחית.

...

לנוכח העובדה שבפועל התובעת עבדה פחות משעות התקן, אנו סבורים שהייתה מחלוקת אמיתית ו/או טעות כנה בדבר קיזוז שעות ההיעדרות, כך שאין הצדקה לחיוב בפיצויי הלנת שכר.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה המזערי, כך שהנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: א. שכר עבודה לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2017 בסך 8,294 ₪.

לאור כל האמור, התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

התובע, רופא מומחה בנוירוכירורגיה ובעל תת היתמחות בנוירוכירורגיה אונקולוגית ורדיוכירורגיה, הגיש תביעה לפצוי כספי בסכום כולל של 2,228,315 ₪ בגין הפרת דיני המינהל הצבורי, הפרת חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הגנת הפרטיות), הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן – חוק איסור לשון הרע), פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

הינה כי כן, בשלב הראשון יש לפרש את הביטוי המדובר בפרשנות אובייקטיבית; בשלב השני יש לבחון האם לפי הפרשנות האובייקטיבית הדברים שנאמרו עולים כדי לשון הרע על פי סעיף 1 לחוק והאם אופן אמירתם מהוה פירסום לפי סעיף 2 לחוק; בשלב השלישי יש לבחון האם למפרסם עומדות ההגנות המפורטות בחוק ובשלב הרביעי, ככל שנקבע שפורסם לשון הרע ושהפירסום אינו חוסה בצלן של ההגנות הקבועות בחוק, נבחנת שאלת הסעדים ובכללם גובה הפצוי הראוי לתובע.

...

פיטורי התובע מבית החולים בסמוך לתום תקופת הניסיון וכפועל יוצא, פיטוריו גם מהתאגיד ומהטכניון גרמו לו לצער רב עקב הפגיעה בהכנסות ובמעמד ובפרט על רקע הסיקור התקשורתי של הליך הפיטורים והשלכותיו על שמו הטוב והמוניטין המקצועי בבית החולים ומחוצה לו. כך גם, לאחר הפיטורים, התובע לא הצליח למצוא עבודה בארץ לרבות כרופא נוירוכירורג כללי בקופת חולים ובתפקידים שונים בחברות תרופות ובחברות הזנק רפואיות ובסופו של דבר, נאלץ להעתיק את מקום מושבו ומשפחתו לחו"ל. בנסיבות אלו, אין מחלוקת שנגרמה לתובעת עגמת נפש רבה בעקבות הפיטורים.

] סוף דבר 101.

בהתחשב בסכום התביעה והיקפה ביחס לתוצאה, התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות בסך 10,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.