גובה הפיצויים בגין הרעת תנאי עבודה

אך מה הביא לסיום עבודתה? והאם זכאית התובעת בקשר עם סיום עבודתה לתשלומים שונים אותם היא תובעת, ובכלל זה פצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופצוי בשל פיטורים שלא כדין? בטרם נפנה לידון בטענות הצדדים ביחסי לרכיבי התביעה השונים, נדון להלן ונקבע את התשתית העובדתית הרלוואנטית.

לאור קביעות עובדתיות אלה, עסקינן לדעתנו בהתפטרות עקב "הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה... שבהן אין לידרוש [מהעובד] להמשיך בעבודתו" (הציטוט מתוך סעיף 11 לחוק פיצוי פיטורים, תשכ"ג-1964).

ברם, עיון חוזר בתחשיב התובעת עולה כי היא הביאה בחשבון את הימים שקבלה ביוני 2018, ולמרות זאת על פי תחשיבה – שעל פניו נראה לנו נכון וסביר בהנתן תקופת העבודה, הקף המשרה וגובה השכר – נותר אותו החוב הנטען.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

כל הסכומים שנפסקו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי העבודה (8.8.18) ועד למועד התשלום בפועל (בנסיבות העניין ונוכח קיומה של מחלוקת כנה בין הצדדים, לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, מעבר להפרשי הצמדה וריבית).

כמו כן תשלם הנתבעת 1 לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים קובע כי "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". עובד הטוען לזכאות לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים נידרש לעבור שלוש משוכות שונות בטרם תקום זכאותו.

אשר לשעור הפיצויים העקרון הבסיסי הנו כי פצויי הפיטורים מחושבים לפי שכרו האחרון של העובד, וזאת מתוך הנחה כי ברבות השנים חל שינוי בשכר לאור קידום, צבירת וותק וכו' – וכי העובד זכאי להנות מפרי עמלו.

בהתייחס לכך נקבע לא אחת על ידי כב' בית הדין הארצי[footnoteRef:6] כי: [6: ע"ע (ארצי) 570/06 עו"ד אגרון נ' עו"ד כץ (14.10.2007); ע"ע (ארצי) 508/08 מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט נ' ארפי (30.6.2010)] "הסממנים העיקרים לבחינת מידה מיוחדת של אמון אישי הם אלה: עובד בכיר, בעל מידע מיוחד, בעל אחריות מיוחדת שמקבל שכר גבוה התואם את האמון האישי המיוחד לו הוא זוכה. סממנים אלה ושכמותם, קשורים לשעות עבודתו ולשכרו של העובד. כאלה הם תפקידיהם של המנהל הכללי במפעל, של היועץ המשפטי, של החשב, של המהנדס הראשי וכדומה, המחייבים שעות עבודה רבות ולעיתים אף בלתי שגרתיות" לפי ההלכה יש לפרש את החריגים לחוק בצמצום ובדווקנות.

...

אף לא מצאנו שיש ממש ביתר טענות הצדדים ובכלל זה טענות הנתבעים לעניין השתק, ויתור ומניעות שאף נראה כי נזנחו במסגרת הסיכומים.

עוד נציין כי לא מצאנו שיש לקבל את טענות הנתבעים באשר לשכר הברוטו של התובע, אשר עמד לטענתם על 6,452 ₪ שכן סכום זה ננקב לראשונה על ידי הנתבעים במסגרת סיכומיהם ומלבד הכחשה כללית וגורפת לא טענו הנתבעים לגופו של עניין עד לשלב הסיכומים.

סוף דבר על הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 1,760 ₪ עבור הפרשי שכר.

טענות הנתבעים לא הייתה כל הרעה מוחשית בתנאי העסקת התובעות ואף היה ניסיון להעבירן לעבוד בחברה אחרת עם שכר ועמלות גבוהים יותר.

הכרעה- זכאות התובעות לפצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים קובע כי "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים". עובד הטוען לזכאות לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים נידרש לעבור שלוש משוכות שונות בטרם תקום זכאותו.

אשר לשעור הפיצויים, לא הוצגו תלושי שכר מהם ניתן ללמוד על גובה שכרן וכפועל יוצא על גובה הפיצויים להם הן זכאיות.

...

מעבר לכך, הנתבעים תבעו סעדים שונים הנובעים ברובם מהיותן של התובעות בעלות מניות בנתבעת 1 ולא בכובען כעובדות והתביעה שכנגד הוגשה ללא כל עיגון ראייתי וללא כל תימוכין באשר לחבות התובעות או לנזקים שנגרמו לכאורה לנתבעת 1 על ידי התובעות, משכך דינה להידחות.

סוף דבר תביעתן של התובעות מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

התביעה נגד הנתבע 1 והתביעה שכנגד נדחות.

השאלה הנה האם זכאי בנסיבות אלו למלוא הפיצויים, או רק בגובה ההפרשות שהופרשו עבורו (עד 6%), והאם אף נכונה טענת הנתבעת כאמור בכתב ההגנה כי לא רק שאינו זכאי להשלמה ל-100%- עליו להשיב לה את סכום הפיצויים שהופרש על ידה.

המקור הנורמאטיבי לעניין התפטרות בדין מפוטר : סעיף 11(א) לחוק פיצוי הפיטורים קובע כדלקמן: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לידרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". ע"פ הפסיקה, לצורך הוכחת זכאות לפצויי פיטורים מכוח סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים, על העובד התובע להוכיח שלושה תנאים מצטברים: "ראשית, צריך שאכן תתקיים 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה', שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה, להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו היזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א)... התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פצויי פיטורים הנו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה". ר' ע"ע 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ - ולי טקין, מיום 27.1.10.

...

לגבי החזרה לעבודה מהמשרד בשלהי 2019 - מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי בשלב זה נדרש התובע לחתום על הסכם (בו יעבוד שוב מהמשרד, ללא הורדה בשכרו) וכי התובע סירב לחתום על הסכם זה. מכל האמור – וכאמור – תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בשל המעבר לעבודה מהבית והעלאת שכרו החודשי בסך של 5,000 ₪.

בנסיבות אלו, ואף שעקרונית היה התובע זכאי להוצאות בשל ניהול המשפט וקבלת חלק מזכויותיו, משלקחנו בחשבון את התנהלותו בעניין הטלפון והמחשב, אך גם בפער המשמעותי בין גובה התביעה לבין הסכומים שפסקנו לו - אנו קובעים כי הנתבעת לא תישא בהוצאותיו כלל.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד; 5,000 ₪ בגין פגמים בתלושים; 18,326 ₪ בגין דמי הבראה; 19,347.5 ₪ בגין פידיון חופשה.

] פצויי פיטורים התובע טען כי נאלץ להתפטר מעבודתו אצל הנתבעת נוכח הרעה בתנאי עבודתו, ונוכח נסיבות במסגרתן לא יכול היה להמשיך בעבודתו אצלה.

כך נפסק: "בחיפוש אחר הסממנים המביאים ליישום החריג שבסעיף 30(א)(5) יש לזכור כי תכלית הסעיף היא להוציא מתחולתו של החוק עובדים אשר אינם זקוקים להגנתו של החוק, בשל המידה המיוחדת של האמון האישי הכרוך בתפקידם. הדבר מוצא ביטויו בין השאר בשכר הגבוה, שעות עבודה בלתי רגילות, חשיפה למידע מיוחד, ובאחריות מיוחדת." (סעיף 106 לפסק דין מיקוד).

...

בהתאם, אין מקום לחייב את הנתבע שכנגד בהשבה, המהווה בפועל קיזוז משכרו בדיעבד, משום שאינה עומדת בכללים שנקבעו בפסיקה ביחס לקיזוז משכר, אותם פירטנו לעיל ואשר יפים גם לעניין זה. סוף דבר תביעתו של התובע מתקבלת באופן חלקי כך שהנתבעת תשלם לתובע את הרכיבים הבאים: · השלמת חלף הפרשות לפנסיה בסך 2,736 ₪.

סכום התביעה עמד על סך 101,491 ₪ ובסופו של דבר נפסקו לתובע כ- 13% מסכום התביעה.

בנסיבות הללו מצאנו לקבוע כי מאחר והמחלוקת העיקרית היתה ביחס למקדמות וקבענו שאין מקום להשיבן וכי הן מהוות חלק משכרו של התובע, כך שתביעתו ברכיב זה התקבלה, הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו בסך כולל של 7,000 ₪.