גובה ההוצאות בתביעת סרק קנטרנית בבית הדין לעבודה

לעניין טענת השהוי נקבע בפסיקה (ס"ע (ת"א) 25703-07-10 חיים בן צור ואח' נ' רשות שדות התעופה בישראל, ניתן ביום 29.1.13), כי: "בית דין זה נוקט בגישה מצמצמת בכל הנוגע לנסיבות בהן יש לדחות תובענה על הסף מחמת שהוי. טענת שהוי תוכרע תמיד תוך היתייחסות להיבטים המיוחדים של משפט העבודה, וכן לחובות תום הלב וההגינות המוגברות המוטלות על הצדדים ליחס העבודה. טענת שהוי מצריכה הוכחה חד משמעית כי ההשתהות בהגשת התביעה עלתה כדי זניחת זכות התביעה, כשנדרשת לכך רמת הוכחה גבוהה וקיום מצג ברור בנוגע לוויתור או מחילה על זכות התביעה; עוד דורשת הפסיקה הוכחה בדבר שינוי מצבו של הנתבע לרעה ובכלל זה קפוח האפשרות להוכיח הגנתו, וכן הוכחה שהתביעה הוגשה בסופו של יום בחוסר תום לב". לטעמי, הנתבעים לא הוכיחו, כי התובע זנח את תביעתו או ויתר עליה או כי הנתבעים שינו את מצבם לרעה באופן המונע מהם להיתגונן כראוי או שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב. ראשית, מחומר הראיות עלה, כי התובע לא התכוון כלל לזנוח את תביעתו ולראיה, מכתבי התובע מהשנים 2011 ו-2016.

מעבר לנדרש יצוין, כי לא מצאתי שמדובר בתביעה טורדנית או קנטרנית.

משנדחתה הבקשה ברובה, יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך 2,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

...

תמצית טענות הנתבעים: לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה על הסף עקב התיישנות שכן התביעה הוגשה למעלה מ-7 שנים לאחר קרות האירוע נשוא כתב התביעה ולחילופין יש לדחותה עקב שיהוי קיצוני בהגשתה באופן ששינה לרעה את יכולת הנתבעים להתגונן.

מעבר לאמור יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 (להלן – הנתבע) עקב היעדר עילה ומחמת היעדר יריבות.

עוד ציינו הנתבעים, כי פסקי הדין שצוטטו ע"י התובע אינם רלוונטיים לתיק דנן ולאור הנטען בתגובה אין מנוס ממחיקת עילות התביעה האישיות כנגד הנתבע מחוסר סמכות עניינית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו סע"ש 20843-05-17 08 דצמבר 2017 לפני: כב' השופטת חנה טרכטינגוט נציגת ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן התובע: רון ווליכמן ע"י ב"כ עו"ד אסף אוסלקה הנתבעת: אופאל טכנולוגיות עתידיות בע"מ ע"י ב"כ עו"ד נחום פינברג ואח' ה ח ל ט ה

ביום 15.9.14 ניתן פסק הדין, לפיו על הנתבעת לשלם לתובע מענק פרישה בגובה של 4 משכורות, כאשר גובה המשכורת לצורך מענק הפרישה הנו בסך של 36,800 ₪.

ה. מדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, אשר הוגשה בשיהוי.

הנתבעת טוענת כי יש לסלק את התביעה על הסף מחוסר יריבות, חוסר עילה ומעשה בית דין.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

...

ד. דין התביעה דחייה על הסף בשל מעשה בי-דין.

התובע הגיע לסיכום עם פקיד שומה רמלה על רצף קצבה מלא של כל הסכומים הצבורים לטובתו ללא משיכה כלשהי.

בכפוף לכך מתקבלת הבקשה לסילוק על הסף בהיותה כאמור "גלגול שני" של בקשה לביזיון בית משפט שנדחתה.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת בעיקר כי מדובר בתביעת סרק, קנטרנית וטורדנית ושיש לדחותה על הסף שכן כתב התביעה הוגש ללא כל אסמכתות.

יצוין כי בהסכמת הצדדים אשר הוגשה לתיק צוין רק כי יתבקש כי "התובעת תשוחרר מאחריות". אשר לשאלת הוצאות ההליך - המסגרת הנורמאטיבית תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, קובעת כך: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון". בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 753/05 מרכנתיל ניהול קופות גמל – בית הורים בית אורה בע"מ (מיום 2.11.06) נקבע כדלקמן: "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." אם כן, עולה כי סוגיית פסיקת הוצאות משפט ושיעורן הנה סוגיה הנתונה לשיקול דעתו של בית הדין, אשר בבואו לפסוק הוצאות עליו לשקול את מיגוון השיקולים הרלבאנטיים אליהם הפניתה ההלכה הפסוקה.

...

לא ניתן להיעתר לבקשה לפטור את התובעת מאחריות שכן העובדת אינה צד להליך וכן לא הוכח כי התובעת פעלה לפי סעיף 19א (ח) ו-(ט) לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בסך 500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ תוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן ובשים לב להסכמה אליה הגיעו הצדדים, אני מורה על החזר אגרה לתובעת – כפוף לתקנות.

בית הדין הארצי לעבודה עפ"א 32451-09-17 ניתנה ביום 12 אפריל 2018 1.אופקים א.ג. בע"מ 2.א.מ.ן משאבי אנוש בע"מ 3.משה אביר 4.אופקים נ.מ. בע"מ העוררות מדינת ישראל המשיבה בשם העוררים – מר משה אביר בשם המשיבה –עו"ד אפרת קלט החלטה

נזכיר שמדובר בתלונה שהגיש אביר ביום 21.1.11 לנציב תלונות הציבור במשרד מבקר המדינה בנושא "קבלת כתבי בית דין ע"י עובדי ציבור". עיון בתלונה, שצורפה לבקשת העוררים, מעלה כי עניינה סרוב עובדי מדינה לקבל כתבי בית הדין בתביעות אישיות שהגיש אביר כנגד מספר מפקחים במשרד התמ"ת, ובהם גב' גור.

בנסיבות אלו בהן מדובר בהליך פלילי שנמשך מאז שנת 2010; כאשר היתנהלות העוררים גורמת להוצאה שלא לצורך ולבזבוז זמן שפוטי; תוך שימוש בהליכים חוזרים ונשנים לפי סעיף 74 לחוק, כאשר אין בין הסעיף בחוק לבקשות שמוגשות לפיו והעררים שמוגשים דבר וחצי דבר; משהמסמכים המבוקשים קשורים בתלונות שהגישו העוררים עצמם לפני למעלה משבע שנים; תוך התמשכות ההליך הפלילי באופן חריג ויוצא דופן בשל הגשת הבקשות; תוך שהעוררים מגישים בקשותיהם בכובעים שונים במסמכים עמוסים לעייפה במלל; ותוך נקיטת לשון משתלחת כלפי עובדי המדינה ובתי הדין - אני מוצא לחייב את העוררים יחד ולחוד בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 15,000 ש"ח. סוף דבר הערר נדחה בזאת.

...

אקדים ואומר כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

גם לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה מהנימוקים שפירט בית הדין האזורי ולפיהם עדותה גב' רינה יחזקאל לא תועיל לבירור ההליך וממילא תהא חסרת משקל וקבילות (יוער כי בקשה נוספת של העוררים לזימונה של גב' רינה יחזקאל, בהקשר אחר, נדחתה אף היא בהחלטת בית הדין האזורי מיום 10.12.17); גב' פשייב כבר נחקרה על מעורבותה בניהול אופקים א.ג. בע"מ והמסמכים שצירפו העוררים לבקשתם לא הוסיפו מידע חדש המצדיק זימונה בשנית; גב' גור אינה הגורם הנכון להעיד מדוע העיר מר קובי שלם את שהעיר ובאלו נסיבות ועל כן אין להיעתר לבקשה לזמנה לעדות חוזרת.

בנסיבות אלו בהן מדובר בהליך פלילי שנמשך מאז שנת 2010; כאשר התנהלות העוררים גורמת להוצאה שלא לצורך ולבזבוז זמן שיפוטי; תוך שימוש בהליכים חוזרים ונשנים לפי סעיף 74 לחוק, כאשר אין בין הסעיף בחוק לבקשות שמוגשות לפיו והעררים שמוגשים דבר וחצי דבר; משהמסמכים המבוקשים קשורים בתלונות שהגישו העוררים עצמם לפני למעלה משבע שנים; תוך התמשכות ההליך הפלילי באופן חריג ויוצא דופן בשל הגשת הבקשות; תוך שהעוררים מגישים בקשותיהם בכובעים שונים במסמכים עמוסים לעייפה במלל; ותוך נקיטת לשון משתלחת כלפי עובדי המדינה ובתי הדין - אני מוצא לחייב את העוררים יחד ולחוד בתשלום הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 15,000 ש"ח. סוף דבר הערר נדחה בזאת.

בכתב ההגנה המשיב הכחיש את טענות המבקש וטען כי עסקינן בתביעה טורדנית וקנטרנית שהוגשה בחוסר תום לב, במטרה להסב נזקים למשיב ולפגוע בשמו הטוב.

התביעה שכנגד עילתה לשון הרע והיא מתייחסת לשלושה מכתבים מטעם התובע: מכתב מיום 30.8.2016 – נשלח למשרד המשיב; מכתב מיום 2.9.16 נשלח למנכ"ל המעסיק; מכתב מיום 27.10.16 – נשלח לבית הדין איזורי לעבודה בירושלים.

כן חויב המבקש לשלם הוצאות משפט למשיב בסך 2,500 ₪ (בהיתחשב בקיומם של שני דיונים, דחיית תביעת המבקש, טיב הטענות, משך הדיון כתוצאה מהתנהלות המבקש), ומעבר לכך, נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו .

בבקשת רשות ערעור המבקש טוען כי בימ"ש קמא שגה כאשר דן בהליך בשבתו כבימ"ש לתביעות קטנות בשל מורכבותו והשאלות המשפטיות והעובדתיות העולות ממנו וכי היה עליו לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 60 (ב) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") ולהעביר את ההליך לבימ"ש השלום "על מנת שינוהל הליך הוגן ושווה על פי דיני הראיות וסדרי הדין האזרחי". המבקש טוען כי בימ"ש קמא שגה עת דחה את תביעתו בהתייחסו ל"טענות המסגרת מבלי לרדת לעומקם של טענותיו העיקריות"; בדרישה לרף הוכחה גבוה לטענת הזיוף למרות שהתביעה הנה בדין האזרחי ולא הפלילי .

...

אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה בימ"ש קמא לא בחן את טענות המבקש "לעומקם". מעיון בפסה"ד עולה כי בימ"ש קמא בחן את מכלול הטענות כדבעי.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי תוצאת פסה"ד בתביעה שכנגד מקובלת עלי לגופו של עניין, מהנימוקים שפורטו בהחלטת בימ"ש קמא.

בסיכומו של דבר, אני סבורה כי פסה"ד בכללותו מקיף, מבוסס ומושתת על התרשמות בימ"ש לתביעות קטנות מהראיות והעדויות שהובאו בפניו ואין מקום להתערב בו. לסיכום: לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.