גדר בחצר בית משותף לשימוש בלעדי

בנוסף, מבקשים התובעים לקבל סעדים כספיים הכוללים פיצוי בדמות דמי שימוש ראויים בגין השמוש הבלעדי שנעשה על ידי מישפחת ביטון בחצר המשותפת ע"י גידור שטח של 48 מ"ר, בסך של 33,740 ₪ בהתאם לחוות הדעת השמאית מטעמם; פיצוי בגין הפגיעה שנגרמה לתובעים כתוצאה מהפעלת הנגרייה בסך של 72,300 ₪ בהתאם לחוות הדעת השמאית מטעמם; פיצוי בסך של 86,000 ₪ בגין ניצול יתר של זכויות בניה בבית המשותף וגריעת זכויות הבניה בהתאמה מאת התובעים, המגלם דמי שימוש ראויים בהתאם לחוות הדעת שמאית שהוגשה מטעמם.

...

לעניין התביעה של ביטון (ת.א. 14669-09-13), הרי שזו מתקבלת באופן חלקי, כלהלן: 82.1.

התביעה של מר ביטון נגד משפחת חניה (הנתבעים 5-7 ) נדחית על כל מרכיביה, בכפוף לכך שלדיירי הבית המשותף יינתנו מפתחות השער המוצב בחדר המדרגות בצד המערבי של הבית המשותף.

התביעה של מר ביטון נגד משפחת אדרי (הנתבעים 1-2) מתקבלת באופן חלקי בלבד ובהתאם ניתן בזה צו כאמור בסעיף 79 לעיל.

מסקנות וסיכום הפועל היוצא מן האמור הוא, שאני קובע כי שטח החצר המגודר בבית הנתבעים כולל חלק מן הרכוש המשותף העולה על חלקם היחסי של הנתבעים, ומהוה שימוש אסור ברכוש המשותף.

על סילוק יד הנתבעים מן הרכוש המשותף בו הם עושים שימוש בלעדי שלא כדין וללא הסכמה, וכן להסיר או לפרק על חשבונם כל מבנה / גדר / פרגולה וכל בניה מכל סוג שהוא שקיימת בשטח המשותף.

הסעד המבוקש בסעיף קטן ב' מחייב את קביעתו של קו הגבול בין חלקי הבית המשותף, ואת הסדרת השמוש בו. סעד כזה, לטעמי, מחייב הסכמות בין הצדדים, ואין בדעתי להכריע בו בהיעדר הסכמה, אף שאני סבור כי קביעה מוסכמת של שימוש ייחודי בחלקים מן הרכוש המשותף – אפילו עד כדי רישום הצמדות בתקנון הבית המשותף – יש בו כדי לשפר את מצבם של שני הצדדים, אין בדעתי לכפות על הצדדים הסדר שאינו מוסכם על שניהם.

...

אני מורה אפוא לנתבעים, ביחד ולחוד, לסלק ידם מן הרכוש המשותף שבו הם עושים שימוש, ולפרק כל גדר, מבנה או פרגולה שהוצבו ברכוש המשותף.

בהתחשב במשך הזמן שבו הייתה ההסכמה בתוקף, אני סבור כי "זמן סביר" לכניסת הביטול לתוקף הוא פרק זמן של שישה חודשים.

על כן אני מורה כדלקמן: הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים הכוללות את חלקם של התובעים בשכר טרחת המומחה, בתוספת 5,000 ₪; בנוסף יישאו הנתבעים בשכר טרחת ב"כ התובעים בסך 11,700 ₪.

בנוסף, לאור מיקום הפרגולה וקיומה של גדר בראש הקיר התומך שבחלקו האחורי של החצר הימנית הרי שפרבשטיין אף עושים שימוש ייחודי בדשא הכלוא בין הרחבה לבין הגדר האחורית של האגף הימני, שימוש שמונע שימוש סביר על ידי בעלי זכויות אחרות בבית המשותף.

אשר לעלויות ההחזקה של החלקים ברכוש המשותף שבהם נעשה (כאמור מעלה) שימוש ייחודי בידי מי מבעלי הדירות, דומני כי אלו ראוי שיושתו על הצד הנהנה מזכות החזקה והשמוש הבלעדיים - כך בתחזוקת הדק, כך באיטום היציאה שפתחה התובעת אל גג תוספת הבניה של פרבשטיין, כך בגינון החלק הכלוא מאחורי הרחבה המקורה של פרבשטיין וכך במרפסות שנוצרו מעל דירת בודן ומשמשות את איתן (לרבות איטום ותחזוקה).

...

לסיכום, מצאתי כי אף שאכן נעשה על ידי כל דיירי הבית המשותף שימוש ייחודי בחלקים שונים ברכוש המשותף, הרי ששימוש זה נעשה על פי הסכמה מפורשת של מי שתובע ביטולו ומניעתו כעת או שנעשה בשל כורח המציאות ואינו אלא בגדר זוטי דברים ועניין של מה בכך.

מכל אלו אני דוחה את התביעות ההדדיות שלפניי.

בשים לב לתוצאה מצד אחד, ולבניה שאינה תואמת את ההיתר של קיר התמיכה במדרגות הכניסה השמאלית מן הצד האחר - אני קובעת כי כל צד, לרבות בודן ואיתן, יישאו בהוצאותיהם.

בית הדין סבר שמשעה שמדובר בחלקה לא מגודרת, ככל שהמבוטח היתרחק ממבנה המגורים שלו כך התקרב למקום שאינו בגדר "ביתו" ולכן יש לראות בתאונה כפגיעה בעבודה משעה שאין חולק כי התאונה ארעה בשטח המצוי בשליטתו הבלעדית של המבוטח (דב"ע (ארצי) שן/0-82 שלום דרדור - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.3.1990)).

בעיניין גלולה נערכה איבחנה ברורה בין חצר בית פרטי לבין חצר בית משותף, ונקבע כי חצר בית פרטי היא רכוש הפרט ולכן תאונה שארעה בחצר פרטית לא יכולה להחשב תאונת עבודה.

נקבע, כי כיוון שהמבוטחת ומשפחתה השתמשו במדריגות באופן בלעדי ונהגו בהן "מנהג בעלים" יש לראות בהן חלק מתחום המעון אף אם הן מצויות מחוץ לשער הבית של המבוטחת.

...

התובע העלה גרסאות שונות, אולם לא נדון בתוכנן, שכן אף אם הדעות חלוקות בדבר חזרתו של התובע למעונו על מנת לאסוף את הקפה אשר שכח ואז ארעה הנפילה, איננו מקבלים את טענת הנתבע כי מדובר בסטייה ממסלול הליכתו לעבודה.

במסגרת חקירתו בנתבע, הצהיר התובע כי: "אני עובד בתור טכנאי שירות של כספות, אני מקבל סידור עבודה ויוצא לשטח לטפל בלקוחות החברה.. אני עובד באזור כל הארץ 24 שעות ביממה.. אני מתנייד עם רכב החברה.." (ע' 1 ש' 5-9 להודעה מס' 1 נ' ד').

סוף דבר: התביעה נדחית.

לתובעים זכות שימוש בלעדית בחצר הבית הקדמית ובשביל המערבי לדירתם וזכות למחסן ולחנייה בחלק האחורי של הבית המשותף.

לתובעים טענות נוספות, כגון נזקים שהמנוח גרם לשתילים ולצמחים בחצר בהקף כספי של 17,700 ₪, התקנת מצלמות על ידי המנוח שאת הסרתן הם מבקשים, וכן דרישה לצוו שיורה על בניית גדר שתפריד בין שטח המקרקעין של התובעים לבין שטח השייך לאחיו של המנוח המתגורר בשכנות וכן על התקנת שער בכניסה לשטח הבניין.

...

גם הטענה לירידת ערך של דירת המנוח נדחית.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית ברובה ומתקבלת בשני עניינים בלבד: ניתן בזה צו המורה לנתבעים להוציא מן החצר האחורית את כלי הרכב שהועמדו שם וכן כל מיטלטלין אחרים המפריעים לשימוש סביר בחצר האחורית וזאת לא יאוחר מיום 1.2.24.

התביעה שכנגד נדחית.