כנגד שני הנאשמים (להלן בהתאמה: "בן-שבת" ו-"תמם") הוגש ביום 5.1.2019 כתב אישום שמייחס להם ביצוע מספר עבירות: הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 בשילוב עם סעיף 29 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 בשילוב עם סעיף 29 בחוק המוזכר; וכן החזקת סכין שלא כדין – עבירה לפי סעיף 186(א) בשילוב עם סעיף 29 בחוק המוזכר.
השוטרת בן-חמו חזרה אל המקום בו הבחינה בתמם משליך את החפצים מתוך הרכב, ובסריקה שבוצעה על-ידה במקום, מצאה שתי סכינים מונחות על המדרכה, במרחק קטן אחת מהשנייה, אותן החזיקו הנאשמים מחוץ לתחום ביתם או חצרם, ולא הוכיחו כי למטרה כשרה החזיקו אותן.
ראיות המאשימה
מטעם המאשימה העידו השוטרת בן-חמו, השוטר דניאל אנדרסיאן (להלן: "השוטר אנדרסיאן" או "השוטר") שנסע עימה בניידת, השוטר שמואל וקסלר (להלן: "השוטר וקסלר") שביצע מספר פעולות בתיק החקירה (בכללן גבה את עדות בן-שבת), והשוטר שריף אבו-רביעה (להלן: "השוטר אבו-רביעה") לעניין שרשרת העברת מוצגים.
רביעית: אף שהודה כי הרכב אינו בבעלותו וכי יודע מי בעליו, סרב בן-שבת להזכיר מי בעל הרכב, זאת חרף שאלות התובעת (ע' 77 ו-90) וחרף שאלות בית המשפט (ע' 91) בנושא זה. שעה שאין באישום כל סעיף שיש בו לבסס הפללה לבעלי הרכב, זולת לשני הנאשמים שבהליך, ומתוך הנחה שגם לנאשמים היה אינטרס בחקר האמת, הרי מתחייבת המסקנה לפיה סרוב הנאשם להשיב על שאלה פשוטה זו נבע מכך שיש לו מה להסתיר, דבר שמכרסם במכלול של מהימנות עדותו בנסיבות שלפנינו.
...
בנוסף, המאשימה אמנם מפנה בסיכומיה לעדות השוטר (בתשובה לשאלתי) עת אמר בין השאר כי "את התחנה עצמה אני סבור שאפשר לראות, את תחנת האוטובוס הסמוכה וגם את מעצר החציה" (ש' 10-9, ע' 62) (ההדגשה אינה במקור).
בל נשכח, וליתר דיוק אין לשכוח, כי הספק הסביר נועד למקרה בו לאחר סיום הליך שמיעת הראיות ותהליך קביעת העובדות – המסקנה אינה ברורה.
בסופו של דבר לא מצאתי לעשות כן, בין היתר, נוכח האמור לעיל וגם החוסר הראייתי בסוגיית יעד הנסיעה של הנאשמים (למשל, האם הם היו בדרכם לביצוע עבירה, כפי שרמזה לכך באת-כוח המאשימה בשאלותיה המופנות לבן-שבת – ע' 102).
