בהחלטה מיום 7.12.20 קבענו כי הגדרת הקבוצה לצורך בקשת אישור זו תהיה כדלקמן:
"כל מי שהמשיבה העלתה את שיעור דמי הניהול בהם חייבה אותו, מבלי לשלוח אליו הודעה מוקדמת כדרישת הדין על כוונתה להעלות את שיעור דמי הניהול; זאת בנוגע לכל העלאה שבוצעה החל ממועד היותו של כל חבר הקבוצה לעמית של המשיבה, ואחת היא איזה מוצר פינאנסי (קופת גמל, קרן הישתלמות, קרן פנסיה, או כל מוצר רלוואנטי אחר), המשיבה ניהלה עבורו ('המשיבה' – לרבות כל מי שהמשיבה היא חליפות/פתה)";
כאשר בתוך הקבוצה שלעיל יבואו גם:
"כל מי שהמשיבה לא השיבה לו את מלוא הכספים שהוא היה זכאי להם מכוח ההכרעה העקרונית, שהממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר פירסם ב- 27.8.13 (חוזר הכרעות עקרוניות 2013-4-1), כתיקוניה וכהבהרותיה, והוא זכאי להשבה זו".
להלן נחזור על הנימוקים לאישור הקבוצה כפי שכבר נקבעו באותה החלטה (שעליה בחרה המשיבה, ונימוקיה עמה, שלא להגיש בקשת רשות ערעור), תוך שאנו מוסיפים עליהם גם היתייחסות לטענות נוספות בעיניין זה שהועלו על ידי הצדדים בסיכומיהם בבקשת האישור עצמה:
ראשית, בפרשת פסגות (2282/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' לוי (8.7.15)) דנה כב' השופטת (כתוארה אז) אסתר חיות בשאלת הקף הקבוצה בתביעה ייצוגית כנגד קרן פנסיה, שבה נטענה טענה להפרת חובת-יידוע לעמיתים, בדומה למקרה שלבפנינו.
ברם, פסקי הדין שאליהם היפנתה בתמיכה בטענתה זו (ובין היתר: ע"א 1349/05 שוב נ' בנק ירושלים (18.3.09)), עסקו במובהק במקרים שבהם הטענות שנטענו היו לפגמים שהיו ידועים במועד כריתת החוזה – שאז אכן מועד הווצרות העילה הנו ככלל מועד כריתת החוזה – להבדיל מטענות בדבר הפרה מתמשכת שהחלה במהלך "חיי החוזה", כמו במקרה שלפנינו;
חמישית קבלת טענת המשיבה, כאילו דין ההתיישנות חוסם את דרכו של המבקש (וחברי הקבוצה שהוא מייצג) מלתבוע החזר, היתה גורמת לתוצאה הקשה והבלתי-סבירה, עד כדי אבסורד, שבו חברה המנהלת קרנות פנסיה ובהן חיסכונות חיים שמיועדים להבטיח רמת חיים סבירה לעת פרישה לגימלאות (שבפסיקת בית-המשפט העליון הוגדרו כחסכונות ש"אין להפריז בחשיבותם" (ע"א 6187/15 פסגות קופות גמל ופנסיה נ' צולר (28.5.18, כב' השופטת ענת ברון)), תוכל לכרסם ולהקטין מאוד את הסך הנצבר בחשבונות העמיתים, באמצעות העלאה אסורה של דמי הניהול, או גביה אסורה של סכומים אחרים מתוך הסך הצבור, והכל מבלי שתצטרך אפילו להחזיר את הסך שנגבה ביתר בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה של העמית;
שישית המקרה שלפנינו דומה למקרה שנידון על ידי בית-הדין הארצי בעיניין סלילים (ע"א 200016-97 סלילים נ' עיזבון המנוח פרידלנדר (26.6.01)).
...
תכלית של תקנה 53ב, ומכאן שתכליתה של ההודעה, הינה לדעתנו לגרום לכך שגם העמית הסביר, "הממוצע", זה שאיננו "בעל ידע ותחכום בתחום", ישים לב לייקור השירותים, ולפגיעה הלא מבוטלת הצפויה בפנסיה שלו עקב כך, ויוכל לקבל החלטות בהתאם;
ולבסוף נבהיר, שאיננו מקבלים – כפי שהמאסדר עצמו לא קיבל – את טענת המשיבה כי המבקש (ושאר העמיתים) יכלו ללמוד על העלאת דמי הניהול מעיון בדוחות השנתיים.
כמו כן, נחה דעתנו כי הבקשה עומדת גם בתנאי סעיפים 8(א)3) ו- 8(א)(4) לחוק, דהיינו כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב. זאת, בשים לב לכך שבאי כוח המבקשים הינם עורכי דין בעלי נסיון רב ומוצלח בניהול תובענות ייצוגיות, וממילא לא נטען בפנינו אחרת.
סיכום והוראות להמשך ההתדיינות
לאור כל האמור, ניהול התובענה כייצוגית מאושר בזאת, בהתאם למפורט להלן:
חברי הקבוצה:
"כל מי שהמשיבה העלתה את שיעור דמי הניהול בהם חייבה אותו, מבלי לשלוח אליו הודעה מוקדמת כדרישת הדין על כוונתה להעלות את שיעור דמי הניהול; זאת בנוגע לכל העלאה שבוצעה החל ממועד היותו של כל חבר הקבוצה לעמית של המשיבה, ואחת היא איזה מוצר פיננסי (קופת גמל, קרן השתלמות, קרן פנסיה, או כל מוצר רלוונטי אחר), המשיבה ניהלה עבורו ('המשיבה' – לרבות כל מי שהמשיבה היא חליפות/פתה)";
כאשר בתוך הקבוצה שלעיל יבואו גם:
"כל מי שהמשיבה לא השיבה לו את מלוא הכספים שהוא היה זכאי להם מכוח ההכרעה העקרונית, שהממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר פרסם ב- 27.8.13 (חוזר הכרעות עקרוניות 2013-4-1), כתיקוניה וכהבהרותיה, והוא זכאי להשבה זו".
התובע המייצג: אשר סנדרס
באי כוח המייצגים: עופר לוי ואורי מקובסקי
עילות התביעה בגינן מאושרת התובענה כייצוגית: כמפורט בהחלטה זו.
השאלות המשותפות: כמפורט בהחלטה זו.
הסעדים הנתבעים: השבת דמי ניהול שנגבו שלא כדין.
המשיבה תשלם לבאי כוח המבקש את הוצאותיהם בבקשה זו בסך של 100,000 ₪ (בפסיקת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את התארכות ההליכים עד כה, הן בפנינו והן במסגרת שלוש בקשות רשות הערעור שהוגשו והתבררו בבית הדין הארצי).