מדובר בשני תיקי הוצאה לפועל שניפתחו לצורך גביית חוב ארנונה שחב המערער למשיבה.
כן קבעה כב' הרשמת, כי המערער חתם על הסכם בו אישר את יתרת החוב בשני התיקים, ולפיכך ניסיונותיו לטעון עתה על תשלומים שבוצעו לפני החתימה על ההסכם ולא הוקטנו בתיקי ההוצאה לפועל, היא טענה שאין לידון בה, מה עוד שסביר שהמערער (שהוא גם רו"ח במקצועו) בדק את החוב לפני החתימה על ההסכם.
המערער חזר גם על טענותיו לגבי מחדלי המשיבה, בכך שלא דיווחה ללישכת ההוצאה לפועל על ההסכם, דבר שהיה מביא לעיכוב הליכים ולצורך בנקיטת הליכים נוספים לפני נקיטת הליכים מחדש.
ככל שצד חתם על הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין ומבקש לאחר מכן לבטל את פסק הדין מחמת כך שחתם על הסכם הפשרה בכפיה, בהטעיה או מחמת כל סיבה אחרת שיש בה כדי להביא לביטול ההסכם, עליו להגיש תובענה נפרדת לביטול ההסכם, וככל שההסכם יבוטל, יבוטל גם פסק הדין.
משהודה המערער בחוב, ועל כך המערער אינו חולק, ומשטענתו היא, כי הוטעה לחתום על הסכם וחתם עליו בכפיה, הדרך לבטל את הודאתו, היא הגשת תובענה נפרדת לביטול ההסכם, ורק אם ולאחר שההסכם יבוטל, יהיה מקום לבדוק את טענות המערער לגבי תשלומים שביצע, לפני מועד חתימת ההסכם, ולא הובאו בחשבון בתיקי ההוצאה לפועל.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.
התוצאה היא אפוא, שיש לדחות את הערעור מבלי להכנס למחלוקות בין הצדדים באשר לעדכון התשלומים שביצע המערער בתיקי ההוצאה לפועל.
התוצאה היא אפוא, שהערעור נדחה ללא צו להוצאות.
