מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

גביית יתרת חוב נוספת בערעור לאחר חתימה על הסכם פשרה

בהליך רשות ערעור על רשם ההוצאה לפועל (רער"צ) שהוגש בשנת 2020 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

מדובר בשני תיקי הוצאה לפועל שניפתחו לצורך גביית חוב ארנונה שחב המערער למשיבה.
כן קבעה כב' הרשמת, כי המערער חתם על הסכם בו אישר את יתרת החוב בשני התיקים, ולפיכך ניסיונותיו לטעון עתה על תשלומים שבוצעו לפני החתימה על ההסכם ולא הוקטנו בתיקי ההוצאה לפועל, היא טענה שאין לידון בה, מה עוד שסביר שהמערער (שהוא גם רו"ח במקצועו) בדק את החוב לפני החתימה על ההסכם.
המערער חזר גם על טענותיו לגבי מחדלי המשיבה, בכך שלא דיווחה ללישכת ההוצאה לפועל על ההסכם, דבר שהיה מביא לעיכוב הליכים ולצורך בנקיטת הליכים נוספים לפני נקיטת הליכים מחדש.
ככל שצד חתם על הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין ומבקש לאחר מכן לבטל את פסק הדין מחמת כך שחתם על הסכם הפשרה בכפיה, בהטעיה או מחמת כל סיבה אחרת שיש בה כדי להביא לביטול ההסכם, עליו להגיש תובענה נפרדת לביטול ההסכם, וככל שההסכם יבוטל, יבוטל גם פסק הדין.
משהודה המערער בחוב, ועל כך המערער אינו חולק, ומשטענתו היא, כי הוטעה לחתום על הסכם וחתם עליו בכפיה, הדרך לבטל את הודאתו, היא הגשת תובענה נפרדת לביטול ההסכם, ורק אם ולאחר שההסכם יבוטל, יהיה מקום לבדוק את טענות המערער לגבי תשלומים שביצע, לפני מועד חתימת ההסכם, ולא הובאו בחשבון בתיקי ההוצאה לפועל.
...
לאחר עיון בטענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור.
התוצאה היא אפוא, שיש לדחות את הערעור מבלי להכנס למחלוקות בין הצדדים באשר לעדכון התשלומים שביצע המערער בתיקי ההוצאה לפועל.
התוצאה היא אפוא, שהערעור נדחה ללא צו להוצאות.

בהליך עע"מ (עע"מ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

מאחר שבעת החתימה על הסכם הפשרה עמד החוב הכולל על סך של 1,776,000 ש"ח, חלקו של השותף הוא 592,000 ש"ח. משכך, קיבל בית המשפט קמא את טענתו של המערער לעניין זה וקבע כי עת חתמה המשיבה על הסכם הפשרה, היא למעשה ויתרה על מלוא חלקו היחסי של השותף והיא אינה רשאית לגבות את יתרת חובו מהמערער.
כך, על אף שמדובר בחוב אשר החל להווצר בשנות ה-80, רק בשנת 1992, לאחר כ-10 שנים בהן צבר החוב ריבית והצמדה, החלה המשיבה לפעול לאיתור המערער וגילתה כי הוא מתגורר בחו"ל. בנוסף, גם לאחר שגילתה זאת לא פעלה לגביית החוב עד לשנת 2005, היא השנה בה הוטל עיקול על החנות.
...
דיון והכרעה דין הערעור להידחות.
תחילה נקטה המשיבה נגד המערער הליכי גבייה משפטיים, ואולם לאור עזיבתו את הארץ, הגיעה בשעתה למסקנה כי עלותם עולה על תועלתם, וחדלה מהם; החל משנת 2005, עת הורחב מסלול הגבייה המנהלית לגביית חובות ארנונה, חידשה המשיבה את מאמצי הגבייה, הפעם במסלול זה, ועשתה כן באופן עקבי, תוך שימוש במגוון סמכויות העומדות לרשותה (עיקול מיטלטלין, רישום הערה על החנות מכוח סעיף 11א(1) לפקודת המסים, רישום הערה על דירת המגורים מכוח סעיף 11א(2) לפקודת המסים).
סוף דבר – הערעור נדחה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הנתבעים טוענים עוד שהסדר הפשרה שקבל תוקף של פסק דין היטיב עם התובע, בכך שאפשר לתובע לפרוע את חיוב ההוצאות הפסוק בתשלומים כפי שהוא ביקש והערעור שהגיש נדחה ללא הוצאות וכי שאלת כשירותם של חלק מהנתבעים לחתום על ייפוי כוח לייצוגם בתיק ההוצאה לפועל אינה רלוואנטית להליך זה ואינה פוטרת את התובע מתשלום שנפסק נגדו בפסק דין וככן שלגוף העניין אין בסיס לטענות התובע.
זאת, בשל האנטרס הצבורי בעידוד פשרות בהליכים משפטיים ועל מנת שלא לערער את הוודאות והסופיות של הסכם פשרה המגלם וויתורים הדדים של הצדדים לו ולפגוע בצפייה סבירה שהסדר הפשרה שאושר בפסק דין ימנע התדיינויות נוספות (ראו; רע"א 5872/19 יונייב נ' אביטן [פורסם בנבו] (17.11.2019); ע"א 11750/05 שמר נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם בנבו] (15.11.2007) (להלן:" עניין שמר").
מקרא הפרוטוקול ופסק הדין שניתן בדיון בו נכח התובע מלמד שבית המשפט אפשר לתובע לטעון את טענותיו והסביר לו את משמעות הסדר הפשרה עובר למתן פסק הדין וכי התובע, כפי שעולה מדבריו בפרוטוקול הדיון, הסכים לתשלום החוב בתיק ההוצאה לפועל בתשלומים של 5,000 ₪ לחודש (לאחר העברת הפקדון שהופקד בהליך העירעור לתיק ההוצאה לפועל על חשבון החוב בתיק), לתשלום הוצאות העירעור בסכום שייקבע בית המשפט ולצירופן לחוב בתיק ההוצאה לפועל אם לא יעמוד בהסדר התשלום.
יתרה מזו, טענת התובע כי הסדר הפשרה הותנה בתנאי מתלה ולפיו הוא ישלם את חוב ההוצאות שהועמד לגבייה בתיק ההוצאה לפועל אם יהיה לו ממי להפרע אם העירעור על פסק הדין בהליך המיטרד שהגיש יתקבל, הפכה לתיאורטית משפסק הדין שניתן בהליך המיטרד וחייב את התובע בתשלום ההוצאות לנתבעים מושא תיק ההוצאה לפועל הפך חלוט.
...
את טענת התובע כי הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין הותנה בתנאי מתלה שיהיה מישהו ממנו הוא יכול יהיה להיפרע מקום בו הערעור על פסק הדין בהליך המטרד יתקבל, אין בידי לקבל.
למעלה מן הדרוש לגוף העניין אין בידי לקבל טענות אלה.
מכל האמור התביעה נדחית.

בהליך ערעור שונה - אזרחי (עש"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום צפת נפסק כדקלמן:

· בסעיף 3 להסכם הפשרה, נקבע כי יתרת חוב הדיירים ויתרת החוב עבור העבודות הנוספות ישולמו על ידי הדיירים תוך 30 ימים ממועד החתימה על ההסכם, כאשר המערערת 2 והמשיבה יפעלו במשותף לגביית הכספים, שיוחזקו בנאמנות ויועברו לקבלן בכפוף למסירת ותיקון ליקויים ברכוש המשותף והשלמת פרוטוקולי מסירה מסודרים.
מסיבה זו, אין טעם לידון בטענותיהם של הצדדים לגבי ביצוע או אי ביצוע חובותיהם על פי הוראות הסכם הפשרה, שכן דיון זה שמור לערכאה המתאימה אשר תידון בעיניין ותקבע לאחר בירור מעמיק האם הצדדים עמדו בהוראות ההסכם וכיוצא, זכאותה של המשיבה ליתרת הסכום בהסכם.
...
מכאן, שדין טענת המערערות כי מדובר בסעיפים שלובים וכי לא ניתן להפריד ביניהם להידחות על הסף.
פרשנות זו של הסעיפים לא הוכחה שעה שהמערערות לא הוכיחו כי מדובר בסעיפים שלובים כשלשון הסעיפים ברורה ופשוטה, וכפי שכבוד רשמת ההוצאה לפועל נימקה בהחלטתה: "אם כוונת הצדדים הייתה להתנות תשלום הסך הנ"ל במילוי התנאים בסעיף 3 הדבר היה נכתב במפורש בהסכם/ בסעיף הרלוונטי, דבר זה לא נעשה". יוצא אפוא, שבצדק קבעה כבוד רשמת ההוצאה לפועל כי על המערערות לשלם למשיבה את יתרת הסכום בסך 373,603 ₪, הקבוע בסעיף 2, שכן מדובר בהתחייבות קבועה מראש ללא התניה.
סיכומו של דבר: הערעור נדחה.

בהליך פשיטת רגל (פש"ר) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

הכרעת הנאמן בתביעת החוב בהתאם לדרישת הנאמן לקבלת אסמכתות, העבירה המשיבה לנאמן דף יתרת חוב בחשבון נכון לשנת 2017, מועד מתן צו הכנוס, לפיו חייב המערער בסכום הנתבע במסגרת תביעת החוב.
בנוסף לכך טוען כי בהליך פשיטת רגל שהתנהל בעיניינה של גרושתו, הגישה הנושה תביעת חוב בגין אותו החוב הנטען גם ביחס למערער ובהליך האמור קיבלה המשיבה סך של 60,000 ₪ על חשבון החוב.
כן נטען כי הסכם הפשרה מול הנושה נחתם על ידי המערער בלית ברירה ומבלי להודות בטענה לקיומו של חוב ומאחר וכל רצונו היה לסיים את ההליכים המתנהלים נגדו ולצאת לדרך חדשה.
לטענת המערער, מאחר ומדובר בחוב שתחילתו עוד בשנת 1999 הרי שחלה היתיישנות על תביעת החוב, אשר הוגשה לאחר חלוף 7 שנים מתקופת החוב.
עם זאת, כאשר ננקטו על ידי הנושה הליכי גבייה מינהליים, תביעת החוב מהוה המשך ישיר להליך הגבייה המינהלי שהוחל בו קודם לכניסת המערער להליכי פשיטת רגל ושעם מתן צו הכנוס לא ניתן להמשיך בהם, ואינה מהוה תחליף להגשת תביעה אזרחית.
...
על כן, לעמדת הנאמן דין הערעור להידחות.
נוכח המפורט לעיל, בכפוף להערה לגבי בדיקת הדיבידנד בהליך פשיטת הרגל של גרושת המערער, הערעור נדחה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו