גביית דמי שכירות גבוהים יותר באופן חד צדדי

התובעת טוענת כי הנתבעת שינתה את תנאי ההסכם באופן חד צדדי, ולפיכך בסופו של דבר לא הסכים אייל להיכנס לדירה.

לטענתה, על הנתבעת להשיב הסכום שגבתה, שגם כך גבוה מהסכום שנגבה כדמי שכירות בחודש יוני 2017.

כן מצאתי את עדות התובעת לפיה ידעה הנתבעת על פינוי הדירה בזמן אמת אמינה, ועדות זו מתיישבת לטעמי טוב יותר עם השתלשלות האירועים ועם היתנהלות הנתבעת.

...

בנסיבות אלה, אני מקבלת את גרסת התובעת גם בענין זה. כיוון שעל פי ההסכם בוצע התשלום החל מה-15 לחודש, הרי שעל התובעת לשלם לנתבעת בגין 5 ימים בהם שהתה בדירה עד ליום 20/6/17 (לא כולל).

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,292 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪.

לפיכך הוסיף ההסכם וקבע: "עד לקבלת ההיתר והאישורים [לבנייה], יוכל [הנתבע] להשכיר את היחידה הקיימת, ויהיה זכאי לקבל את דמי השכירות לידיו. [התובעים] מאשרים בזאת ל[נתבע] לחתום על הסכם שכירות ולגבות לכיסו את דמי השכירות" (סעיף 5.8).

את אי-ההתאמות בין הסכומים, ששולמו בפועל, לבין הוראותיו של ההסכם פטרו התובעים בהאֲשמתו של הנתבע כי הוא ניסח את ההסכם באורח חד צדדי ומוטה לטובתו.

הכונס נידרש ומוסמך בזאת, בלי לגרוע מכל סמכות אחרת שבדין, להביא את דבר-המכירה לידיעתו של הציבור הרחב, לאפשר פרק-זמן הולם לקבלתן של הצעות, לשקול באורח שוויוני כל הצעה, לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר בכפוף לאמור לעיל, להיקשר בכל הסכם נידרש, לערוך כל פעולה נידרשת מול רשויות-המס, לפעול מול הבנק המלווה לשם פרעונה של המשכנתא ולהסדיר את כל הדרוש במירשם-המקרקעין.

...

שנית, איונו של השיתוף אינו זהה, מבחינתו של המקור המשפטי, לפירוק-השיתוף ברם התוצאה היא דומה.

אני ממנה לכונס, ככל שיואיל לטול עליו את המלאכה, את עורך-הדין יגאל דורון, שמענו בשדרות שאול המלך 8 בתל אביב-יפו ופרטי ההתקשרות עמו הם בטל' 03-7556999, בפקס' 03-7556998 ובדוא"ל Igal@di-law.co.il. הכונס, לאחר שהונחה לפניו חוות-דעת של מומחה בדבר-שוויו, ימכור את הנכס בהתמחרות בין מציעים.

בתוך 30 ימים מיום, שקיבל לידיו פסק-דין זה ישלם הנתבע, הוא התובע שכנגד, לתובעים והם הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, הוצאות-משפט בסך של 26 אלף ש"ח ועוד שכר-טרחה של עורכי-דין בסך, כולל מע"מ, של 137 אלף ש"ח. איחור בתשלום יוסיף הפרשי-הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, מיום-החיוב ועד למועד-התשלום בפועל.

לטענתו, מדובר בריבית גבוהה ביותר בשיעור של יותר מ- 15%.

מבירור שערך הכונס עם שוכרי החנויות, התברר כי המבקש גבה מהם את דמי השכירות במזומן או מראש או בשיקים פתוחים, דבר המסכל כל יכולת גבייה מהשוכרים בעתיד.

על פי חוק החוזים לא ניתן לשנות חוזה באופן חד צדדי ללא הסכמת הצד שכנגד וגם בית המשפט אינו יכול לערוך חוזה בין הצדדים.

ברע"א 3516/14 אגבאריה אחמד נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון ובינוי (28.5.2014), נאמר על ידי בית המשפט כך: "באופן כללי יותר, ראוי להטעים כי סמכותו של בית המשפט להאריך מועד שנקבע בהסכמה- מכוח סמכותו הטבועה- מוגבלת לנסיבות חריגות ביותר, במקרים שבהם בית המשפט נידרש "לעשות צדק" מאחר שביצוע פסק הדין עלול להביא לתוצאות שלא ניתן להשלים עמן, כגון בשל נסיבות אשר אינן בשליטת החייב ומונעות ממנו לקיים את התחייבותו.

...

בענייננו מדובר בנסיבות שונות מהותית, שבהן ניתן כבר פסק דין אשר המבקש אינו כופר בהוראותיו ואשר שוכנעתי כי המבקש הפר אותם כאמור לעייל.

סיכום בהסכמת המשיבה אני דוחה את מועד פירעון מלוא סכום הקרן המעודכן ליום 10.8.2020.

על המבקש יהיה לשלם את תשלום הריבית בהתאם להסכם הפשרה גם בגין ארכה זו. אני דוחה את שאר רכיבי בקשת המבקש (ארכה נוספת לסילוק המשכנתא ואיסור נקיטת הליכי מימוש המשכנתא) בנוסף, אני מחייבת את המשיבה בהוצאות משפט וכן בשכר טרחת ב"כ המשיבה בסך של 8,000 ₪.

עוד נכתב במכתב: "למרשתי אין כל אפשרות לעמוד בדמי שכירות וניהול כלשהם לנכס במשך כל תקופת המשבר וספק רב אם יהיה באפשרותה לעמוד בדמי שכירות כלשהם לאחר מכן, ודאי שלא בדמי השכירות הגבוהים המשולמים לכם בהתאם להסכם". וכן: "בשים לב לעמדתכם לפיה אין בכוונתכם לוותר על דמי השכירות אפילו בתקופת המשבר; לכך שגם עם תום המשבר יידרשו חודשים ארוכים לצורך הבראת העסק אף אם הדבר יהיה אפשרי (בתקווה שאכן כך) ולסכום דמי השכירות שברור שמרשתי לא תוכל לעמוד בתשלומם; מודיעה בזאת מרשתי על סיום חוזה השכירות עמכם, בהתאם להוראות סע' 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. " המבקשת טענה בבקשתה, כי אין המדובר בסיטואציה קשה ומכמירת לב, אלא בניסיונה של המשיבה לנצל את משבר הקורונה לצורך ביטול ההסכם בין הצדדים, כאשר הסיבה האמיתית לביטול ההסכם הנה גובהם של דמי השכירות המוסכמים על פי ההסכם.

עוד נטען, כי מכתבה של המשיבה לפיו אין ביכולתה הכלכלית לעמוד בתשלום דמי השכירות וכן היתנהלותה של המשיבה, אשר הודיעה באופן חד צדדי על ביטול ההסכם, מעלה חשש כבד מאוד כי המשיבה תבריח את נכסיה ותאיין כל אפשרות לגבות את סכום פסק הדין, לכשיינתן.

גב' לוטן הצהירה בדיון, כי בסוף חודש מאי 2020 חתמה המבקשת על הסכם לשכירת מקום חדש, בשטח קטן יותר מזה ששכרה מן המבקשת, במסגרתו תשלם דמי שכירות הפחותים ב-70% מדמי השכירות ששילמה למבקשת.

...

לאור כל האמור, סבורני כי יש להעמיד את הסיכון הריאלי של המשיבים בתביעה זו ע"ס 252,000 ₪ (חוב דמי שכירות לחודש + הפרה צפויה ל-8 חודשים).

לסיכום האמור לעיל, הוכח כי מצבה הכלכלי של המשיבה הינו קשה ולכן הוכח בעניינה רכיב ההכבדה.

סוף דבר – מצאתי כי המבקשת הוכיחה את כל הרכיבים הנדרשים לצורך מתן צו עיקול זמני, בכל הנוגע למשיבה 1.

הסכם זה לא יצא אל הפועל הואיל והנתבעת סברה שתנאיו המסחריים אינם טובים דיים וכי ניתן לקבל דמי שכירות גבוהים יותר בגין תחנת התידלוק הנ"ל. אלא, שבמקום לפעול במשותף עם התובעת לצורך בחינת אפשרויות אחרות מול מפעילי תחנות תידלוק אחרים (שאינם חברת דור אלון), בחרה הנתבעת לפעול מאחורי גבה של התובעת ולחתום על הסכם שכירות מול חברת סונול ללא קבלת עמדתה של התובעת, מבלי שהתובעת צד להסכם ומבלי שזכויותיה של התובעת לקבלת חלקה בדמי השכירות מוסדרים ומובטחים.

באופן כללי טוענת התובעת (בסעיף 50 של כתב התביעה) כי היא "תבקש מבית המשפט הנכבד להעמיד את הצדדים במצב בו היו אלולא פעלה הנתבעת באופן חד צדדי לחתימה על הסכם שכירות מול סונול באופן בו דמי השכירות שמשולמים ע"י סונול לתובעת (צ"ל: לנתבעת – ר.י.) יחולקו בין התובעת לבין הנתבעת בהתאם למנגנון המוסכם שנקבע וזאת לאחר השבת ההשקעות שהושקעו על ידי הצדדים באופן יחסי (פרי – פסו)". בהמשך הדרך מגדירה התובעת את תביעתה העיקרית ואת תביעתה החלופית ועותרת לסעדים הצהרתיים וכספיים כדלקמן: "55.1. בית המשפט הנכבד מתבקש בזאת ליתן לתובעת סעד הצהרתי קבוע המצהיר כי ההסכם שהתגבש בין הצדדים כמפורט בסעיף 32 לעיל (חלוקת דמי השכירות המתקבלים מסונול לפי יחס ההשקעות בין התובעת לבין הנתבעת ולאחר כיסויין, באופן שווה – ר.י.) מחייב את הצדדים וכפועל יוצא להורות לנתבעת להעביר לתובעת באופן מיידי את הסך של 8,363,787 שקלים חדשים (בתוספת מע"מ כדין) המהוים את חלקה של התובעת בדמי השכירות בשים לב לגבוה (צ"ל: גובה – ר.י.) ההשקעות בתחנת תידלוק;

...

בהמשך למה שנאמר עד כה לגבי ההסכמים השונים העשויים לקבוע את מערך הזכויות בין התובעת לבין הנתבעת אציין כי למרות כל שנאמר לחובת הנתבעת בעניין ההימנעות מהעדתו של יעקב מימון, מקובלת עליי טענתה כי יעקב מימון לא הבטיח למנהל התובעת שתבוטל הודעת הביטול של "הסכם הייזום". בקשר לכך מקובלת עליי הטענה שבסעיף 25 לסיכומי הנתבעת.

בהקשר זה מקובלת עליי גם טענתה של הנתבעת כי האמור במסמך מ-31.12.16 (הנזכר בסעיף 20 לסיכומי הנתבעת) תומך בכך שהנתבעת לא חזרה בה מהודעת הביטול של ההסכם האמור.

למקרה שלא תושג פשרה ולא הסכמה כנ"ל, יהיה על הנתבעת ליתן לתובעת חשבונות בהתאם למה שנקבע בסעיף 20(ב) דלעיל עד 31.3.19 ורצוי ומצופה שהנתבעת תשלם לתובעת סכומים שאינם שנויים במחלוקת (כמצוין בסעיף 19 דלעיל).