גביית ארנונה שאיחרה להגיע במועד

התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") הנה מועצה מקומית אשר כרתה חוזה עם הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת"), לגביית תשלומי ארנונה ומים וחיובים נוספים, מתושבי המועצה המקומית (להלן: "חוזה ההיתקשרות" או "החוזה").

המורה לנתבעת להפסיק ולהשתמש במידע שקבלה במהלך חוזה ההיתקשרות, וכן להחזיר לתובעת כל סכום שנגבה על ידה מהתושבים.

מסקנת המומחה בנושא זה שמאחר ומדובר בעיניין משפטי ולא חשבונאי, הדבר חורג מתחום מומחיותו והוא משאיר נושא זה להחלטת בית המשפט.

לדברי הנתבעת היה עובד מטעמה שהמשיך לעסוק בגביית חשבונות המים, אולם בהתאם לטענות הנתבעת ובדיקת המומחה, גביה זו הייתה של חובות עבר בגינם קיבלה הנתבעת את העמלות המגיעות לה. לפיכך, הנתבעת לא זכאית לפצוי עבור העברת חשבונות המים והביוב לתאגיד.

...

תוצאה אופרטיבית להליך זה התובעת תשלם לנתבעת 467,752 ₪ (להלן: "הסכום לתשלום"), נכון להיום.

בנוסף, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ וכן שיפוי אגרות התביעה שכנגד (משוערך להיום), ושכ"ט המומחה רו"ח אבי כהן (משוערך להיום).

כמו כן, התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בגובה 20% מהסכום לתשלום בלבד.

הדרישה הגיע לתובעת באיחור רב ונערכה שיחה עם גזבר היישוב מיתר לגבי הטעות בהוצאת הדרישה, והובטחה תשובה בתוך מספר ימים.

בדיון שנערך בבית המשפט המחוזי, ביום 10.10.2016, ובהמשך להמלצת בית המשפט, הצדדים הגיעו להסכמה כי לצורכי פשרה ומבלי להודות בטענות של מי מהם, הנתבעת תשיב את מלוא הכספים שנגבו מהתובעת בגין החיוב בארנונה, בתוספת שיערוך מתאים, ויבוטל כל חיוב בארנונה או חיוב הנגזר ממנו, בגין החזקת שטח ההתארגנות בשנים 2007-2009.

סבורני שפניותיה של עו"ד אבשלומוב שהוצאו במאי וביולי 2012, כשנה וחצי בקירוב טרם הטלת העיקולים אינן מתיישבות עם דרישה זו. מעבר לכך, מינהלי התובעת פנו לנתבעת לאחר הוצאת מכתביה של עו"ד אבשלומוב במהלך 2012, העלו בפניה את טענותיהם בעיניין החיוב בארנונה והובטחה להם תשובה שלא ניתנה עד להטלת העיקולים, באופן שאינו מתיישב עם החובה המוטלת על רשות מקומית לפעול בתום לב ובזהירות הראויה, וגם מטעם זה לא ניתן להסתמך על הפניות הנ"ל לצורך נקיטת הליכי הגבייה (עדות אריה דוד, ע' 18 ש' 17-25; ע' 19, ש' 1-12).

...

לאור האמור לעיל, ובשים לב לקביעתי כי הפנייה הקודמת לתובעת הייתה בשנת 2012, ועל ההשגה שהגישה במהלך 2009 לא ניתן מענה, סבורני כי הטלת העיקולים על ידי הנתבעת לא התיישבה עם החובה לנהוג בתום לב ובזהירות ראויה טרם הטלת העיקולים.

סבורני, לאחר בחינת הדברים, ובשים לב לנסיבות העניין, שניתן להעמיד את הפיצוי לתובעת על דרך האומדנה בסך של 45,000 ₪.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה מתקבלת בחלקה והנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין הוצאת לשון הרע בסך של 45,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

אך יש לזכור כי שם התביעה עצמה הוגשה במועד.

3.3 בטרם היתייחסות ואף במקום היתייחסות לטענת המבקש לפיה הגביה הגיעה באיחור ובשיהוי רב, הרי על בית המשפט לבדוק את טענת ההתיישנות שמעלה המשיבה.

יצוין, כי מהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.1.16, ובעיקר סעיף 2 לה, עולה כי גם מעבר להוראות החוק הרי כבר בית המשפט המחוזי סקר והבהיר מהי הדרך לערור על גביית ארנונה.

...

1.3 התובענה הוגשה כהמרצת פתיחה ולאחר שעיינתי בכתבי בי דין, ואף התקיים דיון היום, הגיעה העת ליתן פסק דין.

סוף דבר התובענה נדחית.

בשנת המס 2019 החלה הערייה ביישום מדיניות גבייה חדשה שלפיה אם לא ניפרעו שני תשלומי ארנונה דו-חודשיים במועד, תידרוש הערייה תשלום של מלוא החיוב השנתי כשתאריך תחילתו לעניין הפרישי הצמדה וריבית ביום 1.1.2019.

ביום 18.7.2019 פנה התובע לעירייה טלפונית ונאמר לו כי מאחר שפרע את החשבון עבור חודשים ינואר פברואר באיחור וטרם פרע את החוב בגין מרץ ואפריל, הועמד מלוא חוב הארנונה לשנת 2019 לגבייה בתוספת הפרישי הצמדה וריבית.

כחלק מהפעלת שיקול הדעת, על הרשות לבחון אם באפשרותה להגיע להסדר סביר אף ללא נקיטה בהליכי גבייה הכרוכים בפגיעה בפרט, והאם הטלת העיקולים מקדמת תכלית של גבייה יעילה ושמירה על קופת הציבור (על האיזון שיש לבצע בין האנטרס של הנושה בגבייה יעילה, לזכות החייב לקיום בכבוד ובהגנה על פרנסתו ראו רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 375-376 (2001); ע"א 3553/00 אלוני נ' זנד טל מכוני תערובת בע"מ, נז(3) 580, 586-587 (2003)).

...

לאחר ששקלתי את הדברים מסקנתי היא שהתנהלות העיירה כמכלול בפרשה כולה הסבה לתובע נזק לא ממוני בגינו יש לפסוק פיצוי.

לסיכום נקודה זו - התובע הפעיל מספרה שכונתית קטנה.

סיכומם של דברים – הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,000 ₪.

לפניי היתנגדות לבצוע שתי תביעות על סכום קצוב שהוגשו נגד המבקשת בלישכת ההוצאה לפועל שעניינן גביית תשלומי הארנונה בגין שתי תקופות חיוב שונות והבקשה להארכת מועד להגשתן.

במהלך השנים פנתה אל המשיבה על מנת להגיע להסדר הוגן אך המשיבה סיכלה את ניסיונותיה ואת ניסיונות הגרוש שלה שהגיע מחו"ל על מנת להסדיר את עניין החוב.

המועד להגשת ההיתנגדות קבוע בתקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"מ-1979 ומשעה שמדובר במועד שנקבע בחיקוק, לצורך הארכתו חובה על המבקשת להצביע על קיומו של "טעם מיוחד". ההלכה היא כי "טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין

...

לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי את טענות הצדדים לפניי, לא נותר אלא להורות על דחיית הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות ועל דחיית ההתנגדות לגופה.

עם זאת, גם מתוך הגישה הליבראלית והמרחיבה, לא ניתן להיעתר לבקשת רשות להתגונן מקום שבו לא עולה מטענות המבקשת טענת הגנה המצדיקה בירור: טענת המבקשת שמדובר בדרישות "מפוברקות" שמתייחסות לנכס מסחרי שמזמן אינו בבעלותה, אינה רלוונטית להליך זה שעניינו חיוב בתשלום הארנונה בגין בית מגורי המבקשת ברחוב טרומפלדור בעיר אשדוד (ולא בגין נכס מסחרי בתחנת דלק, כעולה מטענותיה).

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה להארכת מועד ואת ההתנגדות, למעט רכיב התביעה המתייחס לחיוב בגין שנת 2013.