גבולות התקנת מצלמות אבטחה בעבודה

"היתנהלותה של התובעת יכולה להיות נתונה לבקורת בהקשרים רבים והרושם הוא שסכסוך השכנים בינה לבין הנתבעים חרג מגבולות סבירים מצד שני הצדדים. התובעת עשתה דברים שלא יעשו ובהקשר זה הרשעתה בדין בשריטת רכב שהיה בחזקת הנתבע עומדת בעינה, ואינה נתונה במחלוקת במסגרת הליך זה. בעקבות הפעולות שנקטו הנתבעים בעיניינה של התובעת, התובעת שילמה מחיר יקר על התנהגויותיה. היא ספגה קנסות מהעירייה, הרשעה פלילית, התנהלו נגדה הליכים אזרחיים, הליכי הוצאה לפועל, היא שילמה כספים רבים, ובמירב ההליכים עמדתה לא התקבלה. ההליכים הלגיטימיים בהם נקטו הנתבעים אינם עומדים לדיון כאן. אולם ברי, שאין לנתבעים את הזכות לעשות שימוש בחשבונית שאינה משקפת את המציאות תוך הסתרת האמת מבית המשפט לתביעות קטנות והכשלתו" (פסקה 31).

פסק הדין מיום 9.6.2019 שניתן בגילגולו הראשון בבית המשפט לתביעות הקטנות בתביעה שהגיש התובע נגד הנתבעת במסגרת ת"ק 8864-11-10 והסתמך על חשבונית עלות התקנת מצלמות אבטחה, בוטל על ידי בית המשפט המחוזי בתאריך 26.2.2019 מחמת תרמית, תוך שנקבע לגבי החשבונית שמדובר במסמך שאינו משקף את האמת ובפסק דין שניתן בתרמית.

"; ולגבי התובעים כאן "הנתבעים אנשים נורמאטיביים לכאורה, וורבליים, עובדים בעבודות מכובדות, בעלי יכולות להגיש שוב ושוב תלונות במישטרה, להקליט את בני משפחתה של התובעת, להתלונן אצל כל הגופים הרלוואנטיים מבחינתם, מישטרה, עריית חולון, לישכת ההוצאה לפועל, לאגד את השכנים הנוספים, להציב מצלמות בעשרות אלפי שקלים, לאשר מסמכים כ"נאמן למקור", לתבוע את התובעת במסגרת מספר הליכים, לעמוד בבית משפט ולטעון בצורה בהירה ומשכנעת.

...

מכל המקובץ נמצאתי ששמונה (8) פרסומים שהתובעת פרסמה כוללים אמירות המהוות פרסום לשון הרע שלא עומדות לנתבעת הגנות החוק לגביהם (המכתבים מחודש אוגוסט 2010, מיום 13.10.2013 ומיום 23.9.2013, והפוסטים מתאריכים 28.8.2016, 21.4.2018, 21.8.2018, 10.9.2017 ו-14.4.2018).

דבריו של התובע בפני חוקר המשטרה בתאריך 6.4.2010 "אחרי מקרים ראשונים דיברתי עם ביתה של שכנה והיא אמרה לי שהיא ממש מרחמת עלי שקניתי דירה בשכנות לאימה, מדובר באשה שסובלת מבעיות נפשיות ומסרבת לקבל טיפול", מחזקים את המסקנה שלא ניתן לייחס לתובע אמירה זו. כך גם עולה מהקלטת השיחה בין התובע לבתה של הנתבעת.

עוד אוסיף כי הנתבעת בחרה שלא לכלול טענות אלה בתביעה שהגישה נגד התובעים שבמסגרתה תבעה פיצוי בגין פרסום לשון הרע, ובכך איבדה את זכותה להעלות את הטענה בתביעה זו. סוף דבר מכל האמור הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 42,000 ₪.

הנתבע תבע מהתובע פיצוי בגין הפסקת עבודת הפועלים בעקבות הוצאתם של צווי הפסקת הבנייה והפסד שכרם ועיכוב בבנייה, הפסד ימי עבודה של אישתו לאחר שנאלצה לעזוב את עבודתה בעקבות מעורבות המישטרה בסכסוך, נזק שגרם התובע לדלת ביתו של הנתבע כאשר ניכנס לגג דרך דירתו למרות שהייתה דרך אחרת לעלייה לגג, גניבת חפצים מהמקלט בעקבות היעדרה של הדלת שניזוקה, עלות התקנת מצלמות אבטחה ושכירת שירותיו של מאבטח בעקבות התפרעויות של התובע באתר הבנייה.

תוארו נזקים בשיעור של 367,400 ₪ , אך הנתבע העמיד את תביעתו על גבול סמכותו של בית משפט זה ותבע רק שכרם של הפועלים שהתפרעויותיו של התובע גרמו להפסקת העבודות שגרמה לעיכוב בשפוץ ומכאן לתשלום חודשיים דמי שכירות מיותרים, תיקון המשקוף לו גרם התובע נזק, עלות מצלמות אבטחה ושמירה והפסד דמי מקדמה של קבלן שברח בשל איומיו של התובע.

...

סוף דבר כי מצאתי שמדובר בסכסוך שכנים שהחל ונגרר לסכסוך שצמח לממדים חסרי פרופורציה לתחילתו.

גם אם אכן נגרם לתובע נזק כתוצאה מעבודות הבנייה של הנתבע, שוכנעתי כי נזק זה תוקן על ידי הנתבע עד תומו.

ועל כן הנני דוחה את שתי התביעות ללא צו להוצאות.

הנאשם שירת בצה"ל, שירות צבאי מלא, כמכונאי רכב, ולאחר השיחרור פתח עסק התקנת מצלמות אבטחה, שלא צלח, ובגינו צבר חובות.

עוד עמד השרות על כך שהנאשם נעדר עבר פלילי, עבר הליך טפולי בהצלחה ולא זקוק להמשך טפול, לפיכך המליץ על הטלת ענישה קונקרטית של של"צ למשך 200 שעות, כדי שתציב עבורו גבול קונקריטי חינוכי, ותאפשר לו לבסס את עצמו מבחינה תעסוקתית.

בהמשך לאמור, רדף אחרי אישתו ואיים עליה עם סכין שיירצח אותה ויחתוך את לשונה, זרק לעברה את הסכין, אך זו לא פגעה בה. בהיעדר עבר פלילי, גזר בית משפט השלום ברחובות על הנאשם 4 חודשי מאסר בעבודות שירות לצד ענישה נילוות, לאחר דחיית בקשתו לביטול ההרשעה לאור עסוקו כמהנדס ונסיבותיו האישיות והרפואיות וחוסר לקיחת האחריות.

...

ואולם, אני סבורה שהותרת הרשעת הנאשם על כנה מתבקשת לנוכח חומרת המעשים שביצע, ההסלמה שלהם, וביצועם בכיכר העיר, ללא כל מורא, כמו גם בשל תוצאותיהם ופוטנציאל הסיכון שלהם.

לאחר שעיינתי בפסיקה הנוהגת, בשים לב לחומרת העבירות שביצע הנאשם כלפי המתלוננת בנסיבותיהן, מצאתי לנכון לאמץ את מתחם העונש לו עתרה המאשימה, ואני קובעת כי זה חל ממספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 15 חודשים.

אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך חודשיים, אותם יישא הנאשם בעבודות שירות.

הנתבעת ציינה כי התובע התקין מצלמות אבטחה בפתח הבניין על מנת שייטיב לארוב לה ולאימה, ואילו רצה התובע להוכיח את תביעתו ואת התקיפה הנטענת, יכול היה להציג את סירטוני המצלמות לבית המשפט, אולם העדיף שלא לעשות כן כדי שלא תחשף אלימותו שלו.

דיון והכרעה מדובר בתביעות קטנות בהן גבולות סדרי הדין והראיות הם בעלי גמישות מסוימת, אולם עדיין על תובע ותובעות שכנגד לעמוד בנטל ההוכחה וההכרעה אמורה להנתן על פי ראיות בעלות משקל שיש בהן ראיה מספקת לנטען ושהוגשו לתיק בית המשפט ולא ניתן להסתפק בטענות ובראיות אשר לא מוכח די הצורך הקשר בינן לבין מי מהצדדים.

בנגוד לטענות בכתב התביעה התברר בדיון כי התובע, לטענתו, עובד בעבודות מזדמנות ולא הציג כל ראיה להשתכרות ולא להפסד.

...

לסיכום, האמור ביחס לתביעת התובע, יפה גם בהקשר של התביעה שכנגד.

בהיעדר ראיות מספיקות, מצאתי כי גם דינה של התביעה שכנגד להידחות.

סוף דבר, דינן של התביעה והתביעה שכנגד להידחות.

התביעה הוגשה גם כנגד עוה"ד שייצג את השכנה וצדדי ג' מהם רכשה השכנה זכויותיה בנכס הגובל בנכס נשוא התביעה שלפניי.

לאחר שתביעה זו נדחתה הגישו התובעים תביעתם שלפניי כנגד הנתבעים, בטענה להסתרה שלא בתום לב של מידע בנוגע לשכנה, לרבות הקושי לעשות שימוש בשביל המעבר, והסתרת גילוי פרטים מהותיים, אשר גרמו להם הוצאות בגין ההליך המשפטי שננקט על ידי השכנה (שכ"ט עו"ד, מודד מטעמם ומודד מטעם בית המשפט), וכן הוצאות נוספות בגין התקנת מצלמות אבטחה, בשל הטרדות השכנה, מניעת הנאה בנכס בסכום שהוערך בכ- 200,000 ₪ ומניעת שימוש סביר בנכס בסך 150,000 ₪.

יש לציין כי בבקשה לצוו המניעה הזמני ציינה השכנה כי במסגרת פנייתה לעצור את העבודות, ביום 7.8.2017, קרא התובע לנתבע למקום, אשר טען כלפי השכנה כי היא "חולת נפש", והציג לשוטר מסמכים מההליך הקודם שפתחה השכנה נגד הנתבעים 1-2 בפני המפקחת על רישום המקרקעין, והופסק לאחר שהמבקשת פנתה לקבלת ייעוץ משפטי.

...

" בסיכומו של התיק נדחתה התביעה ונדונה שאלת ההוצאות של הצדדים, לרבות התובעים והנתבעים לפניי (אשר היו הנתבעים בהליך הקודם) (פסקה 33): "התובעת לא הוכיחה כי מי מהצדדים עיוול כלפיה או הפר עמה הסכם, ואף לא כי מי מהצדדים התעשר שלא כדין על חשבונה, ובנסיבות אלה דין תביעתה להידחות.

לסיכום: בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לקבל את התביעה כך שהנתבעים ישלמו לתובעים את הפיצוי כדלקמן: החזר כלל הוצאות המשפט שנגרמו לתובעים בגין ניהול ההליך הקודם עם השכנה במלואן: שכ"ט בסך 23,400 ₪; מינוי מודד מטעמם ומינוי מודד מטעם בית המשפט בסך 2,475 ₪ ו- 5,850 ש"ח. סה"כ 31,725 ₪.

כמו כן, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובעים אגרה ראשונה ושניה כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪, בצירוף אגרת בית משפט ראשונה ושניה ושכר התייצבות התובע לדיונים בסך 2,000 ₪.

על אף האמור, לא בחרו להיעתר לבקשת התובעים לפעול בזמן אמת אלא ניהלו הליך זה במלואו.