בתי משפט ביטול פסק בוררות ושינוי חזית

לטענתו, הבורר דחה בפסק הבוררות את מועד הפינוי של שטח המריבה לדצמבר 2022, ולכן לא ייגרם נזק למשיבים, אם המבקשים יצורפו להליך בוררות מחודש, מפני שלא היה שינוי מצב לרעה.

גם ב"כ האגודה היתנגד להרחבת חזית לגבי מקור זכויותיהם הנטענות של המבקשים; יחד עם זאת הפנה לדברי המבקשים עצמם כי מקור זכויותיהם בנחלת הוריהם הוא בזכויות ההורים, שלא יכלו להעביר למבקשים זכות שלא הייתה להם, כפי שנקבע בפסקי הדין הרלוואנטיים (עמ' 11, ש' 1 – 4).

זאת, על אף שלאחר שניתן לפסק הבוררות תוקף של פסק דין, היה על המבקשים לפנות בבקשה לביטול פסק הדין, תוך מתן נימוקים לבקשתם, והם לא עשו כן. משנודע למבקשים עוד בשנת 2018 כי פסק הבוררות אושר בפסק דינו של בית משפט זה, הרי שמשהוגשה בקשתם לבטל את פסק הבוררות רק ביום 21/4/21, אחרו גם את המועד להגיש בקשה לביטול פסק הדין, בהיעדר טעם מיוחד לעשות כן, ובהיעדר בקשה להארכת מועד להגשתה.

...

ודוק, בהעדר בקשה לביטול פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, דין הבקשה לביטול פסק הבוררות להידחות על הסף, וכל שנאמר בנדון, נועד למעלה מן הצורך.

לסיכום, דין תובענתם של המבקשים שהוגשה ביום 23/4/21 - לבטל פסק בוררות שניתן ביום 14/9/17 ואושר ביום 9/5/18, על אף שלא היו צדדים להליך הבוררות, אישרו כי היו מודעים לו, אך לא ביקשו להצטרף בשל עמדתו של אבי המבקש, שהיה צד להליך, היו מודעים לפסק הבוררות, ולא הצטרפו לבקשה לביטולו, על אף שבקשתם דהיום מסתמכת על הסכם שהם היו צדדים לו והגיע לידיהם לטענתם עוד ביום 12/2/20, לא הגישו בקשה לביטול פסק הדין המאשר החלוט ואף לא בקשה להארכת מועדים לכל אלה – להידחות על הסף.

סוף דבר התובענה נדחית אפוא על הסף.

ד – בקשה לביטול פסק הבוררות ד.1 – המסגרת הנורמאטיבית סעיף 21 לחוק הבוררות קובע: "בכפוף לסעיפים 24 עד 28 ובאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות, מחייב פסק בוררות את בעלי-הדין וחליפיהם כמעשה בית-דין". סעיף 24 לחוק הבוררות קובע: "בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:

בפסק הבוררות ציין הבורר כי מר מלאכי פרט את הנתונים הסופיים, לאחר שנלקחו בחשבון כל השינויים שהתרחשו בעקבות השינוי בבנק המתפעל של חברת כלל (סעיף 10.3.4 לפסק הבוררות).

דיון והכרעה דומה כי טענות המבקשת מופנות כנגד קביעת הבורר בסעיף 16.1 לפסק הבוררות, שם נקבע: "הטענה שיוסי פנה ללקוחות פסגות (ס' 121-124 לסיכומים) – לא הוכחה פניה כזו ולא הובהר כיצד ניתן לקבל טענה זו ללא מסד עובדתי המבסס פניה כזו, קל וחומר להראות כי יש בפניה משום הפרה יסודית של ההסכם המזכה בפצוי מוסכם. מעבר לכך, מדובר על הרחבת חזית ברורה שאיננה מותרת (לא נטען לזכות לפצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם, אלא נטענו שלל טענות אחרות מסוגים שונים שלא נזכרו שוב בסיכומים, כגון פגיעה במוניטין ובשם הטוב)." מעיון בכתב התביעה שכנגד עולה אכן כי הסעד היחיד שהתבקש בעיניין טענת המבקשת כי המשיב פנה ללקוחותיה הינו צו מניעה ולא פיצוי כספי.

...

המבקשת תשלם למשיב שכר טרחה בגין בקשה זו בסכום כולל של 15,000 ₪.

בהתאם לסמכותי לפי סעיף 28 לחוק הבוררות אני מאשרת את פסק הבוררות.

אני דוחה את בקשת המשיב להטלת עיקול על כספים המגיעים למבקשת מחברת הביטוח כלל לפי סעיף 29(א) לחוק הבוררות.

דיון והכרעה בקשות האישור והביטול הוגשו לבית המשפט בימים 18.02.2021 ו-08.03.2021, וכאמור בהחלטה מיום 09.03.2021 חלות עליהן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, לרבות תקנה 50(4) המסמיכה את בית המשפט "להחליט על יסוד הבקשה והתשובות בלבד...". ואכן, נסיבות ההליך והטענות המועלות ע"י מבקשי הביטול, שאינן מצריכות הכרעה עובדתית, מתאימות להכריע בבקשה "על יסוד הבקשה והתשובות בלבד". טענות הרשת בדבר הרחבת חזית אינן מקימות עילה לביטול פסק הבוררות.

...

בסופו של דבר הורה הבורר, לאחר שקיזז את חלקי התביעות אותם קיבל זה מזה, כי "הרשת תשלם לזכיין את הסך של 359,275 ₪ בתוספת מע"מ... על הרשת לשלם לזכיין, הוצאות כוללות לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪". הזכיין מבקש לאשר את פסק הבוררות ואילו הרשת עותרת לביטולו או לתיקונו.

בכתב תביעתה ציינה הרשת כי "התובעת שומרת לעצמה את הזכות לתקן את סכום התביעה שנקבע על דרך האומדנה... ככל שלאחר תביעה זו יתחוור לתובעת כי הנזקים שגרמו הנתבעים בהתנהלותם למוניטין התובעת גבוהים מסכום התביעה ואלה לא היו ידועים לתובעים במסגרת עריכת כתב תביעה זה". אלא כפי שנקבע בפסק הבוררות הרשת דרשה פיצוי בגין הוצאות פינוי הנכס ותשלומים שוטפים לרבות שכירות חודש ספטמבר 2018 בסך של 55,967 ₪ ואף שהבורר קבע כי "סעד זה לא התבקש בכתב התביעה והרשת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה" הוא נעתר לו וקבע "אני נענה לסעד זה". משהרשת עצמה הביעה דעתה כי כתבי הטענות אינם שוללים מבעל דין "זכות" להוסיף על תביעתו, ודאי עת עשתה כן בפועל – אין ליתן בידה להלין על הזכיין ומנועה היא מהעלאת הטענה - שהרי "במידה שאדם מודד, בה מודדין לו". טענות הרשת לפיהן היה על הבורר להשתית הכרעתו על ראיות מסוימות, חלף אלו עליהן סמך, או על חוסרים בראיות אחרות – הינן טענות ערעוריות מובהקות ואינן מקימות עילת ביטול.

הבורר אכן לא דן בסעיף נפרד בטענה שעניינה הזמנת מוצרים כפולה ובטענה לקיום אשם תורם, אלא שטענות אלו נותרו תלויות על בלימה לאור ממצאי הבורר באשר להתנהלות המפרה של הרשת ובאשר להתנהלותו הנכונה של הזכיין, עת קבע כי "... הייתה זו התנהלותה המפרה של הרשת אשר הובילה לתגובת השרשרת שבסופה נוצרה המציאות שבה הרשת אינה מספקת סחורה לזכיין..." וכי "התנהלות הזכיין הייתה נכונה בנסיבות שנוצרו בעטיין של הפרות הרשת". ממילא עולה מהדברים לעיל מודעות הבורר להוראת סעיף 8.11 להסכם, שעניינה חובת רכישת מוצרים מהרשת ותוצאות ההפרה, ובאי התייחסות מפורשת לסעיף – אין רבותא; הבורר לא ראה צורך, ובצדק, לעשות בעצמו את עבודתם של המומחים, ולא נדרש לעיין ולקבוע ממצאים על בסיס מסמכים גולמיים אלו ואחרים; המסקנה לפיה התנהלות הרשת, שליטתה הבלעדית במחירים לזכיין ולצרכן, ואופן הוצאתה אל הפועל בניגוד לחיובים החוזיים הן מקור עיקר הנזקים שהוכחו מצד הזכיין, תוך שהאחרון פעל "נכונה", ועת לא בוסס כי ירידה במכירות, ככל שהתרחשה, "נגרמה בשל מעשה או מחדל של הזכיין" מייתרת דיון בטענת אשם תורם ובטענה להזמנות כפולות.

נוכח כל האמור לעיל - הבקשה לביטול פסק הבוררות – נדחית.

בית משפט השלום בירושלים תפ"מ 56432-10-21 כוכב השחר-כפר שיתופי בע"מ נ' בן שלמה ואח' בפני כבוד השופטת הבכירה מרים קסלסי תובעת כוכב השחר-כפר שיתופי בע"מ באמצעות עו"ד משה סגל נתבעים 1. ישראל בן שלמה 2. ברכתיה בן שלמה באמצעות עו"ד ברק מלכית פסק דין

הנתבעים עתרו לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הבוררים, אולם בקשתם נדחתה ופסק הבוררים אושר (הפ"ב 58724-12-20 בפני כב' השופטת הבכירה מירית פורר מיום 30.1.22).

דיון והכרעה זהוי הנכס והמקרקעין שהנתבעים נדרשים לפנות מספק הטענה בדבר העידר זהוי מספק של המקרקעין הועלתה לראשונה בסיכומים ולכן מדובר בהרחבת חזית אסורה, לפיכך יש לדחותה מטעם זה בלבד.

...

אני מקבלת את טענת התובעת כי הנתבעים ידעו גם ידעו שמעלה שלמה אינו מאחז חוקי ובאופן פורמאלי נמצא מחוץ לתחום השיפוט של הישוב כוכב השחר, אך גם אם נניח לטובתם שסברו לתומם אחרת, וגם אם נניח שהוטעו על ידי התובעת, בשל ההצהרה השגויה בהסכם השכירות (ואשר נטען לגביה כי מדובר בדוגמת חוזה שכירות שלא דוייקה לגמרי למקרקעין ולמושכר נשוא החוזה), משגילו הנתבעים דבר אי החוקיות ומשהדבר היה להם לצנינים, מצופה היה שיודיעו על ביטול ההסכם ויפנו את השטח המוכתם באי חוקיות.

סוף דבר לתובעת הזכות לסלק ידם של הנתבעים, היא המחזיקה הראשונה במקרקעין, הקרוואן מס' 865 בשטח 45 מ"ר הוא שלה ואין לנתבעים זכות במקרקעין אלא מכוח הרשאת התובעת שבוטלה כדין, נוכח הפרת הסכם השכירות על ידי הנתבעים, שבא לידי ביטוי באי תשלום דמי שכירות, מחדל שהודה בו הנתבע, אלא שטען שהוא זכאי לעשות כן לפי ייעוץ משפטי שקיבל.

אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהמושכר קרוואן מס' 865 והמקרקעין סביבו, המצויים במעלה שלמה והמוחזק על ידם.

גם בהודעת הבהרת הבורר מיום 15.8.21 צוין ש"בשלב זה לא ניתן לשנות את פסק הבורר" ובהתאם לאחר מכן נחתמה ע"י הבורר פסיקתה מיום 12.9.21 המפרטת את הקביעות האופרטיביות שנקבעו בפסק (נספחים 4-5 לבקשה לאישור הפסק).

הגדרת עילת הביטול בשלב מאוחר יותר עולה כדי הרחבת חזית ואין לאפשרה אלא במסגרת תיקון הבקשה.

לאור ההלכה הפסוקה ביחס להקף התערבותו הנדיר והחריג של בית המשפט בהליכי בוררות וביחס למידת שיקול הדעת של בית המשפט בביטולם של פסקי בוררות, העידר הפנייה לעילה קונקרטית (לא במפורש ולא במשתמע) מחליש מאוד את סכויי הבקשה.

ברם, סכום השקעת הצדדים בנכס היוה את חזית המחלקות ביניהם שהובאה להכרעת הבורר בשאלה איך תיתחלק תמורת מכירת הנכס ביניהם (ראו למשל סעיף 9 וסעיף 15 לפסק הבורר).

...

הבורר התייחס בפסק גם להסכם בין הצדדים מיום 30.8.10 במסגרת דיונו ובסעיף 3 לפסק ציין את ההסכם שהיווה רקע למחלוקת: "הסכם שהתייחס לבנייה ולחלוקת הבעלות בנכס לאחר הבנייה", ועל כן דין טענות אלו להידחות.

סיכומם של דברים, משלא הוכחה עילה לביטול פסק הבוררות דין בקשת המבקשת להידחות.

כפועל יוצא מדחיית הבקשה לביטול פסק הבוררות, אני מורה על אישור פסק הבוררות (לרבות ההבהרה והפסיקתה), ונותנת לו תוקף של פסק דין.