הטעם האחד, העדר סמכות עניינית.
ואולם, תחולתו של חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים טריטוריאלית, ולפיכך בית משפט זה נעדר סמכות לידון בבקשה הנוגעת למבקשת – מועצה מקומית הפועלת באיזור יהודה ושומרון והכפופה לסמכותו של המפקד הצבאי באיזור.
מכאן, שהעדר הסמכות נובע לא רק מחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, בהיותו חוק בעל תחולה טריטוריאלית, אלא גם מחוק תובענות ייצוגיות, המפנה אליו, והמכפיף את הליך האישור של תובענה ייצוגית נגד רשות לסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים (ראו עניין מילר, פסקה 11).
...
בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין, הדין בעל מירב הזיקות לחוזי העסקה הוא הדין הישראלי.
בהיעדר הוראה מפורשת המסמיכה את בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד רשות מנהלית המצויה באזור, חרף תחולתו הטריטוריאלית של החוק האמור, ונוכח הקשיים הפרשניים המתוארים ביחס למונח "רשות" לפי סעיף 2 לחוק, לא מצא בית המשפט בעניין מילר כי הגדרת המונח "רשות" יכולה להוות אותה הוראה מפורשת הנדרשת לשם תחולת הסמכות.
סיכומם של דברים, דין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המבקשת להיות מסולקת על הסף בשל חוסר סמכות.