בתביעת לשון הרע בין עובד למעביד הסמכות העניינית היא של בית הדין לעבודה

בתאריך 30.06.19 הוצאה על ידי ההחלטה כדלקמן: "שני הצדדים יתנו עמדתם עד ליום 21.07.19 מדוע הסמכות העניינית לידון בתובענה זו אינה נתונה לבית הדין לעבודה, מאחר ומדובר בתביעת לשון הרע בין עובד לשעבר למעבידו". ב"כ הנתבעת הודיעה כי היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

בהתאם להוראות הסעיף, ובהתאם לפסיקה הדנה בסמכויות בית הדין לעבודה, נדרשים שלושה תנאים מצטברים, על מנת להחיל הסמכות הייחודית על בית הדין לעבודה, והם: מבחן זהות הצדדים, עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע והקשר הסיבתי בין עילת התביעה ליחסי העבודה ששררו בין הצדדים.

על פי ההלכה הפסוקה, סיום יחסי עבודה בין עובד למעסיקו אינו גורע מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה מלדון בסכסוכים הקשורים ליחסי עבודה ששררו בעבר בין הצדדים (ר' בעיניין זה ת"א (מרכז) 8370-02-10 גומא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש ואח' (פורסם במאגרים משפטיים)).

...

מכל האמור לעיל נובע כי כל המבחנים שקבעה הפסיקה שפורטו בסעיף 11 לעיל – מתקיימים בענייננו.

לסיכום לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתיק זה מצויה בידי בית הדין לעבודה.

לכל האמור לעיל אוסיף כי העברת התיק לבית הדין לעבודה לא צפויה לגרום לסחבת ולהוצאות כפי שטוען התובע.

לחילופין, בהתאם לסעיף 24 (א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, יש מקום להעביר התביעה לבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה, וזאת מפאת חוסר סמכות עניינית של בית משפט השלום לידון בתביעה.

סעיף 24 (א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, קובע כי לבית הדין לעבודה מוקנית סמכות יחודית לידון, בין היתר : "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים".

סעיף 24(א)(1ד) דלעיל, קובע שלושה יסודות מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית ייחודית לבית הדין האיזורי לעבודה: מבחן זהות הצדדים: בעלי הדין הם עובד ומעביד; מבחן העילה: האם עילת התביעה היא עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע; מבחן הקשר הסיבתי: האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה.

תביעה בגין איסור לשון הרע בין בעלי דין שבמקרה הם גם עובד ומעביד אך אינה קשורה ביחסי העבודה ביניהם לא תידון בביה"ד לעבודה אם אין קשר ישיר וזיקה מהותית בין התביעה למערכת יחסי העבודה השוררת או ששררה ביניהם.

...

לאור כלל האמור, המסקנה הינה כי התובענה חוסה תחת סמכותו העניינית הייחודית של ביה"ד האזורי לעבודה, ויש להעבירה אליו.

כאשר בנוגע הנתבעת בנושא הסמכות העניינית, טען התובע כי כאשר מדובר בתביעה נזיקית, בגין נזק אשר היסב מעסיק לעובדו, נתונה לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לידון בה. לחילופין, הותיר התובע את ההחלטה לשיקול דעת בית הדין.

בעיקר נטען בתגובה זו, כי הסמכות העניינית נקבעת בהתאם לסעד המבוקש, וכי כאשר מדובר בתביעה לנזק אשר נגרם בעקבות הוצאת לשון הרע, ביחסים שבין עובד ומעסיק - עליה להתברר בבית הדין לעבודה.

בכך, היתקיימו התנאים אשר נקבעו בר"ע (ארצי) 67197-01-17 גיספאן נ' בסט שירותי קרור בע"מ, ניתן ביום 3.4.2017, לשלילת סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה לידון בתביעה.

...

התובע טוען כי על המקרה חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שעניינו חובת הראיה ברשלנות כאשר הדבר מעיד בעד עצמו), כיוון שנסיבות התרחשות הנזק הנפשי שנגרם לו כתוצאה ממחדלי הנתבעת, מתיישבות יותר עם המסקנה כי היתה בהתנהגות הנתבעת רשלנות אשר בגינה יש מקום לחייבה לשלם לו פיצוי, מאשר עם המסקנה ההפוכה.

לסיכום לנוכח האמור לעיל ובהעדר סמכות עניינית לביה"ד לדון בתביעה, הריני מורה על העברתה לבית משפט השלום בעכו.

בהנתן מצב דברים זה, לא חל סעיף 24(א)(1) לחוק, ובהתאם לסעיף זה הסמכות העניינית לידון בתביעה היא של בית משפט השלום.

בנסיבות אלה, הרי שלבית הדין סמכות עניינית לידון בתובענה, מכח סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה וזאת אף אם אין טענה לקיומם של יחסי עובד-מעסיק בין צוק לבין מר ארז.

" (ההדגשה שלי ב"י) וכן ראה, ע"ב (חי) 2545/08 כץ נדב נ' חברת אשד משאבים, לוגיסטיקיה והנדסה בע"מ (3.6.13) אליו הפניתה הנתבעת, שם נקבע כי בכל הנוגע לגרם הפרת חוזה, לפי סעיף 62 לפקודת הנזיקין מסורה לבית הדין לעבודה: "העילה הנזיקית של גרם הפרת חוזה, הנה בסמכות בית הדין לעבודה ואינה מחייבת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין המעוול לבין העובד הנפגע.דהיינו, כאשר צד שלישי גורם למעסיק להפר את החוזה עם העובד, בית הדין מוסמך לבחון, האם מתקיימים התנאים לקיומה של עוולת גרם הפרת חוזה". אם כן, עילת התביעה לשון הרע, מצויה בסמכותו של בית משפט זה. עילת התביעה גרם הפרת חוזה שלא כדין, מצויה בסמכותו של בית הדין האיזורי לעבודה.

...

התובע טוען כי בהתאם לפסיקה שאליה הוא מפנה, הרי שכאשר מדובר בתביעת נזיקין הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית משפט השלום; בין התובע לבין הנתבעת אין ולא היו יחסי עבודה ולכן הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה ואנמק.

מאחר והבקשה התקבלה באופן חלקי אני מורה כי שאלת ההוצאות תידון במסגרת ההליך העיקרי.

לכן ברור כי הערכאה המתאימה לידון בתיק היא בית הדין האיזורי לעבודה בבת ים. באשר לטענות הנתבעת לעניין העידר סמכות עניינית – לבית הדין לעבודה יש סמכות ייחודית לידון בתביעות לשון הרע בין עובד למעסיק גם לאחר שיחסי העבודה התנתקו.

אמנם, אין חולק שהצדדים כבר לא היו ביחסי עובד מעסיק שעה שהנתבעת כתבה את הודעת הדוא"ל אולם עצם העובדה הזו לא פוגעת בסמכותו של בית הדין, שכן סמכותו של בית הדין חלה גם על עובדים לשעבר (ראו: ת"א 8370-02-10 גמא ניהול וסליקה בע"מ נ' חלמיש ואח', פורסם בנבו; דב"ע לא 3-8 עריית באר שבע נ' בן עמי, פ"ד ב 253 (1971)).

...

נביא את הודעת הדוא"ל במלואו: "אני מאשרת כי המורה אורלי אמיתי עבדה בבית הספר כמחנכת וקיבלה תפקיד נוסף זמני כרכזת תכנית מובילי פדגוגיה לצערי אורלי חרגה מסמכותה ונתפסה על ידי בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה בשל כך היא הועברה מביהס לבית ספר אחר מפקח ביהס גבי אמסלם יודע על מעלליה וכן ממונים נוספים. בברכה עליזה בטש מנהלת בית הספר". טענות הנתבעת - המבקשת אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין הודעת הדוא"ל ששלחה הנתבעת לגרוש של התובעת ביום 15.12.21.

טענת הנתבעת להעדר עילה תביעה נדחית גם היא.

חרף דחיית הבקשה אנו קובעים ששאלת ההוצאות תלקח בחשבון בתום ההליך.