מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

ברית מילה בבית או בבית המעצר איזון זכויות

בהליך דנ"פ (דנ"פ) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

התכלית הסובייקטיבית על מנת ללמוד על תכליותיו של ההסדר המאפשר לבצע חפוש בחומר מחשב, נפנה תחילה לבחינת ההיסטוריה החקיקתית של הסדר זה. מטבע הדברים, במועד חקיקת הפקודה בשנת 1969, לא היתייחס הפרק השלישי שלה – שכותרתו "חפוש" – לחיפוש בחומר מחשב, אלא היתמקד בחיפוש בחצרים (חפוש "בכל בית או מקום", כלשון סעיף 23 לפקודה), והפרקטיקה שהשתרשה בהקשר זה היא כי צוי חפוש בחצרים ניתנים, ככלל, במעמד צד אחד (הרפז וגולן, בעמ' 174).
בתיקון מס' 12 נוספה, איפוא, לראשונה היתייחסות מפורשת לפגיעה בפרטיות הכרוכה בחיפוש בחומר מחשב ובדברי ההסבר להצעת התיקון צוין כך: "מוצע לבצע תיקונים נוספים [בפקודה] [...] על מנת לאזן בצורה ראויה יותר בין צרכי החקירה לבין זכויות הפרט. האיזון החדש נידרש בעיקר בשל ההתפתחות הטכנולוגית בעולם המחשבים והשמוש הרווח בהם גם בידי אנשים פרטיים [...] בפועל, בית המשפט בהוציאו צוי חפוש ממלא טקסט אחיד המקנה למישטרה סמכות לערוך חפוש ולתפוס כל מיסמך או חפץ הדרוש לחקירה, לרבות מחשב וחומר מחשב. מוצע לקבוע כי על בית המשפט לפרט את מטרות החיפוש ואת תנאיו, תוך הנחיה ברורה כי בצוי חפוש הנוגעים למחשב וחומר מחשב, על בית המשפט לשקול באופן מיוחד את הפגיעה בפרטיותו של התופס במחשב וצדדים נוספים" (דברי הסבר להצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 11) (חפוש ותפיסת חומר מחשב), התשס"ה-2005, ה"ח הכנסת 149, 150 (להלן: דברי ההסבר להצעת תיקון מס' 12)).
עמד על כך חברי השופט (כתוארו אז) הנדל בפסק הדין בעיניין שמעון (בפסקות 8(ה) ו-17 לחוות דעתו והאסמכתאות שם), בהפנותו להסדרים שונים בארצות הברית, באנגליה ובקנדה, המאפשרים לנאשם לתקוף את חוקיות צו החיפוש ותוצריו רק לאחר שלב החקירה, כך שהדיון הראשוני בבקשה לחיפוש בחומר מחשב מיתקיים במעמד צד אחד (ראו: בארצות הברית – United States v. Christie, 717 F.3d 1156, 1164 (10th Cir.
הכרעה נקודתית זו לא נועדה לשמש "המילה האחרונה" ביחס להתנהלות הרשות החוקרת וביחס לנפקויותיה האפשריות.
...
כפי שציינתי בעניין שמעון בקשר לכך: "הבדלי ההשקפות והגישות תומכים במסקנה כי עדיף לקיים הליך חקיקה באמצעות בדיקות שאין בידו של בית המשפט לבצע... יתכן שהפתרון הראוי אינו רחוק – וחופף באופן חלקי – להצעות שהציע חברי, השופט אלרון, אך עדיין נדרשת נקודת מבט רחבה יותר ליצירת איזון בין הפגיעה בפרטיות מחד גיסא, ודרישות החקירה במרחב הדיגיטלי מאידך גיסא. נראה שתצמח תועלת מבדיקה כזו ומקבלת עמדות מומחים לטכנולוגיה, גורמים מטעם הפרקליטות, הסניגוריה, המשטרה ומערכת המשפט. לסיכום, גישתי היא כי זוהי הדרך הטובה יותר שבה יש לפסוע, אם יחפוץ המחוקק לשקול כלל של דיון במעמד שני הצדדים בבקשה למתן צו חיפוש בחומר מחשב" (פסקה 19 לחוות דעתי).
לכן, הגם שאין לאפשר לשוטר לפעול כרצונו וישנה דרישה להליך הוגן – בשלב החקירה נוטה המטוטלת לטובת מתן אפשרות למשטרה לחקור, לעבוד ביעילות, ולהגיע להחלטה אם לסגור את התיק או להתקדם.
סוף דבר, מסכים אני, כאמור, לעיקרי חוות דעתה של חברתי הנשיאה ולתוצאה האופרטיבית שאליה הגיעה, מלבד ההסתייגויות שהוצגו לעיל, ובעיקר בעניין קיומו של דיון במעמד שני הצדדים בבקשה למתן צו חיפוש.

בהליך רשות ערעור על פסק בוררות (רע"ב) שהוגש בשנת 2022 בעליון נפסק כדקלמן:

]השופט נ' סולברג: בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 12.5.2022, בעת"א 21097-05-22 (השופטת א' פינק), שבו התקבלה חלקית עתירת המשיב, ונקבע כי יש לאפשר לו להישתתף בברית מילה של בנו, שייערך באופן מצומצם בבית הוריו.
נקבע, כי "לא ניתן להמעיט מחומרת המעשים המיוחסים [לתומר], אולם בה בעת אין המדובר בסוג העבירות שלא ניתן לגביהם להפחית או לצמצם מסוכנות לזמן מוגבל ומדוד בתנאים מתאימים. הסיכון הנשקף [מתומר] נלמד גם מהמידעים שהוצגו לביהמ"ש בעיניינו. עם זאת עיון מדוקדק במידעים, מלמד שאין המדובר במידעים קונקריטיים לעניין היציאה המבוקשת, וזאת מבלי להכביר עוד מילים באשר לתוכן המידעים. מאידך גיסא, עומד הרצון הטבעי של אדם להישתתף בארוע ברית של בנו, כשלמעשה הוא אף מצוה לפי הדין הדתי להישתתף בו. באיזון בין האינטרסים לא מצאתי אמנם מקום לאפשר חופשה מיוחדת כמבוקש, וגם לא יציאה לארוע באולם כפי שהתבקש מלכתחילה, אולם ניתן לאפשר יציאה בלווי לארוע מצומצם שיתקיים [בביתו של תומר]. ערה אני לקושי שיציאות מסוג זה מטילות על שירות בתי הסוהר, אולם לצד זאת כפי שכבר פורט, לא ניתן להיתעלם מהיותו של ברית ארוע ייחודי בחייו של אדם. יציאה בלווי שב"ס מאזנת נכונה בין האינטרסים, והיא מאפשרת מתן ביטוי לאינטרסים המנוגדים". נפסק איפוא, כי על שב"ס לאפשר לתומר להישתתף בארוע בבית הוריו, וזאת בלווי צמוד של שב"ס. מכאן בקשת הרשות לערער שלפנינו.
תמצית טענות שב"ס תחילה טוען שב"ס, כי נכון היה לדחות את העתירה על הסף, הן "מהטעם של אי-מיצוי הליכים כנדרש על-ידי [תומר], אשר [...] לא פנה בבקשה מסודרת ליציאה לחופשה ובצרוף כלל המידע הרלוואנטי"; הן מכיוון ש"עצור המבקש לצאת לחופשה בעצם מבקש שינוי של תנאי המעצר אותם קבע בית המשפט הדן בהליכי המעצר, ולכן בקשה כאמור צריכה הייתה להיות מוגשת בדרך של בקשה לבית המשפט הדן בהליכי המעצר ולא בדרך של עתירת אסיר".
זאת, נוכח הוראת סעיף 7 לפקודת החופשות, הקובע כי "עצורים אינם זכאים לצאת לחופשה לרבות לחופשה מטעמים מיוחדים המנויים בפרק ח' להלן בתקופת מעצרם, שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו". כפי שהוטעם בפסיקה, "החזקתו של נאשם במעצר מבוססת על קיומה של עילת מעצר נגדו – מסוכנות, המלטות מהדין, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות [...] שיחרורו של עצור עד תום ההליכים לחופשה עלול איפוא להעמיד בסיכון את שלום הציבור או את תקינותם של ההליכים המשפטיים" (עניין קורובקוב, פסקה 18).
...
שב"ס טען, מנגד, כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן "מבירור שנערך מול היחידה והמערכת הממוחשבת אצל [שב"ס] עולה, כי העתירה הוגשה מבלי שהעותר מיצה את ההליך [המנהלי]". שב"ס הוסיף וטען, כי בקשה ליציאה לחופשה ללא ליווי, יש להגיש במסגרת הליכי המעצר; לא בעתירת אסיר.
גם אם נניח כי בקשתו של תומר אכן כוונה אך לחופשה בליווי – דינה להידחות על הסף, מטעם נוסף.
משלא מיצה תומר את ההליכים מול שב"ס, הרי שעתירתו צריכה היתה להידחות על הסף (תקנה 4(ג)(1) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980); לא היה מקום לדון בעתירה גופה.
אשר על כן, החלטנו להעתר לבקשת הרשות לערער, לדון בה כבערעור, ולקבלו, כאמור לעיל, ואלה הם נימוקינו.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

יציאה בלווי בנסיבות מעין אלה, מוסדרת בפקודת נציבות שירות בתי סוהר, 04.40.01 הוצאת אסיר באבטחה מבית הסוהר (מעודכנת ליום 6.12.2017) (להלן: 'הפקודה'), הקובעת את הכללים להוצאתו בלווי של אסיר שאינו זכאי לחופשות, ובכלל זה עצור, "במקרים חריגים ומטעמים הומנטריים". סעיף 4 לפקודה קובע כך: "בהתקיים אחד מן האירועים המפורטים להלן, רשאי הגורם המוסמך כהגדרתו בסעיף 7, לאשר הוצאת אסיר באבטחה וזאת בהתאם לשיקולים המפורטים בסעיף 2 לעיל, ובילבד שהארוע לא יתקיים במקום צבורי או במקום בו אין בידי הצוות המלווה לפקח ולנטר את תנועות הנכנסים והיוצאים
עניין זה התעורר שוב ברע"ב 3225/22 שירות בתי הסוהר נ' אליאב (17.5.22), שם נקבע כי "המסלול הפלילי קיים, אלא שהפתח בגדריו – צר מאוד. המסלול המנהלי לעומתו, רחב יותר, שכן הוא מאפשר אך יציאה בלווי, ולכן, בדרך כלל, אינו עומד בסתירה לתכליות המעצר. עם זאת, לשב"ס מסור שיקול דעת רחב, האם להענות לבקשה, אם לאו." באותה פרשה, הגיש עצור עתירת אסיר "במסלול המינהלי" בבקשה להתיר לו להישתתף בארוע ברית המילה של בנו.
בעניינים מעין אלה נכונים שבעתיים דבריו של השופט יצחק זמיר בעע"א 7440/97 מדינת ישראל נ' אבי גולן (5.1.98), כי "בהפעלת הבקורת השיפוטית על הסמכות [של שב"ס] נדרשים איזון ורגישות יותר מהרגיל. ... אכן, בית המשפט הוא אשר שלח את האסירים על בין החומות, אך עכשיו, כשהחומות סוגרות עליהם, בית המשפט הוא אביהם של האסירים." (שם ע' 6).
...
עיון בהחלטת שב"ס מיום 13.7.22 (שלא נמסרה לעותר או לבא כוחו והוצגה לי בדיון במעמד צד אחד בהסכמת ב"כ העותר), מעלה שגורמי שב"ס ראו מקום להיעתר לבקשה מטעמים הומניטריים, וזאת "בכפוף לעמדת המחוז". העובדת הסוציאלית הבהירה שהעותר שוהה באגף עצורים ללא צורך בהשגחה וללא עבירות, קרי שהתנהגותו בכלא טובה.
לנוכח דברים אלה, אין מקום להיעתר לבקשה להוצאה לליווי.
בכפוף לכך, העתירה נדחית.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2018 בשלום אשקלון נפסק כדקלמן:

המדינה הפניתה לכך שהמשיב לא הגיש בקשה לשב"ס לקיים את הארוע בין כתלי בית המעצר וכן מסרה כי המשיב הודיע בדיון שהוא פוסל אפשרות זו. המדינה הפניתה לתגובת שב"ס ולפיה נוכח הסטאטוס של המשיב הוא אינו זכאי לחופשה מיוחדת ממאסר וגם לא ליציאה בלווי, בפרט כאשר מדובר בארוע העתיד להתקיים במקום צבורי.
מקום בו המדינה סבורה, כי קיימת דרך חלופית, מאוזנת ומתאימה יותר, לממש את זכותו של אב למול את בנו כדת משה וישראל, עליה להציע אפשרות זו. לא נימסר בפניי ואין בתגובת שב"ס כל היתייחסות לתנאים שבהם המדינה היתה מסכימה להישתתפות המבקש בטקס ברית המילה בלווי סוהרים.
אף לא נימסר בפניי, כי קיימת אפשרות סבירה לקיים את הטקס בין כתלי שב"ס. לעניין אחרון זה אציין, כי כבר ניתנו החלטות בעבר, גם על ידי מותב זה, המאפשרות קיום טקס ברית המילה בבית הכנסת של סגל בית המעצר, בהישתתפות רב או מוהל מטעם המשפחה וכן בהישתתפות אורחים.
...
עיינתי בטענות הצדדים וכן באסמכתאות אליהן הופנו ואני סבורה כי בנסיבות המקרה יש לקבל את הבקשה.
לאור טיבו של האירוע, איני סבורה כי קיום ביקור פתוח במסגרת שב"ס מהווה נקודת איזון מספקת (והשוו החלטתי במ"ת 19154-11-17 בעניין ויזמן שם קבעתי, בנסיבות המקרה, כי ביקור פתוח מורחב במסגרת שב"ס לרגל הולדת בתו של המבקש מהווה נקודת איזון ראויה ולא אפשרתי ביקור, גם לא בליווי סוהרים, של המבקש במקום מגורי האישה בטירת הכרמל).
לאור כל האמור לעיל אני סבורה שיש לקבל את הבקשה, תוך קביעת ערבויות כספיות מתאימות, אשר יוחזרו למבקש לאחר שיימסר, כי המבקש חזר למקום מעצרו במועד, ללא מעורבות בעבירות כלשהן ותוך קיום מדוקדק של תנאי השחרור.
אשר על כן אני מורה על שחרור המבקש בתנאים כדלקמן: המבקש יוכל לצאת ממקום מעצרו בכלא "דקל" ביום 20.6.18 החל מהשעה 16:00 ויחזור אליו לכל המאוחר עד השעה 20:00.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

הבקשה החלופית מצומצמת למספר שעות ספורות- המתוה המוצע מצמצם את המסוכנות באופן משמעותי וכן יוצר את האיזון המתבקש על מנת לאפשר למבקש ליפגוש את בתו הכלה ביום חופתה בתנאים אשר נועדו לאיין את המסוכנות.
תחילה, ציין כב' בית המשפט העליון כי מעיון בהסדרים הנורמטיביים, כמו גם בפסיקה הקיימת, הכלל הוא שנאשם איננו זכאי לצאת ממעצרו לצורך הישתתפות בארוע משפחתי, זולת במקרים יוצאי דופן.
ברע"ב 3225/22 שירות בתי הסוהר נ' תומר אליאב, עתר המבקש שהיה אותה עת עצור עד תום ההליכים, לאפשר לו להישתתף בברית המילה של בנו, שנועד להערך באופן מצומצם בבית הוריו.
...
בהקשר זה נטען, כי בהתאם להלכת "קורבקוב" קבע בית המשפט העליון: "ככלל, אין לאפשר לעצור להגיש בקשות מקבילות – בקשה לשב"ס ליציאה בליווי ובקשה מקבילה בבית המשפט של מעצרים לשחרור לחופשה. זאת, כדי למנוע "עונות משפטיות" וניצול לרעה של הליכים משפטיים.
בפסק הדין המשלים מיום 17.5.2022 חזר כב' השופט סולברג על כך שלפני עצור המבקש לצאת לחופשה עומדים שני מסלולים דיוניים מקבילים, כאמור, וכן קבע כי "ככלל, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשות המוגשות בגדרי המסלול הפלילי... שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו". כפי שהוטעם בפסיקה "החזקתו של נאשם במעצר מבוססת על קיומה של עילת מעצר נגדו- מסוכנות, הימלטות מהדין, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות... שחרורו של עצור עד תום ההליכים לחופשה עלול אפוא להעמיד בסיכון את שלום הציבור או את תקינותם של ההליכים המשפטיים... המסלול הפלילי קיים, אלא שהפתח בגדרו – צר מאוד. המסלול המנהלי לעומתו, רחב יותר, שכן הוא מאפשר אך יציאה בליווי, ולכן, בדרך כלל, אינו עומד בסתירה לתכליות המעצר. עם זאת, לשב"ס מסור שיקול דעת רחב האם להיענות לבקשה, אם לאו" (סעיף 10 לפסק הדין).
לאור זאת, משהוגשה הבקשה במסלול הפלילי, ומאחר שהנטייה היא שלא להיעתר לבקשות המוגשות במסלול זה אלא במקרים מיוחדים שאינם מתקיימים בענייננו, בין היתר לאור חומרת העבירות בהם מואשם המבקש יחד עם אחרים ועברו הפלילי, לצד תוכן החומרים המודיעיניים העדכניים שסומנו מ/1-מ/6, הן ביחס למסוכנות הגבוהה והן ביחס לחשש לשיבוש הליכי משפט והימלטות מן הדין, דין הבקשה להידחות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו