]השופט נ' סולברג:
בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, מיום 12.5.2022, בעת"א 21097-05-22 (השופטת א' פינק), שבו התקבלה חלקית עתירת המשיב, ונקבע כי יש לאפשר לו להישתתף בברית מילה של בנו, שייערך באופן מצומצם בבית הוריו.
נקבע, כי "לא ניתן להמעיט מחומרת המעשים המיוחסים [לתומר], אולם בה בעת אין המדובר בסוג העבירות שלא ניתן לגביהם להפחית או לצמצם מסוכנות לזמן מוגבל ומדוד בתנאים מתאימים. הסיכון הנשקף [מתומר] נלמד גם מהמידעים שהוצגו לביהמ"ש בעיניינו. עם זאת עיון מדוקדק במידעים, מלמד שאין המדובר במידעים קונקריטיים לעניין היציאה המבוקשת, וזאת מבלי להכביר עוד מילים באשר לתוכן המידעים. מאידך גיסא, עומד הרצון הטבעי של אדם להישתתף בארוע ברית של בנו, כשלמעשה הוא אף מצוה לפי הדין הדתי להישתתף בו. באיזון בין האינטרסים לא מצאתי אמנם מקום לאפשר חופשה מיוחדת כמבוקש, וגם לא יציאה לארוע באולם כפי שהתבקש מלכתחילה, אולם ניתן לאפשר יציאה בלווי לארוע מצומצם שיתקיים [בביתו של תומר]. ערה אני לקושי שיציאות מסוג זה מטילות על שירות בתי הסוהר, אולם לצד זאת כפי שכבר פורט, לא ניתן להיתעלם מהיותו של ברית ארוע ייחודי בחייו של אדם. יציאה בלווי שב"ס מאזנת נכונה בין האינטרסים, והיא מאפשרת מתן ביטוי לאינטרסים המנוגדים". נפסק איפוא, כי על שב"ס לאפשר לתומר להישתתף בארוע בבית הוריו, וזאת בלווי צמוד של שב"ס.
מכאן בקשת הרשות לערער שלפנינו.
תמצית טענות שב"ס
תחילה טוען שב"ס, כי נכון היה לדחות את העתירה על הסף, הן "מהטעם של אי-מיצוי הליכים כנדרש על-ידי [תומר], אשר [...] לא פנה בבקשה מסודרת ליציאה לחופשה ובצרוף כלל המידע הרלוואנטי"; הן מכיוון ש"עצור המבקש לצאת לחופשה בעצם מבקש שינוי של תנאי המעצר אותם קבע בית המשפט הדן בהליכי המעצר, ולכן בקשה כאמור צריכה הייתה להיות מוגשת בדרך של בקשה לבית המשפט הדן בהליכי המעצר ולא בדרך של עתירת אסיר".
זאת, נוכח הוראת סעיף 7 לפקודת החופשות, הקובע כי "עצורים אינם זכאים לצאת לחופשה לרבות לחופשה מטעמים מיוחדים המנויים בפרק ח' להלן בתקופת מעצרם, שכן חופשה מן המעצר אינה עולה בקנה אחד עם תכלית המעצר ועם עילותיו". כפי שהוטעם בפסיקה, "החזקתו של נאשם במעצר מבוססת על קיומה של עילת מעצר נגדו – מסוכנות, המלטות מהדין, העלמת רכוש, השפעה על עדים או פגיעה בראיות [...] שיחרורו של עצור עד תום ההליכים לחופשה עלול איפוא להעמיד בסיכון את שלום הציבור או את תקינותם של ההליכים המשפטיים" (עניין קורובקוב, פסקה 18).
...
שב"ס טען, מנגד, כי יש לדחות את העתירה על הסף, שכן "מבירור שנערך מול היחידה והמערכת הממוחשבת אצל [שב"ס] עולה, כי העתירה הוגשה מבלי שהעותר מיצה את ההליך [המנהלי]". שב"ס הוסיף וטען, כי בקשה ליציאה לחופשה ללא ליווי, יש להגיש במסגרת הליכי המעצר; לא בעתירת אסיר.
גם אם נניח כי בקשתו של תומר אכן כוונה אך לחופשה בליווי – דינה להידחות על הסף, מטעם נוסף.
משלא מיצה תומר את ההליכים מול שב"ס, הרי שעתירתו צריכה היתה להידחות על הסף (תקנה 4(ג)(1) לתקנות סדרי דין (עתירות אסירים), התש"ם-1980); לא היה מקום לדון בעתירה גופה.
אשר על כן, החלטנו להעתר לבקשת הרשות לערער, לדון בה כבערעור, ולקבלו, כאמור לעיל, ואלה הם נימוקינו.
