בר"ע על אישור מכירת נכס בכינוס נכסים ללא מתן זכות תגובה

ביום 30.11.2020 הגיש המבקש תגובה לה צירף שיק אישי שלו על סך של 420,000 ₪ ז"פ 10.1.21.

בפסיקה נקבע באופן מפורש כי מקום בו ניתן צו מכר, דהיינו הקונה הוכרז כזוכה על ידי רשם ההוצל"פ/בית המשפט, הרי שלא ניתן לבטל את הזכייה (ע"א 9559/11 מנהל מסוי מקרקעין נ' שעלים ניהול נכסים (2013), בפסקה 20 לפסק דינו של כב' השופט עמית).

בעיניין זה ר' בע"א 573/12 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' גולדסיל בע"מ, פסקה 19 (2012) שם נאמר: "הינה כי כן, הכלל הרגיל הוא כי עד לאישור המכר על ידי רשם ההוצאה לפועל, (או על ידי בית משפט) לא התגבשה זכות הקונה לנכס, אף שנראה שבדרך כלל נותנים בתי המשפט משקל לציפיותיו של הקונה. על כן, ככלל, המועד הקובע לסופיות המכר הוא בעת מתן האישור של רשם ההוצאה לפועל". ור' גם בע"מ 8788/10 פלוני נ' פלוני, פסקה 3 (2011) רע"א 618/01 נעים נ' עו"ד גרנות – כונס נכסים (2000).

גישה דומה ניתן למצוא בר"ע 338/83 חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ נ' גפני, פ"ד מ"א (3) 449 (1984), שם נקבע כי רק בנסיבות חריגות יהיה מקום לבחון הצעה חדשה לאחר שנחתם הסכם מכר עם אחד המציעים.

בפרשת רע"א 2780/19 ברדה נ' עו"ד ישראל בודה, כונס נכסים (2019) קבע בית המשפט העליון כי יש לבטל את החלטת בית המשפט המחוזי בדבר עריכת היתמחרות מחודשת וכי יש לדחות את הצעתו של המציע החדש, וזאת עקב העובדה שהצעת המציע הראשון אושרה למעשה על ידי בית משפט של פשיטת רגל בדיון שהתקיים, ולמעשה זכתה לגושפנקא שיפוטית, גם אם למעשה החותמת האחרונה שאמורה היתה לאשר את הסכם המכר היתה רשמת ההוצל"פ. עוד יודגש כי ההצעה החדשה באה לאחר הדיון שהתקיים בבית המשפט, והיתה גבוהה רק ב – 200,000 ₪ מההצעה שאושרה על ידי בית המשפט (5.7 מ' ₪ מול 5.5 מ' ₪).

...

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט טל חבקין) מיום 18/1/21 בה"פ 14371-04-19.

עו"ד ורדי ביקש ביום 17/9/20 לצרף כנתבע נוסף את יוסף מגידיש, שכן בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק 52759-09-20 נתן צו מניעה שמונע מכירת זכויות יואל נדב ורחל ריזמוביץ בנכס לאור הליך בוררות שמתנהל ביניהם.

ככל שהאישור להגיש תביעה לסילוק יד, אם יינתן, יצדיק לדעת הכונס לעכב את הפירסום ואת המכירה עד להבהרת התמונה, הכונס יגיש בקשה מתאימה לאחר שיינתנו הוראות בעיניין זה. עיון תוך 10 ימים למעקב".

כונס הנכסים בתגובתו חידד כי הסוגיה היא משפטית ולא רגשית או אמונתית.

מבקשים עכשיו לפעול למכירת הנכס מבלי לפנות את המתפללים באופן שיפגע בהשאת התמורה.

המשיבים אף הראו בתשובתם לבר"ע כי אין מדובר רק ב"השערה" שאיננה מבוססת אלא הערכת שמאי הפחיתה מעל חצי מיליון ₪ משווי הנכס רק בשל "מקדם דחייה בגין בר רשות הפועל במבנה" (סעיף 29.2 לתשובה לבר"ע ונספח 8 לבר"ע).

...

על כן נראה לי שיש מקום להסמיך את הכונס להגיש תביעה לסילוק יד, ולאחר הגשת כתב הגנה או מענה מצד המתפללים לפני הגשתו, לבחון את העניין שוב.

ב) דין הערעור להידחות לגופו.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, לא מצאתי כי החלטת בית משפט קמא מצריכה התערבות ערכאת ערעור.

ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.

לא זו בלבד, אלא שכב' הרשמת אף לא דרשה תגובה של כונסת הנכסים משום שלפי האמור בהחלטה זו שוחררה מתפקידה עוד בשנת 2014.

לטענתו יש לדחות את העירעור הן בשל כך שהוגש ערעור ולא בר"ע, לטענתו אף אחד מנימוקי העירעור או מהסעדים המבוקשים בו לא כלול בסוג ההחלטות של רישמי ההוצאה לפועל שעליהם יש ערעור בזכות.

במהלך הגשת טענות הצדדים התקבלה החלטה נ וספת של רשמת ההוצאה לפועל במסגרתה בוטל הסכם המכר למרל וכונס הנכסים הועבר מתפקידו.

המערערת טוענת כך משום שהבנק הוציא, ככל הוראה ביום 3.2.2009, אישור על יתרה לסילוק ושיחרור שיעבוד ובו נכתב כי אם הבנק יקבל עד יום 20.2.09 סך של 179,520 $ ישוחרר השעבוד.

לפיכך, ובהמשך לטענה זו טוענת המערערת, כי יש לבטל את כל הגדלות החוב שנעשו במהלך השנים בתיק ההוצל"פ, שכן, לא ניתנה לה או לאדמו"ר זכות טיעון לגביהם.

...

לאחר עיון במכלול הטענות, באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת לענין גובה החוב.

התוצאה היא, שלמעשה גובה החוב בתיק קטן מיום שהחוב עבר לזכותו של המשיב.

התוצאה היא אפוא שלא מצאתי מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת בכל הנוגע לגובה החוב בתיק ולפיכך הערעור נדחה ואני מחייב את המערערת בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקידה המערערת ויועברו למשיב 1.

במסגרת הליכי כנוס בתיק ההוצל"פ שנקט הבנק, אושר מכר הנכס לנתבעים תמורת הסך של 76,000 $.

התובעת הגישה בר"ע על ההחלטה לאשר המכר (בר"ע 2244/00) ובהחלטת בית המשפט מיום 9.7.2001 נקבע שהצעת המימוש אינה סבירה; דוח השמאי אינו אובייקטיבי; ראש ההוצל"פ שגתה כשנמנעה מקיום דיון; וחוות דעת השמאי נמוכה באופן יוצא דופן ונגרמו לחייב נזקים בסך של 60,000 ₪.

ביום 3.6.2003 ובהעדר תגובת התובעת, ניתנה בתיק ההוצל"פ החלטה לביטול ההסכם מיום 3.4.2003.

הנתבעים לא קשורים כלל למחלוקת עם הבנק, ורכשו את הנכס על פי הסכם מכר בהוצאה לפועל ולא ניתן להטרידם עשרות שנים לאחר המכר בתביעות שכאלה.

סטייה מהכלל המחייב הבאת הראיות כמיקשה אחת תהיה מוצדקת כאשר הראיה הנוספת דרושה לשם בירור האמת ויהיה בה כדי לסייע לבית המשפט לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין (עניין מיכאלוביץ', עמ' 579).

...

בנוסף לאמור לעיל, ואף לגופו של עניין אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.

התובעת תשלם לבנק הוצאות בסך של 2,000 ₪ ולנתבעים הוצאות בסך של 2,000 ₪.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בימ"ש השלום בתל אביב- יפו (כב' השופטת טל פישמן לוי) מימים 24.8.22 ו – 1.11.22 בת"א 2874-12-20 .

בסעיף 6 לתגובת היועמ"ש נכתב: "ככל ותתגבש עסקת מכר, על מנהל העזבון להגיש בקשה מתאימה בתיק העזבון המתנהל בפני בית המשפט לעינייני מישפחה". ביום 13.1.21 הוגשה בקשה למתן הוראות מטעם כונס הנכסים ומנהל העזבון הזמני על נכסי חממה צוברי ז"ל – עו"ד משה דואק.

בדיון היום מסתבר כי לא ניתן עדיין צו הירושה.

משיב 1 (התובע) ומשיב 2 (כונס הנכסים ובא כוח משיב 1)– עו"ד הקר מתנגדים לבקשת רשות העירעור.

במסגרת ההחלטה מיום 5.7.21 בימ"ש קמא אישר את מכירת הזכויות לתובע בהתאם לסכום שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם בימ"ש. בימ"ש קמא לא קיבל את עמדת כונס הנכסים - ב"כ נתבע 1 (עו"ד דואק) שיש לקבל הצעות נוספות (הכוונה להצעת המבקש) ולערוך היתמחרות (גם עם המבקש).

...

גם אני סבורה כי אין בנמצא טעם המצדיק ביטול ההחלטה מיום 5.7.22 שניתנה במעמד התובע, נתבע 1 וכונסי הנכסים, וזאת בעקבות הגשת בקשה מאוחרת בתיק מטעם המבקש – צד ג', שביקש גם להצטרף לתיק כנתבע נוסף.

גם לגופו של עניין אין בידי לקבל טענה זו ואני מסכימה עם קביעת בימ"ש קמא לפיה התובע לא הפר את החלטות בימ"ש קמא.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור נדחה.