בר"ע לביטול מימוש משכון בשל טענת פרעתי

התובענה היא לביטול הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, ביטול אשר יעשה במשורה ורק בהנתן טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת, כאמור לעיל, ואשר אף מעבר לכך וזאת מבלי לקבוע מסמרות, סכוייה אינם מן המשופרים.

כך בהחלטה מיום 30/6/18 (נספח 13 לתשובה לבר"ע, בעמ' 9): "הטענה כי רק בתיק פ"ת, בו נדון גובה החוב, ניתן לידון בנושא מימוש המישכון והטענה כי אי אפשר לנהל תיק מימוש מישכון שרשום על זכויות חוזיות שטרם שוכללו - שגויות אף הן. מישכון מבוצע בהוצאה לפועל כמשכנתא לכל דבר ועניין - שתיהן בטוחות קנייניות. דין מישכון המוגש לבצוע בהוצאה לפועל כדין פסק דין חלוט (ר' סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967). לכן, מימוש מישכון על נכס מתבצע בתיק נפרד ולא יכול להתבצע במסגרת תיק לבצוע פסק דין. 'נכס' כהגדרתו בס' 1 לחוק, יכול להיות גם זכויות חוזיות, אף עתידיות, ובילבד שהן ודאיות. מישכון יכול להיות על זכויות חוזיות ובעל המישכון הנו נושה מובטח". כך גם בהחלטה מיום 18/12/18 (נספח 14 לתגובה לבר"ע, בעמ' 3): "כך או אחרת, כפי שקבעתי לפני כימעט שנה, כונס הנכסים רשאי לבצע מכר הזכויות כפי שהן גם אם הן חוזיות, גם אם יש קשיים וכל כיו"ב. לכן אין להמתין לשכלול הזכויות על שם החייב ... נוכח כל האמור, אני דוחה בקשות עיכוב ההליכים של החייב, וגם אם תוגש בקשה בטענת פרעתי [כפולה יש להדגיש] לא יעוכבו ההליכים מהטעמים שבהחלטתי מיום 30.6.18". יש להוסיף כי המבקש הגיש נגד המשיב תובענה נוספת בבית משפט השלום בכפר סבא בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 44396-01-19), שגם במסגרתה הוגשה בקשה לסעד זמני של עיכוב הליכי מימוש המישכון.

...

בד בבד נדחתה בקשת המבקש לעיכוב הליכי מימוש המשכון כדלקמן: "ובמקרה דנן, בו הנכס הממושכן אינו משמש למגורי התובע ומתוך המסמכים אשר הוגשו בתיק עולה, כי שועבד לפירעון חוב התובע לנתבע לרבות דמי השכירות (נספח ה לכתב התביעה) הרי שבנסיבות המקרה ניתן לראות בנכס כתכנית חסכון או פיקדון כספי ולא שוכנעתי בקיומם של שיקולים מיוחדים לעיכוב ההליכים בהוצאה לפועל החורגים מהשיקולים לעיכוב ביצועו של פסק דין כספי בנסיבות דומות.

כן לא שוכנעתי בנסיבות מקרה זה, כי יגרם נזק בלתי הפיך, אם הליכי ההוצאה לפועל לא יעוכבו והתובע יזכה בתביעה, הואיל ויוכל הוא לחזור אל הנתבע אשר תואר כאמיד.

כך בהחלטה מיום 30/6/18 (נספח 13 לתשובה לבר"ע, בעמ' 9): "הטענה כי רק בתיק פ"ת, בו נדון גובה החוב, ניתן לדון בנושא מימוש המשכון והטענה כי אי אפשר לנהל תיק מימוש משכון שרשום על זכויות חוזיות שטרם שוכללו - שגויות אף הן. משכון מבוצע בהוצאה לפועל כמשכנתא לכל דבר ועניין - שתיהן בטוחות קנייניות. דין משכון המוגש לביצוע בהוצאה לפועל כדין פסק דין חלוט (ר' סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967). לכן, מימוש משכון על נכס מתבצע בתיק נפרד ולא יכול להתבצע במסגרת תיק לביצוע פסק דין. 'נכס' כהגדרתו בס' 1 לחוק, יכול להיות גם זכויות חוזיות, אף עתידיות, ובלבד שהן ודאיות. משכון יכול להיות על זכויות חוזיות ובעל המשכון הינו נושה מובטח". כך גם בהחלטה מיום 18/12/18 (נספח 14 לתגובה לבר"ע, בעמ' 3): "כך או אחרת, כפי שקבעתי לפני כמעט שנה, כונס הנכסים רשאי לבצע מכר הזכויות כפי שהן גם אם הן חוזיות, גם אם יש קשיים וכל כיו"ב. לכן אין להמתין לשכלול הזכויות על שם החייב ... נוכח כל האמור, אני דוחה בקשות עיכוב ההליכים של החייב, וגם אם תוגש בקשה בטענת פרעתי [כפולה יש להדגיש] לא יעוכבו ההליכים מהטעמים שבהחלטתי מיום 30.6.18". יש להוסיף כי המבקש הגיש נגד המשיב תובענה נוספת בבית משפט השלום בכפר סבא בדרך של המרצת פתיחה (ה"פ 44396-01-19), שגם במסגרתה הוגשה בקשה לסעד זמני של עיכוב הליכי מימוש המשכון.

נוכח האמור, לא נפל פגם בהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 27/2/19, כך שדינו של הערעור להידחות.

המבקש ישלם למשיב את הוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪.

בקשה לסעד זמני, חלקו צו עשה – ביטול העמדתה לפרעון מיידי של הלוואת המשיב-הבנק למבקשים וחיוב הבנק לכבד את החיובים שיציגו התובעים בחשבון, חלקו צו מניעה – איסור חסימת החשבון ועיכוב הליכי מישכון למימוש רכב התובעים שנקט הבנק.

בית המשפט (כב' השופטת הבכירה ד' קוברסקי) ראה בתום הדיון ביום 30.11.2020 ליתן את הרשות כאשר היא מותנית בהפקדת ערובה; המבקשים השיגו על ההחלטה (רע"א 67466-12-20; להלן: העירעור בעיניין הבר"ל), ובית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' כהן), הציע לבנק עוד טרם תשובה כי הבר"ע תיתקבל, בקובעו בלב החלטתו: "המחלוקת במהותה היא בשאלה: האם הבנק היה רשאי להעמיד את ההלוואות לפרעון מיידי למרות שלטענת המבקש אין כלל יתרת חוב פיגורים. ההכרעה תהיה תלויה גם בבירור עובדתי בשאלה מתי היתקבל מכתב ההתראה והאם חוב הפיגורים שולם בתוך 21 ימי עסקים מקבלת מכתב ההתראה. אני סבורה כי בנסיבות אלו; סכוייה הלכאוריים של בקשת רשות העירעור להיתקבל אינם נמוכים כלל ועיקר". הבנק נעתר, העירעור היתקבל, והרשות להיתגונן ניתנה איפוא ביום 5.1.2021.

המבקשים פעלו למנוע את המימוש בטענות שמהותן היא "פרעתי". ביום 14.2.2021 קבע רשם ההוצל"פ (כב' הרשם א' אשר) כי טענות המבקשים שלפיה יתרת הפיגורים הקטנה לא הצדיקה את העמדת ההלוואות לפרעון מיידי שהוא ביסוד הליך מימוש המישכון – אינה בסמכותו (נספח י"א לתשובת הבנק).

טענה שניתן היה להעלותה כיוון שחרף הגשת תביעת הבנק, האמורה להדגים את העמדת ההלוואות לפרעון מיידי, לא בוצע המהלך של רישום סכום ההלוואות שאמורות היו להיות משולמות בעתיד – כחיוב בחשבון העו"ש. נוכח טענה זו של המבקשים ביצע הבנק ביום 28.1.2021 את המהלך שלדידו הוא טכני-רשומי, של רישום סכום ההלוואות כחיוב בחשבון העו"ש, וכך הפכה באבחה אחת יתרת זכות של כ-60 ₪ בחשבון המבקשים ליתרת חובה של כ-189 אלף ₪ (עמ' 81 לנספחי תביעת המבקשים).

...

בית המשפט (כב' השופטת הבכירה ד' קוברסקי) ראה בתום הדיון ביום 30.11.2020 ליתן את הרשות כאשר היא מותנית בהפקדת ערובה; המבקשים השיגו על ההחלטה (רע"א 67466-12-20; להלן: הערעור בעניין הבר"ל), ובית המשפט המחוזי הנכבד בתל אביב (כב' סגנית הנשיא, השופטת א' כהן), הציע לבנק עוד טרם תשובה כי הבר"ע תתקבל, בקובעו בלב החלטתו: "המחלוקת במהותה היא בשאלה: האם הבנק היה רשאי להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי למרות שלטענת המבקש אין כלל יתרת חוב פיגורים. ההכרעה תהיה תלויה גם בבירור עובדתי בשאלה מתי התקבל מכתב ההתראה והאם חוב הפיגורים שולם בתוך 21 ימי עסקים מקבלת מכתב ההתראה. אני סבורה כי בנסיבות אלו; סיכוייה הלכאוריים של בקשת רשות הערעור להתקבל אינם נמוכים כלל ועיקר". הבנק נעתר, הערעור התקבל, והרשות להתגונן ניתנה אפוא ביום 5.1.2021.

דין הבקשה בנדבך זה להדחות.

אלו אינם צדדים שיש לחייב את הבנק להמשיך את הקשר ביניהם; היעדר כל פירוט בענייני מאזן הנוחות, אך מחזק מסקנה זו. גם דין רכיב זה של הבקשה להדחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל: הבקשה לסעד זמני נדחית בחלקה (לעניין העתירה לאסור על הבנק להעמיד את ההלוואות לפירעון מיידי, לחייב את הבנק לכבד חיובים שיוצגו, ולמנוע את חסימת החשבון), ומתקבל בחלקו (לעניין עיכוב הליכי המשכון בתיק ההוצל"פ 500319-12-20 בקשר עם רכבו של המבקש), זאת בנתון לתנאים הנקובים בפסקה 20 שלעיל.

יצוין, כי בתיק ההוצל"פ הורה הרשם לעכב הליכים עד 21.7.19 והמשיב הודיע כי יפעל בהתאם ואולם סבור שאין קשר בין החלטת העיכוב במסגרת תיק ההוצל"פ לבין הכרעה בבר"ע בה מתבקש ביטול המנוי של כונסת הנכסים.

כן נטען כי גב' כהן בהיותה ערבה להלוואה ועפ"י תנאי ההלוואה הסכימה לא להיות מוגנת עפ"י חוק הגנת הדייר וחוק ההוצל"פ. לבסוף נטען כי לרשם ההוצל"פ אין סמכות עניינית לעכב הליכים בתיק מימוש מישכון וכי על ההליכים להיות זריזים ויעילים.

ככל שסבורה היורשת כי עומדת לה טענת פרעתי לפי סעיף 19 לחוק, רשאית להגישה, ללא קשר למינוי כונסת הנכסים.

...

דינה של הבר"ע להידחות, שכן לא מצאתי כל פגם בהחלטתו של הרשם הנכבד ומקובלים עלי כנכונים ומשקפים את הדין והפסיקה נימוקיו של הרשם בהחלטתו וטיעוניו של המשיב בתגובה שהגיש.

נדחית גם הטענה לכפל הליכים.

לאור כל האמור לעיל נדחית הבר"ע. המבקש ישלם למשיב הוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪.

על פי סעיף 5 להסכם, המשיב או מי מטעמו רשאים לקזז כל סכום מעבודות שיבוצעו על ידי המבקש בעתיד או על ידי מי מטעמו, וזאת לשם פרעון ההלוואה, ולמבקש לא תהיה כל טענה "עקב כך". בסיפא של הסעיף רשום כך: "צד א' (היינו: המבקשים) מתחייב לשפות את צד ב' (היינו: המשיב) עבור כל דרישה או תביעה שתבוא מטעמו של ראשיד (היינו המבקש 1)". ביום 8.10.2017 ניתן צו למימוש מישכון, לאחר שנקבע כי המבקשים לא פרעו את חובם חרף האזהרות שקבלו.

ביום 11.6.2019 המבקשים העלו בפעם השנייה בהוצל"פ טענת "פרעתי". הטענה שוב נדחתה, תוך שרשמת ההוצל"פ קבעה כי "מעיון בבקשת החייבים עולה כי מבוקשים סעדים אשר אינם בתחום סמכותו של מותב זה ועניינם הצהרה בדבר בטלות המישכון וקביעות משפטיות המתייחסות לאירועים אשר קדמו לרישום המישכון". מכאן, ועד להגעה למועד למכר הבית, כונס הנכסים עמל רבות להכשרת הבית למכירה ברשות למקרקעי ישראל.

אמנם, בין תכליות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, עומדת התכלית להגן על החייבים אשר לאור מצבם הכלכלי אינם יכולים לעמוד בתשלום החוב (במיוחד במקרים שבהם מדובר בדירת מגורים) [ראו: בר"ע 4175/20 עמותת מעלות התורה נ' יוסף רייכמאן (30.7.2020) פסקות 16-17], אך בעניינינו לא הובאה כל ראיה שתלמד על מצבם הכלכלי של המבקשים.

...

דיון והכרעה כל מחדלי המבקשים והתעלמותם מההליכים בלשכת ההוצל"פ, דחיית שתי טענות "פרעתי", מחיקת שני הליכים בבית משפט עקב מחדלים המבקשים, מובילים למסקנה כי גם הליך שלישי זה ננקט בחוסר תום לב מוחלט, ובמטרה לדחות את הקץ, מבלי שעומדת מאחורי הדחייה כאמור, כל כוונה כנה ואמיתית לתשלום חוב המבקשים למשיבים או להגיע להסדר תשלום כלשהו או להמשיך עד הסוף בהליכים משפטיים לבירור טענותיהם הממוחזרות של המבקשים בכל הנוגע לתשלום החוב דרך התקזזות מתמורות עבודות, או לזיוף ההסכם ושטר המשכון; או לקיומו של חוב של המשיב כלפי המבקש עבור עבודות.

יחד עם זאת, קשיים אלה, אין בהם כשלעצמם, כדי להצדיק עיכוב מימוש שטר משכון, ולא שוכנעתי כי יש בהם כדי להטות את הכף אל עבר קבלת הבקשה.

לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה לעיכוב הליכי הפינוי להידחות.