בר"ע כערעור - הרמת מסך בחברה בפירוק

]השופט א' גרוניס: הערעורים שבפנינו נוגעים להחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופטת ו' אלשיך) במסגרת הליכי פירוק של אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (בפרוק) (להלן - החברה).

לאחרונה, ביום 13.7.08, קבע בית משפט זה כי הדרך הנכונה לתקיפתה של החלטה כאמור של בית משפט הנה זו של בקשת רשות ערעור: ע"א 7829/04 הבנק הבנלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' פאן אל-א סחר בנלאומי פ.א. בע"מ (בפרוק) (טרם פורסם).

נוסיף עוד, כי המערערים הגישו תובענה כספית בעילה של הרמת מסך נגד גורמים אחרים לעניין החוב המגיע להם.

...

על כן, יש לדחות את הערעור הראשון, אף אם נתייחס אליו כאל בקשת רשות ערעור.

משנדחה הערעור הראשון, ממילא צדק בית המשפט המחוזי בהוראתו כי יש לסיים את הליך הפירוק.

אשר על כן, הננו מחליטים לדחות את שני הערעורים.

לאמור יש להוסיף, כי על פני הדברים, הטענות המפורטות בבקשת רשות העירעור בהתייחס לעילת הרמת מסך ההיתאגדות בין המבקש לבין חברת שילת קרל בע"מ (בפרוק) ראויות לבחינת ערכאת העירעור.

...

לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, כמפורט מטה.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור מתקבלת.

המשיבים 2 – 4 (להלן – המשיבים) הם מי שלפי סעיף 4 לכתב התביעה (שלא הוכחש בכתב ההגנה) ניהלו ו/או היו בעלי מניות של החברה בפרוק והם חבים כלפי המבקש בהיותם מעסיק במשותף ו/או מכח הרמת מסך.

בתגובת המבקש לתשובת המשיבים צוין, בין היתר, כי בכתב ההגנה לא נטען כי המשיבים אינם חבים בחובות החברה בפרוק וכי הטיעון לפיו מינוי המומחה על ידי הצדדים מהוה שינוי של ההסדר הדיוני מכוחו ימונה המומחה על ידי בית הדין הוא "מקומם". בנוסף עמד המבקש על הטעמים שהביאו, לגישתו, להיקלעות החברה בפרוק להליכי חידלות פרעון ולתרומת המשיבים לכך, אך לטענות נוספות אלה אין כל קשר למחלוקת המצומצמת בבקשת רשות העירעור.

...

דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה ומכלול החומר שבתיק בית הדין האזורי, באתי לכלל מסקנה כי אין בידי לקבל את בקשת רשות הערעור.

מכל מקום, בית הדין האזורי המופקד על ניהול ההליך קבע כי "נפל פגם אשר אינו מאפשר לבית הדין להכריע במחלוקת האמיתית שבין הצדדים". בנסיבות אלה, משהערכאה המופקדת על בירור המחלוקת סבורה כי אין בידה להכריע במחלוקת בהסתמך על חוות דעת המומחה, לנוכח מחלוקת עובדתית יסודית בין בעלי הדין, אין מקום להתערב בהחלטה הדיונית ואין מנוס, חרף הימשכות ההליכים בתיק, מביטולו של ההסדר הדיוני ומדחיית בקשת רשות הערעור.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על פסק דין שניתן בהליך דיון מהיר על ידי בית הדין האיזורי בתל-אביב-יפו (השופטת מירב קליימן ונציגי הציבור גב' עליזה הרפז ומר רן ורדי; ד"מ 30027-12-15), בו התקבלה בחלקה תביעת המבקש נגד החברה בה הועסק, אך התביעה להרמת מסך ההיתאגדות החוצץ בין החברה לבין בעל המניות והדירקטור היחיד בחברה נדחתה.

הטענה הנוספת היא, כי אי הנפקת תלושי שכר גורמת לעובד של חברה בהליך פירוק לנזק של ממש, משאין הוא מסוגל לממש את זכויותיו הבסיסיות ביותר כלפי המוסד לביטוח לאומי ולכן אין מנוס מהרמת מסך.

...

בטופס הדחייה מציין המפרק או הנאמן בכתב ידו כי "תביעה נדחית. לא הציגו תלושים / אסמכתאות" (פענוח כתב היד, שיש קריאים ממנו, הוא באחריותי בלבד).

בית הדין האזורי הגיע, לפיכך, לכלל מסקנה כי אין מקום להרים את מסך ההתאגדות החוצץ בין החברה, אשר חויבה בביצוע תשלומים למבקש, לבין המשיב אשר תביעת המבקש נגדו נדחתה.

פסק הדין מפורט ומנומק היטב, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, ולא מצאתי כי יש מקום להתערב בו. סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) מיום 30/6/20 בת.א. 46687-11-19 ולפיה פסק דין שניתן נגד חברת בן עמי שאול גינון והשקיה בע"מ (להלן: "חברת בן עמי") בת.א. 59502-08-16 (פס"ד בתביעה נגד החברה) יצר מעשה בית דין ביחס לסכום החוב גם בתביעה שהוגשה נגד המבקשים בתיק קמא.

ביום 20/11/19 הגישה המשיבה את התביעה קמא נגד המבקשים, הן בעילה של ערבות לחובות חברת בן עמי והן בעילות של הרמת מסך והטלת חבות אישית בשל עירוב פסול בין שתי חברות.

אין זה צודק לקבוע כי קיים מעשה בי-דין, פסק דין שניתן בהיעדר סיכומים ומבלי שההליך נוהל באופן ראוי לא ניתן היה לסתור את חוות הדעת בהליך הקודם משלא הוגשו סיכומים ובשל כניסת החברה לפירוק לא הוגשו הסיכומים.

...

"ביחס לנתבעת 2, מסקנה זו נתמכת בנוסף בטענות הנתבע 1 עצמו בכתב ההגנה בתיק זה, בו הוא טוען כי חרף העובדה שהנתבעת 2 הייתה בעלת מניות ודירקטורית בחברה, היא בפועל לא ניהלה אותה ולא היה לה יד ורגל בה, כך שברור כי הנתבע 1 הוא האדם אשר יכול היה לייצג את האינטרסים שלה בתיק הראשון בצורה המיטבית, אפילו הרבה יותר ממנה. נדמה כי ברור שזה המצב גם ביחס לנתבעת 3, חברה בבעלות הנתבע 1, המשמש גם כמנהל שלה, שלא הייתה יכולה להתגונן כנגד התביעה בתיק הראשון בצורה טובה יותר או אחרת, מאשר עשתה החברה באמצעות הנתבע 1". ג) על מנת למנוע התדיינות כפולה נוספת בעניין שכבר הוכרע, אין להתיר "סיבוב" שני של התדיינות באותו עניין בדיוק.

כמו כן, אינני מקבלת את פרשנותה של הנתבעת לחלוקת הרווחים שבין הצדדים.

לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 יום את הסך של 1,005,902 ₪ , בתוספת סך של 120,000 ₪ בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד..

לסיכום: לאור האמור לעיל ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.