ביום 12.03.2023 הוגשה על ידו בקשה לתיקון הפסיקתא, כך שתכיל מלוא רכיביו של פסק הדין, ומעיון בתיק עולה, כי לא ניתנה החלטה בעיניין, והפסיקתא המתוקנת שצורפה לבקשה לא נחתמה ע"י בית המשפט.
לאחר שהוגשו ע"י המבקש שתי בקשות למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה ביום 13.12.2023 ההחלטה נושא בקשת רשות העירעור שלפנינו בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים, ונקבע על ידו לאמור: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שמעתי את הצדדים בדיון מיום 17/7/23 ובשים לב לתימלול השיחה בין המבקשים לשליח נחה דעתי שישנו ספק במסירה כדין. מתמלול השיחה עם השליח ניתן ללמוד שבשום שלב לא נאמר למבקשים שמדובר בכתב תביעה/זימון לדיון וכל שנאמר שמדובר במעטפה מעו"ד מיכאלי. אמנם נוכח ההיסטוריה המשפטית בין הצדדים נראה שזו המסקנה המתקבלת, אך בהליכים האחרים בין הצדדים מיוצגים המבקשים ע"י עו"ד שטרית, לרבות במסגרת צוי ההגנה בין הצדדים, ועל כן גם ניתן היה להסיק שמסירה תבוצע לב"כ מה שלא נעשה...בנסיבות העניין מורה על ביטול פסק הדין... כתב הגנה יוגש תוך 30 יום".
המבקש לא השלים עם ההחלטה ומכאן הבקשה שלפנינו.
...
המשיבים עתרו לביטול פסק הדין, בית המשפט קמא נעתר לבקשתם והמשיב משיג על כך.
רקע כללי והשתלשלות העניינים בבית המשפט קמא
המבקש הוא אחיה של המשיבה; המשיבים הם בני זוג נשואים, ומכאן שהמבקש הוא גיסו של המשיב 2.
ביום 07.02.2023 ניתנה החלטה בבקשתו ונקבע בה כהאי לישנא: "ככל שלא יוגש כתב הגנה עד ליום 13/02/23 לא אדרש לו...".
משלא הוגש כתב ההגנה תוך המועד שנקבע, נעתר בית המשפט לבקשת המבקש, וביום 14.02.2023 ניתן פסק דין על פיו התביעה נתקבלה במלואה, והמשיבים חויבו בהוצאות המבקש בסך 3,500 ₪.
לאחר שהוגשו ע"י המבקש שתי בקשות למתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה ביום 13.12.2023 ההחלטה נושא בקשת רשות הערעור שלפנינו בגדרה נעתר בית המשפט לבקשת המשיבים, ונקבע על ידו לאמור: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, שמעתי את הצדדים בדיון מיום 17/7/23 ובשים לב לתמלול השיחה בין המבקשים לשליח נחה דעתי שישנו ספק במסירה כדין. מתמלול השיחה עם השליח ניתן ללמוד שבשום שלב לא נאמר למבקשים שמדובר בכתב תביעה/זימון לדיון וכל שנאמר שמדובר במעטפה מעו"ד מיכאלי. אמנם נוכח ההיסטוריה המשפטית בין הצדדים נראה שזו המסקנה המתקבלת, אך בהליכים האחרים בין הצדדים מיוצגים המבקשים ע"י עו"ד שטרית, לרבות במסגרת צווי ההגנה בין הצדדים, ועל כן גם ניתן היה להסיק שמסירה תבוצע לב"כ מה שלא נעשה...בנסיבות העניין מורה על ביטול פסק הדין... כתב הגנה יוגש תוך 30 יום".
המבקש לא השלים עם ההחלטה ומכאן הבקשה שלפנינו.
המשיבים מצדם טוענים, כי דין הבקשה להידחות על הסף, שעה שהמבקש מנסה להשיג על ממצאים שבעובדה ועל ממצאי מהימנות, אשר נקבעו ע"י בית המשפט קמא בניגוד להלכה הרווחת על פיה ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בכגון דא, בהינתן כי התביעה שבמוקד הדיון בבית המשפט קמא נעדרת עילה ובהעדר יריבות בין הצדדים, ושעה שתכלית הבקשה שלפנינו היא מניעת האפשרות של בירור התביעה ועשיית משפט; החלטת בית המשפט קמא שקולה ומנומקת, וניתנה לאחר בחינה של טענות הצדדים וקיום דיון בבקשה; לא בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה ושל המסמכים הנלווים לו, הן משום שהשליח סירב להזדהות בפניהם, הן משום שהוא עזב את המקום מבלי שכתבי בי הדין נמסרו לידיהם, והן בהעדר תצהיר התומך בעובדות הנקובות בהודעה על ביצוע המסירה; הודעת המבקש שהוגשה לתיק בית המשפט אודות ההמצאה באמצעות בא כוחם כוזבת, שעה שהוא לא ייצגם אותה עת; לשיטתם, במועד בו הוגש, טרם חלף המועד להגשת כתב ההגנה נוכח קביעת בית המשפט כי מועד מסירת כתב התביעה לידיהם כדין הוא 25.12.2023; כתב ההגנה הוגש על ידם יומיים טרם הגשתה של בקשת רשות הערעור שלפנינו, ומכאן שהדיון בה מתייתר והופך תיאורטי בלבד; בנסיבות המקרה דנא משיקולי צדק, יושר ומאזן הנוחות יש להורות על ביטול פסק הדין ובדין הורה כן בית המשפט קמא.
ברוח הדברים הללו מציין השופט בדימוס ש' לוין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית-מבוא ועקרונות יסוד 22 (1999) בעמודים 203 ו- 204 כי:
"גם בהעדר הוראה מפורשת בדין, מוסמך בית המשפט, ולפעמים אפילו חייב הוא, לבטל פסק דין שניתן על פי צד אחד והוא - על יסוד סמכותו הטבועה של בית המשפט. משהפכה כיום זכות הגישה למערכת השיפוטית לענין חוקתי, יש לבחון את שיקול דעתו של בית המשפט בסוגיה שלפנינו גם מהבחינה הזו... מכאן, שאם לא ניתנה לבעל דין הזדמנות לנצל את הזכות, שומה על בית המשפט לבטל את הפסק בין אם ההזדמנות לא ניתנה לו בגלל העדר המצאה, ובין מחמת נימוקים אובייקטיביים או סובייקטיביים המצדיקים את ביטול הפסק...".
הנה כי כן, הלכה ונשתרשה בפסיקה התפיסה לפיה, גם יימצא ע"י בית המשפט שאי הגשת כתב ההגנה נבע מאי הבנה או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש ביטולו של פסק הדין, וככל שאין בכך הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, הנטייה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין ולבירור המחלוקת גופה, במעמד שני הצדדים, מבלי שתישלל מהמבקש זכות הגישה לערכאות, תוך ריפוי הפגם באמצעי פוגעני פחות כדוגמת פסיקת הוצאות.
בענייננו ההחלטה אינה נעדרת הנמקה אמנם, ברם לא ברור כיצד הגיע בית המשפט קמא למסקנה, כי ישנו ספק בתקינות המסירה לידי המשיבים, ואף לא ברור מקריאתה האם בפועל נמסרו כתבי בי הדין למשיבים אם לאו.
על יסוד האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה, כי בראי הסוגיה שהובאה להכרעת הערכאה הדיונית, בהעדר הנמקה מספקת ובהעדר הבהירות הנדרשת, יש להשיב אליה הדיון בבקשה לביטול פסק הדין והיא תכריע בה כחוכמתה תוך הנמקת ההכרעה כמתחייב בשיטתנו המשפטית.
