בקשת תיקון סופר, הבהרת פסק דין ועיכוב ביצוע

ההלכה הפסוקה קבעה לעניין סמכותו של בית המשפט לתקן את פסק דינו, כי המדובר בסמכות מצומצמת ודווקנית, שבאה לאפשר לו תיקון טעויות טכניות בלבד, "שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב והוספת דבר באקראי" (ראו למשל: ע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ, פד"י נז (5), 462, 475-476), ובפסיקה מאוחרת המאזכרת אותו: "עקרון הוא כי בית-המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. לאחר מתן פסק-הדין שוב אין בידו להדרש פעם נוספת לנושא ההיתדיינות, להוסיף על החלטתו, לגרוע ממנה או לתקנה אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הנתנת על-ידי בית-המשפט לפסק-הדין לצורך ביצועו על-פי בקשתו של ראש ההוצאה לפועל, מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. טעויות סופר עניינן תיקון שגיאות שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב והוספת דבר באקראי. מדובר בעיקר בשיבושים טכניים שחלו שניתן לתקנם בתוך 21 יום מיום מתן ההחלטה. הבהרת פסק-דין על-פי חוק ההוצאה לפועל איננה אלא מתן הסבר ופירוש לפסק-הדין ככל הנידרש לשם ביצועו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אין בבקשת הבהרה כזו כדי להסמיך את בית-המשפט להוסיף על פסק-דינו או לתקנו אלא להבהירו בלבד. עיקרון "גמר המלאכה" “Functus Officio” נועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים כדי להגשים ערך של ודאות, בטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי-דין לאחר סיום משפטם.

יחד עם זאת, ועל-מנת שלא לסכל את כוונות העירעור של הנתבע, אני משהה החלטתי זו על-מנת לאפשר לנתבע, ככל שירצה בכך, להגיש בקשה כדין לעיכוב ביצוע פסק הדין המשלים, בתוך 20 יום מהיום, בין לערכאה זו, ובין לערכאת העירעור בד בבד עם הגשת העירעור.

...

בכתב התגובה מבקש הנתבע שלא להיעתר לבקשה בשלב זה, שכן בכוונתו להגיש ערעור בזכות על פסק הדין המשלים.

יחד עם זאת, ועל-מנת שלא לסכל את כוונות הערעור של הנתבע, אני משהה החלטתי זו על-מנת לאפשר לנתבע, ככל שירצה בכך, להגיש בקשה כדין לעיכוב ביצוע פסק הדין המשלים, בתוך 20 יום מהיום, בין לערכאה זו, ובין לערכאת הערעור בד בבד עם הגשת הערעור.

בקשת הנתבע לתיקון/הבהרת פסק הדין המשלים על דרך של הוספת רכיב המע"מ לסכום הפסוק, נדחית בזאת, מכלל הטעמים המפורטים בהחלטתי.

אני מורה לנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה או החלק ממנו שלא שולם במועדו, הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כך, למשל, ב-רע"א 3875-96 א. דורי חברה לעובדות הנדסיות בע"מ נ' ש. בן אברהם מהנדסים בע"מ (17.11.1997) נדחה ערעור המערערת על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את בקשתה לתקן את פסק הדין שניתן על ידי הוספת מע"מ, וכך נכתב (פסקה 2): " לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של השופט קמא. גם מבלי להכריע בשאלת הדרך הנכונה לערער על החלטה לדחיית בקשה לתיקון טעות סופר על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אם בזכות או ברשות, הרי שהשאלה העולה בפני היא עובדתית בעיקרה, וככזו נתונה להכרעת הערכאה הראשונה. . . ". בעיניין שנידון ב-רע"א 5804/19 סיב ניהול מקרקעין בע"מ נ' תינהב חברה לבניה ופיתוח (1990) בע"מ (3.11.2021) התבקש בית המשפט העליון עצמו לתקן טעות בפסק דין שנתן על ידי הוספת רכיב המע"מ. בית המשפט דחה את ההחלטה בכותבו (פסקה 3): "במישור העקרוני, ספק אם תיקון פסק דין באופן שיתווסף רכיב של מע"מ עולה כדי השמטה או תיקון טכני הנכנסים בגדריו של סעיף 81(א) לחוק. . . מכל מקום, וגם אם נניח כי ייתכנו מקרים שבהם הוספת רכיב של מע"מ תהווה תיקון טכני, לא זה המקרה שלפנינו. שאלת החיוב האפשרי במע"מ בעת מכירת מניות במקרה שלפנינו לא נתלבנה כלל. . .". בהחלטה שניתנה ב-ע"א 856/12 צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ (12.2.2012) דן בית המשפט העליון בבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה להבהרת פסק דין, בה נקבע כי על המבקשת להוסיף מע"מ על הסכום שנפסק.

...

אנו סבורים, שיש להבחין בין מצב שבו עניין רכיב המע"מ עלה לראשונה בערכאה שנתנה את פסק הדין, לגביו מוגשת בקשת התיקון, ובין מצב שבו ענין רכיב המע"מ כבר נדון והוכרע בפסק הדין של הערכאה הדיונית, אך לא היתה לגביו התייחסות מפורשת בפסק דינה של ערכאת הערעור, כמקרה דנן.

אותו פסק דין הינו מיום 25.1.2016, וניתן על ידי כב' השופט סוקול, שנתן גם החלטה מיום 19.3.2016 בגדרה של בקשה לתיקון טעויות סופר או השמטות.

לו הוסכם להותיר צו איסור הדיספוזיציה בתיק החדל"פ על כנו, ניתן היה להסכים כי הליכי החדל"פ יושהו עד להכרעה בעירעור, תוך שהדיון בבקשה לצוו פתיחת הליכים יידחה עד אז. עיכוב ביצוע פסק דין אינו אמור לשמש פלאטפורמה להברחת נכסים.

אף חיוב המשיבה בתשלומי איזון, בגין שטח עודף של 26 מ"ר שנפל בחלקה כיום, לא ברור במה גרעה מן המבקש, כאשר הובהר שאין בכך לחסום תביעה עתידית שלו בגין תשלומי איזון נוספים, היה ויתברר שלמשיבה הגיעו שטחים "עודפים" נוספים מכוח צו רישום הבית המשותף.

...

נקבע כי אין לאפשר למבקש מקצה שיפורים, ביחס לטענות שלא עורר בגדר ההליך בו ניתן פסק הדין הראשון, ויכול היה לטעון שם. צוין שעמדת המבקש לפיה יכול הוא לטעון טענות חדשות שלא טען, מרוקנת מתוכן הכללים בדבר מעשה בית דין.

אני מקבל עמדת המשיבה כי שאלה זו – אינה נצרכת כאן במישרין (אתייחס אליה בקצרה בלי להכריע בה).

אני דוחה אפוא הבקשה לעיכוב ביצוע, אך לא אעשה צו להוצאות.

בו ביום הגישה המשיבה בקשה "לתיקון טעות סופר", שבה ציינה כי השופט שילה חתום על פסק הדין אף שלא ישב בהרכב, ומאחר ש"ברור כי מדובר בטעות סופר (בשל חתימה אלקטרונית) יש לשנות את חתימתו [.

בהמשך אותו היום נתן סגן הנשיא שוחט החלטה בה הבהיר, בין היתר, "אכן טעות סופר. נחתם מחדש עם ההרכב הנכון". למחרת, ביום 22.7.2022, הגיש המערער בקשה להורות על פסילת ההרכב ועל עיכוב ביצוע פסק הדין "עד לבירור הסוגיה ע"י נשיאת ביהמ"ש העליון". המערער טען כי פסק הדין המקורי נחתם על-ידי השופט שילה אשר היה, כך נטען, שותף במשרדו של ב"כ המשיבה, ואף שהמשרד מצוין ברשימת המניעויות של השופט שילה.

...

בנוגע לטענה שהעלה המערער "בדבר חשש ניגוד עניינים ומשוא פנים בניהול ההליך" נקבע כי אין בטענה ממש – "מאחר שהתברר, כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 24.7.2022, כי לשופט נ' שילה לא הייתה כל נגיעה לפסק הדין וחתימתו על פסק הדין במערכת 'נט המשפט' נעשתה בשל תקלה טכנית – אשר תוקנה מיד כשנתגלתה, עד באותו היום בו ניתן פסק הדין". עיינתי בערעור על נספחיו, ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

ההבהרה שנמסרה בענין זה מקובלת עלי, אך בהינתן העובדה שהשופט שילה – היושב באופן רגיל בהרכב הערעורים האמור – היה מנוע מלדון בהליך ובשל כך הוחלף על ידי השופטת רסלר-זכאי, ניתן היה לצפות לשימת לב רבה יותר בעת הוצאת פסק הדין על מנת ששינוי זה יוטמע גם ברמה הטכנית ותמנע התקלה המיותרת שקרתה.

מכל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה ועמו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

מונחות בפני שתי בקשות: האחת, בקשת המערערת לתיקון סופר וכן תיקון פסק דין מיום 22.11.22 או לחילופין הבהרתו; השניה, בקשת המשיבים לעיכוב ביצוע פסק הדין.

...

לאחר בחינת עמדות הצדדים, שוכנעתי כי בנסיבות הדיוניות בתיק יש מקום לעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, מהנימוקים הבאים: הלכה פסוקה היא כי עיכוב ביצוע פסק דין ניתן כאשר מתקיימים שיתקיימו שני תנאים: סיכויי הערעור להתקבל אינם משוללי יסוד ושהנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע והערעור בסופו של עניין יידחה (ע"ע (ארצי) 6319-10-19 osman mohamad - שופרסל בע"מ (25.11.19)‏‏).

מטבע הדברים סבורני כי פסק הדין נשען על אדנים מוצקים, אך בערעור עולה שאלה שלכאורה לא ניתן לשלול לגביה את הטענה כי היא ראויה להיבחן על ידי ערכאת הערעור.

נוכח כל האמור לעיל והשלב הדיוני בו מצויים התיקים, הבקשה מתקבלת, ואני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בבקשות לרשות ערעור.