בקשת תיקון כתב תביעה: תוספת עילה, סעד, נתבע וסכום

משמע, עוד בטרם בית הדין הכריע בבקשה למחיקת סעיפים מהתצהיר שלו, התובע היה מודע כי היה צריך לנקוט בדרך של הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה על מנת להוסיף רכיבים ועילות חדשות וכן על מנת להגדיל הסכום הנתבע בגין רכיבים שנתבעו בכתב התביעה המקורי.

התובע מנסה לטעון בבקשה דנן כביכול כתב התביעה המתוקן אינו כולל עילות וסעדים חדשים (הואיל ובכתב התביעה אזכר באופן כללי חלק מהרכיבים – כדוגמת, משכורת 13, תוספת שכר, פרמיות וכו' – כאמור בסעיף 6.14 לכתב התביעה שכותרתו "רכיבי תביעה נוספים (אך לא סופיים)"), וכי עיקר התיקון מכוון לכימות הזכויות[footnoteRef:2] (בטבלה שצורפה לתמיכה בבקשה לתיקון כתב התביעה – נספח 2-א – הוצגו רכיבים אלו כ"נתבע ללא סכום").

...

לאחר שעיינתי בבקשה לתיקון כתב התביעה, בתגובה ובתשובה לה, להלן החלטתי : רקע כללי ביום 4.12.2017 הוגשה התביעה דנן על ידי התובע בטענה כי הועסק על ידי הנתבעות 1 ו-2 משנת 1997 ועד לפיטוריו בתאריך 3.5.2017, בתור נהג הובלת גז במיכלית.

." (סעיף 24 לבקשה דנן). הנה כי כן, נראה כי התיקון המבוקש בעניין השמטת התביעה בגין גמול שעות נוספות וטענת הקיזוז[footnoteRef:14] מותנה בקבלת הבקשה דנן. משכך, הואיל והחלטתי כי יש לדחות את הבקשה במלואה, הרי שאם נלך לשיטת התובע – במקרה שכזה, הוא אינו מעוניין בתיקון כאמור. [14: כאמור בסעיפים 320 – 328 לכתב התביעה המתוקן. ]

] במסגרת השיקולים לדחיית הבקשה דנן, סבורני כי יש לקחת במסגרת האיזונים גם השיקול כי תיקון כתב התביעה בשלב זה מקנה לתובע יתרון דיוני בלתי נאות הואיל וכל ההגנה והראיות של הנתבעות פרוסה כעת לפניו.

] סוף דבר הבקשה נדחית.

עוד טען העובד במסגרת הבקשה לתיקון, כי לא ידע מהן הזכויות שהוא זכאי להן ועל כן ביקש להתיר לו לתקן את כתב התביעה כך שדרישת הזכויות תתייחס למשך כל תקופת עבודתו (כ-19 שנים) נוכח "היתיישנות שלא מדעת". הסכום הכולל של כתב התביעה המתוקן הועמד על קרוב ל-6 מיליון ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית.

בנסיבותיו המיוחדות של העניין הציע המבקש להתיר לו לתקן את כתב התביעה בהתאם למיגבלות הבאות: א. רכיבי תביעה שלא נתבעו בכתב התביעה המקורי ולא נכללים בהגדרה הרחבה של עילת התביעה ולא התיישנו - ייתבעו בכתב התביעה המתוקן לתקופה של 7 שנים לאחור ממועד הגשתו בחודש מאי 2020 היינו לשנים 2014-2017 בלבד.

המבקש יכול היה לערוך בדיקה משפטית מקיפה על אודות זכויותיו בטרם הוגשה "תביעת סרק" (לפי דבריו) ויכול היה לבקש לדחות את מועד הגשת תצהירי העדות של המשיבות ואת מועד ההוכחות לאור כוונתו לבקש את תיקון כתב התביעה - אך בחר שלא לעשות כן. המבקש טוען למעשה דבר והפוכו: מחד גיסא לדבריו מדובר בתיקון שנוגע רק לתיקון הסכומים לרכיבים שכבר נתבעו בכתב התביעה המקורי ומאידך גיסא טוען שהתיקון יביא לבירור את הפלוגתות הנכונות שאחרת ינוהל הליך סרק.

בקשת התיקון הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניסיון פסול לעקוף את דיני ההתיישנות - בהקשר זה פירטו המשיבות כי המבקש כלל בתצהיר עדותו הראשית טענות ועילות שלא בא זכרן בכתב התביעה המקורי וטען שאלה רק טיעונים הנוגעים ל"כימות זכויותיו"; השוואה בין כתבי התביעה מגלה כי מדובר בתביעה חדשה לחלוטין; לאחר שנידחה ניסיונו הכושל של המבקש להגניב לתביעה "בדלת האחורית", קרי בתצהיר שהגיש, עילות תביעה חדשות וסעדים חדשים מגדיל המבקש לעשות וטוען שכתב התביעה המתוקן אינו כולל עילות תביעה וסעדים חדשים; הטענה לפיה כלל ההסכמים הקבוציים הם "מקור נורמאטיבי אחד" דינה להדחות.

...

הואיל והוחלט כי יש לדחות את הבקשה במלואה ציין בית הדין "הרי שאם נלך לשיטת התובע - במקרה שכזה, הוא אינו מעוניין בתיקון כאמור". אשר לתביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין עמד בית הדין האזורי על כך שהעובד לא נימק מדוע לא תבע כבר בכתב התביעה המקורי את הסכום הנתבע כעת.

כפי שציין השופט עמית בהחלטתו בעניין גזונטהייט: "...היקף התיקון הנדרש, אשר עולה כדי הוספת 20 עמודים לכתב התביעה המקורי, ובתוכם הוספת סעדים חדשים, צפוי לגרום להכבדה והארכה משמעותית של בירור התביעה". בתוך כך שוכנעתי בטענת המשיבות לפיה אין מדובר בבקשה לתיקון כתב תביעה בשל אי ידיעת העובדות אלא באי עריכת הבירורים הדרושים לשם הגשת כתב התביעה המקורי.

לאור כל האמור, לא מצאתי הצדקה להתערבות בהחלטתו של בית הדין האזורי.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

מונחת לפניי בקשה מיום 13.7.21 שהגישו התובעים לתיקון כתב התביעה, על דרך של הגדלת הסעד הכספי הנתבע.

כבר בשלב זה נציין כי בסעיף 5 לבקשה צוין כי "בעניינינו, צומצם כתב התביעה למחצית מכתב התביעה המקורי". חרף זאת, עיון בסעד המבוקש מלמד כי התובעים עותרים להגדיל את הקף הסעד המבוקש בשיעור נוסף על סך 137,859 ₪, המהוה למעלה ממחצית סכום התביעה המקורי.

אמנם, כבר נקבע כי "כאשר מדובר בתוספת עילה חדשה, שהראיות לגביה שונות הן מאלה של עניין העילה שהובאה בכתב התביעה במקור, וכאשר בקשת התיקון מוגשת בשלב שמסכת הראיות בעיניין התביעה המקורית כימעט שנסתיימה, ובהרשאת התיקון יהא משום הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו, אין להרשות את התיקון" (ראו סעיף 6 לפסק הדין בעיניין משען).

...

במקרה דנא, לטעמי, שיקולים שונים חוברים יחדיו למסקנה כי אין מקום להתיר את תיקון כתב התביעה.

לטענתם, בכוחם של התלושים וההסכם להניב מסקנה בדבר זכותם הלכאורית לקבלת סעד כספי בהיקף משמעותי יותר (ראו בהקשר זה סעיפים 1(ז) ו-1(ח) לבקשה).

כמו כן, באתי לכלל מסקנה כי בשל השלב המאוחר בו מצוי ההליך, השיהוי בהגשת הבקשה יגרום בוודאי להארכת ההליך ולסרבולו, לרבות תוך דחיית מועד דיון ההוכחות, והאינטרס הציבורי הנגזר מכך לנהל הליכים ביעילות, ייפגם.

במסגרת המשא ומתן בין הצדדים סעיף 5.1 תוקן לפי דרישת התובעת על ידי מחיקת חלק ממנו כדלקמן: "הבוררות תתנהל על פי כתב התביעה וכתב ההגנה אשר הוגשו בבית המשפט המחוזי בירושלים. הוספה ו/או שינוי של סעדים ו/או עילות תביעה יחייבו הגשת כתבי טענות מתוקנים מייד עם תחילת הבוררות בכפוף להגשת בקשה מתאימה בכתב אל הבורר. לא יתבררו עילות ו/או טענות אשר מחוץ לכתבי הטענות..." בא כוח התובעת הבהיר בהערה נלווית לתיקון הסעיף כי: "גדר המחלוקת תחומה. אין צורך להוסיף עילות סעדים או לתקן את כתבי הטענות. הבוררות תתנהל על פי מה שקיים בביהמש." לטענת הנתבע, תיקון זה, אשר תכליתו האחת הייתה לבטל את האפשרות לתקן את כתבי הטענות, שולב בנוסח ההסכם שנחתם.

על רקע זה הוצע על ידו כי במסגרת סעיף 5.1 להסכם יקבע כי: "הוספה ו/או שינוי של סעדים ו/או עילות תביעה יחייבו הגשת כתבי טענות מתוקנים מייד עם תחילת הבוררות בכפוף להגשת בקשה מתאימה בכתב אל הבורר". מכאן עולה שלא הייתה מחלוקת בדבר סמכות הבורר לתקן גם את סכום התביעה, ללא כל הגבלה.

אכן, יתכן כי שינוי סעיף 5.1 להסכם, על ידי מחיקת החלק המתייחס לשינוי סעדים ועילות, בתוספת ההערה שנלוותה לכך, עשויים, בעמדם לעצמם, להוביל למסקנה כי התובעת ויתרה על זכותה לבקש את תיקון שווי התביעה הכספית במסגרת הליך הבוררות.

...

פרשנות ההסכם כמוצע על ידי הנתבע מובילה למסקנה כי התובעת כבלה עצמה מיוזמתה, מבלי שהתבקשה לכך, לסכום התביעה, וזאת בניגוד גמור לעולה מכתב התביעה.

אוסיף, כי מסקנה זו לא מקפחת את הנתבע, כנטען על ידו.

בשולי הדברים יצוין כי הנתבע טען כי אין להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה גם לגופו של עניין.

בבקשה הופנה בית המשפט לתקנה 10(ד) לתקנות האגרות ונטען כי בתי המשפט שדנו בבקשות להחזר אגרה בעקבות הפחתת סכום התביעה קבעו כי החזר האגרה מותנה בהתקיימות שני תנאים מצטברים: האחד כי כתב התביעה תוקן בטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השנייה; והתנאי השני הוא כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו (ר' בהרחבה סעיפים 7–9).

תשלום האגרה משמש אף כמנגנון לסינון הליכים נטולי עילה, שכן יש בו כדי להרתיע מפני נקיטת הליכים מיותרים.

על כל פנים המחלוקת העיקרית הנה עם הנתבעים 2-1 וזו נותרה אכן על כנה ואף נכון שנוסף לה סעד נוסף בדמות סעיף 105.2 לכתב התביעה המתוקן (שזכרו לא בא בכתב התביעה המקורי) בסכום של 998,046 ₪ בגין תוספת ריבית והצמדה בעבור התשלומים שביצעה התובעת על חשבון ההלוואה ( ר' סעיף 18 לתשובת המדינה).

...

קל וחומר שניתן להגיע למסקנה כי לפחות ביחס לחלקו (שליש) של אריה – שנדרשה העברתו לידי התובעים – בסכום של 4.66 מיליון ₪ (ר' סעיף 83 לכתב התביעה המקורי), התעלמו התובעים מחבויות המס השונות ונתבע סכום 'ברוטו', כאשר כעת מבוקשת למעשה בגין תשלום של של כ-2.85 מיליון ₪ כגובה חלקו (נטו) של אריה , הפחתה של 6,270,000 מיליון ₪ מסכום התביעה (מבלי להתייחס לסעיף 105.2 (החדש) בכתב התביעה המתוקן).

סוף דבר מקובלת עלי כעיקרון קביעת בית המשפט בת"א (חי') 31782-11-11 האוניה RIO נ' Perla Navigation (פורסם בנבו, 9.2.12 ), לפיה בין היתר "...הביטוי טעמים מיוחדים שיירשמו מלמדנו כי מחוקק המשנה ביקש שבית המשפט יפעיל את שיקול דעתו, יאזן בין האינטרסים השונים ויעתר לבקשה רק במקרים מתאימים. "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה (ראה והשווה לעניין טעמים מיוחדים למתן ארכה, ע"א 796/79 מועלם נ' מטא, פ"ד לה(1) 376 (1980); בש"א 5636/06 נשר נ' גפן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 23/8/06); ע"א 10035/06 גאון נ' שלמה שחר – כונס הנכסים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 10/5/07))"

באיזון הנדרש בין תכליות גביית האגרה, לאור שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט בסוגיית האגרה, נוכח כל האמור לעיל ובנסיבות תובענה זו, באתי לכלל מסקנה כי יהא זה נכון והוגן כי התובעים ישלמו את מחציתה השנייה של האגרה בלבד, לפי סכומה המופחת של התובענה כאמור בכתב התביעה המתוקן.