עם זאת, לאחר שנחקר על תצהירו, הודיע התובע על כוונתו להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.
כפי שכבר צוין, במסגרת התביעה עתר התובע להפרשי הפקדות לקרן הפנסיה מכוח צו ההרחבה בענף השמירה, ואילו במסגרת התצהיר שהוגש מטעמו, עתר לתשלום פצויי פיטורים על פי החישוב הסטאטוטורי הקבוע בחוק פצויי פיטורים.
(שורות 9-16 בעמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 16.6.21)
אף במענה לשאלת בית הדין, השיב התובע כי התביעה נסמכת על חוק פצויי פיטורים, ולא על הוראות צוי ההרחבה בענף השמירה, וזאת, כאמור, בנגוד לעילת התביעה הנטענת בכתב התביעה:
לשאלת בית הדין: האם טענתי היא כי הזכאות להפרשי פצויי פיטורים נובעת מהוראות חוק פצויי פיטורים ולא מהוראות צו ההרחבה?
התובע: נכון.
...
סוף דבר
התביעה נדחית.
באשר להוצאות המשפט – אנו מקבלים את טענת הנתבעות כי המקרה שלפנינו מצדיק חיוב בהוצאות משפט ניכרות, שישקפו את התנהלותו הדיונית הבלתי ראויה של התובע.
בנוסף מקובלת עלינו טענת הנתבעות, כי התנהלותו הדיונית של התובע
הובילה לביטול זמנן, בין היתר לאור העובדה שהגיש בקשה לתיקון התביעה בעיצומו של דיון ההוכחות, וחזר בו מבקשה זו, ובכך גרם להתארכות ההליך ולקיומו של דיון הוכחות נוסף, אליו התייצבו עדיהן פעם נוספת, בלא שהיתה לכך הצדקה.
