בקשת תיקון כתב תביעה להוספת טענת הרשאה לחתימה על שיק

אשר לשיק מושא התביעה, נטען בכתב התביעה המתוקן כי במעמד קבלת ההלוואה "מסרה הנתבעת בעצמה... לרב **** ביטון" את השיק, בחתימתה ונתנה לרב ביטון הרשאה למלא את הפרטים החסרים.

דיון התביעה השטרית בפתח הדיון בנושא זה, אחדד את הסוגיה לבחינה: כמובא לעיל, התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעת היא שחתמה על השיק ומסרה אותו לרב ביטון, במעמד ההלוואה שנטלה מהתובע.

התובע הוסיף וטען שהוכיח את חתימת הנתבעת על השיק בעדויות.

כמובא לעיל, התובע ביקש במהלך ההליך לתקן את כתב התביעה, אך לא ביקש לעשות זאת בדרך של הוספת עילה חוזית, וממילא שלא הותר לו לעשות כן: בבקשתו מיום 16.3.17 ביקש התובע אך לתקן את שם התובע, ונימק זאת ברצון לתקן השמטה ולהבהיר כי הרב ביטון אינו תובע בשם עצמו, והוא מיופה כוחו של התובע.

אין מחלוקת שלא נתבעה בבקשה לבצוע שטר שהוגשה בינואר 2004, ואף אם היה מקום לראות בכתב התביעה המתוקן כהגשתה של תביעה בעילה החוזית, הרי שכתב התביעה הוגש ב-18 לספטמבר 2017, בעוד שלפי תצהירו של הרב ביטון ההלוואה הנטענת ניתנה ביוני 2002, נידרש להחזירה תוך תקופה קצרה, ומשהדבר לא היתרחש הפקיד את השיק ביוני 2003.

...

בשל כל אלה, דין התביעה להידחות.

הכרעה התביעה נדחית.

במכלול השיקולים אני קובע, כי התובע יישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עורך דינה כולל מע"מ, בסך 13,000 ₪.

לפני בקשת התובע לתיקון כתב התביעה ביחס לשיק על סך של 367,000 ₪ שהוגש לבצוע כנגד הנתבע בתיק הוצל"פ 520339-05-19, בדרך של "הוספת הטענה כי חתימתה של גב' שרה רובינשטיין על השיק נשוא התובענה נעשתה מכוח הרשאה שניתנה לה על ידי הנתבע". היתנגדותו של הנתבע לבצוע השיק נידונה בפניי ביום 2.12.19 במאוחד עם היתנגדות נוספת שהגיש, לבצוע שטר חוב על סך של 332,000 ₪ לטובת התובעת [תיק 10967-06-19], נדחתה תחילה על ידי בהחלטה מיום 27.1.20, והתקבלה בהסכמה בהמלצת בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ערעור שהוגש על החלטתי מיום 27.1.20 [ע"א 45618-02-20 אורלינסקי נ' ברמן – להלן "תיק העירעור"] תוך מתן זכות לתובע לפנות לבית המשפט קמא בבקשה להתנות את קבלת ההיתנגדות בהפקדת ערובה.

...

לפני בקשת התובע לתיקון כתב התביעה ביחס לשיק על סך של 367,000 ₪ שהוגש לביצוע כנגד הנתבע בתיק הוצל"פ 520339-05-19, בדרך של "הוספת הטענה כי חתימתה של גב' שרה רובינשטיין על השיק נשוא התובענה נעשתה מכוח הרשאה שניתנה לה על ידי הנתבע". התנגדותו של הנתבע לביצוע השיק נידונה בפניי ביום 2.12.19 במאוחד עם התנגדות נוספת שהגיש, לביצוע שטר חוב על סך של 332,000 ₪ לטובת התובעת [תיק 10967-06-19], נדחתה תחילה על ידי בהחלטה מיום 27.1.20, והתקבלה בהסכמה בהמלצת בית המשפט המחוזי בתל אביב במסגרת ערעור שהוגש על החלטתי מיום 27.1.20 [ע"א 45618-02-20 אורלינסקי נ' ברמן – להלן "תיק הערעור"] תוך מתן זכות לתובע לפנות לבית המשפט קמא בבקשה להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת ערובה.

במהלך הדיון שנערך בפניי לאחר קבלת הערעור מסרו הצדדים כך: "לאחר ששמענו את הערות ביהמ"ש, בין היתר לאור קביעות בית המשפט המחוזי בתיק הערעור על פסק הדין שניתן בזמנו בתיק כאן, וכן קביעות פסק דינה של כבוד השופטת סגנית הנשיאה אביגיל כהן בערעור אזרחי 53165-11-19, אנו מסכימים כי נסתפק בערובה שכבר הופקדה בקופת בית המשפט על מנת ליתן רשות להתגונן באחד התיקים שבכותרת, גם לצורך התיק השני, וכן כי תוגש ע"י ב"כ התובע בקשה לתיקון כתב התביעה המתייחסת לטענת ההרשאה, וזאת בתוך 14 יום. כמובן מבלי לפגוע בטענות הצדדים לגבי פסיקת הוצאות." כמפורט בהחלטתי מיום 27.1.20 המדובר בשיק שנמשך על חשבונו של הנתבע בבנק דיסקונט לתאריך 1.4.19 לפקודת התובע כאשר במקום המיועד לחתימת המושך נחתם השם "שרה רובינשטיין", כאשר בתצהיר ההתנגדות שהגיש הנתבע הוא עמד על כך שהחתימה על השיק אינה חתימתו, והוא נמסר שלא בידיעתו ושלא בהרשאתו.

משהסתיים תיק הערעור בהסכמה לא הושבה לי תשובה מוסמכת לשאלה האם נטה בית המשפט המחוזי לנימוקי החלטתי הנוגעים לטענת ב"כ הנתבע בדבר הרחבת חזית לעניין ההרשאה ברם סבר כי יש מקום להתיר התגוננות לגופו של עניין בחזית זו, אם לאו.

מומחה כאמור לא מונה לבסוף, ובפסק הדין נקבע על ידי ביחס לנתבעת כי "מסתברת המסקנה כי השיקים נחתמו על ידה, ממש, או בהרשאה, מפורשת או מכללא", ולפיכך נתקבלה התביעה כנגדה.

לא מצאתי כי הנתבעת – המערערת הסכימה להרחבת חזית בייחוד כאשר המשיבה – התובעת הקפידה על כך שהנתבעת תיצמד לגרסתה כפי שהופיעה בכתב ההגנה.כיוון שנטענה טענת היעדר חתימה מצד הנתבעת,העיד בבית משפט האדם שאישר כי הוא חתם על הצ'קים,לא הוגשה חוות דעת מטעם התובעת שתאשר כי החתימה בניגוד לעדויות היא של הנתבעת ,ומשבית משפט קמא לא קבע פוזיטיבית כי הנתבעת היא החתומה על הצ'קים אלא מפרט מדוע לטעמו יש לראות בנתבעת כמי שהרשתה במפורש או במשתמע לאביה לעשות שימוש בצ'קים שלה, לא נותר אלא להגיע למסקנה ולפיה לא הוכח כי הנתבעת חתמה על הצ'קים.

בסעיף 5 לחוות הדעת צוין: ביום 14.05.2019, ולאחר מספר ארכות אשר ניתנו לתובע להביע עמדתו לגבי אופן המשך ניהול ההליך, ניתנה החלטת בית-משפט המורה בין השאר: " 4. במצב דברים זה , ובשים לב לחוות הדעת של הגרפולוגית כי מדובר בשיק מזויף ,ועל פי העיקרון הקבוע בפקודת השיטריות לפיו ככלל אין חבות לשטר ללא חתימה על השטר , יש לכאורה לדחות התביעה תוך חיוב בהוצאות . אם תוגש בקשה לתיקון כתב תביעה, מנומקת ונתמכת בתצהיר כקבוע בתקנות .כאשר תוגש הבקשה ניתן יהיה להתייחס אליה , לנימוקים ולעילות המפורטות בה .

השני, בהוספת טענות המבהירות מדוע החתימה של הנתבעת 1 לא זויפה ויש לחייבה על פי השיק שנמשך מחשבונה.

בכתב התביעה המתוקן נטען שהנתבעת 1 נתנה הרשאה לנתבע 2 לחתום בשמה על השיקים ועל כן החתימה המתנוססת על גביהם הנם של הבעל בהרשאתה.

...

ביום 04.08.2020 הוגשה הבקשה מושא החלטתי דנא, "למחיקת התביעה על הסף ולחילופין להורות לתובע לתקן את כתב התביעה" (להלן "הבקשה") על ידי הנתבע 2.

ברם עתה, בסעיף 10 לתצהירה, הלינה הנתבעת על כך ש: "במעמד הדיון ולאחר קבלת חוות הדעת טענה התובעת טענה חדשה שאין לה זכר בכתב התביעה לפיה לטענתה נתתי הרשאה לחתימה על הצ'קים, טענה שלא רק שהיא לא נכונה אלא היא מהוה רחבת חזית אסורה", ולפיכך הוסיפה הנתבעת בסעיף 11 לאותו תצהיר: "דינה להדחות". בד בבד הוקדש פרק נכבד בתצהיר העדות הראשית האמור להכחשת טענת ההרשאה, ובפרט בהתייחס לכך שטרם חוללו השיקים שבמחלוקת, כובדו שיקים קודמים שנמשכו על חשבונותיה של הנתבעת ונמסרו לתובעת על ידי אביה של הנתבעת, בהיותם, כנטען על ידי הנתבעת בתצהירה, שריד להרשאה מוגבלת שניתנה על ידי הנתבעת לאביה לחתום על שיקים בשמה [ראו בין היתר סעיפים 24-26 לאותו תצהיר].

במהלך הישיבה המקדמית מיום 9.2.21 חזר ב"כ הנתבעת על הטענה כי:"יש טענות הרשאה וטענות אחרות שנטענו כהרחבת חזית ואנו ממשיכים להיתנגד להחרבת חזית", וב''כ התובעת השיב: "בפרוטוקול הדיון מיום 20.1 נאמר במפורש שאנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לטעון הרשאה. ב''כ הנתבעת לא טען ולו במילה אחת הרחבת חזית. גם ברגע שהיתקבל הבר''ל לא נקבע שעל התובעת להגיש כתב תביעה מפורט מטעמה, אם היתה ניתנת החלטה שכזאת מטבע הדבירם גם טענת ההרשאה היתה נטענת, אבל מאחר והפורמט הרגיל של הגשת שטרות הוא מה שמופיע, ככל שהנתבעת תסכים, אנחנו נגיש את התביע בסדר דין מהיר, רק שלא נסכים עכשיו שהנתבעת תגיש כתב הגנה חדש וסבב נוסף של תצהירי עדות ראשית". הדיון נחתם בדברי ב"כ התובעת: "לאחר ששמעתי את הערות ביהמ''ש אשר הפנה אותי לע''א 53165-11-19 אנו נגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת להוסיף את טענת ההרשאה בתוך 30 ימים. הבקשה תיכלול את העתק כתב התביעה המתוקן שאנו מבקשים לקבלו." בעקבות כך הוגשה הבקשה שלפניי, תשובה לה, ותגובה לתשובה.

...

אשר על כן במהלך הישיבה המקדמית מיום 20.1.20 עת הצהיר ב"כ התובעת כך: "לאחר ששמעתי את הערות ביהמ"ש אנו מסכימים למינוי מומחה מוסכם מטעם ביהמ"ש, וזאת בכפוף לכך שאנחנו שומרים על טענתנו כי אף ככל שיימצא שלא הנתבעת היא זו שחתמה בחתימת ידה על גבי השטרות, היא הרשתה לחתום בשמה", הבליג ב"כ הנתבעת וטען רק ביחס לחלוקת עלויות חוות הדעת [ראו עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 31-35, עמ' 3, שורות 1-5] ביום 14.5.20 ניתנה חוות דעת מומחית בית המשפט אשר הגיעה למסקנה כי החתימה על השיקים שבמחלוקת אינה חתימתה של הנתבעת.

ברם עתה, בסעיף 10 לתצהירה, הלינה הנתבעת על כך ש: "במעמד הדיון ולאחר קבלת חוות הדעת טענה התובעת טענה חדשה שאין לה זכר בכתב התביעה לפיה לטענתה נתתי הרשאה לחתימה על הצ'קים, טענה שלא רק שהיא לא נכונה אלא היא מהווה רחבת חזית אסורה", ולפיכך הוסיפה הנתבעת בסעיף 11 לאותו תצהיר: "דינה להידחות". בד בבד הוקדש פרק נכבד בתצהיר העדות הראשית האמור להכחשת טענת ההרשאה, ובפרט בהתייחס לכך שטרם חוללו השיקים שבמחלוקת, כובדו שיקים קודמים שנמשכו על חשבונותיה של הנתבעת ונמסרו לתובעת על ידי אביה של הנתבעת, בהיותם, כנטען על ידי הנתבעת בתצהירה, שריד להרשאה מוגבלת שניתנה על ידי הנתבעת לאביה לחתום על שיקים בשמה [ראו בין היתר סעיפים 24-26 לאותו תצהיר].

במהלך הישיבה המקדמית מיום 9.2.21 חזר ב"כ הנתבעת על הטענה כי:"יש טענות הרשאה וטענות אחרות שנטענו כהרחבת חזית ואנו ממשיכים להתנגד להחרבת חזית", וב''כ התובעת השיב: "בפרוטוקול הדיון מיום 20.1 נאמר במפורש שאנחנו שומרים לעצמנו את הזכות לטעון הרשאה. ב''כ הנתבעת לא טען ולו במילה אחת הרחבת חזית. גם ברגע שהתקבל הבר''ל לא נקבע שעל התובעת להגיש כתב תביעה מפורט מטעמה, אם היתה ניתנת החלטה שכזאת מטבע הדבירם גם טענת ההרשאה היתה נטענת, אבל מאחר והפורמט הרגיל של הגשת שטרות הוא מה שמופיע, ככל שהנתבעת תסכים, אנחנו נגיש את התביע בסדר דין מהיר, רק שלא נסכים עכשיו שהנתבעת תגיש כתב הגנה חדש וסבב נוסף של תצהירי עדות ראשית". הדיון נחתם בדברי ב"כ התובעת: "לאחר ששמעתי את הערות ביהמ''ש אשר הפנה אותי לע''א 53165-11-19 אנו נגיש בקשה לתיקון כתב התביעה על מנת להוסיף את טענת ההרשאה בתוך 30 ימים. הבקשה תכלול את העתק כתב התביעה המתוקן שאנו מבקשים לקבלו." בעקבות כך הוגשה הבקשה שלפניי, תשובה לה, ותגובה לתשובה.

מומחה כאמור לא מונה לבסוף, ובפסק הדין נקבע על ידי ביחס לנתבעת כי "מסתברת המסקנה כי השיקים נחתמו על ידה, ממש, או בהרשאה, מפורשת או מכללא", ולפיכך נתקבלה התביעה כנגדה.

לא מצאתי כי הנתבעת – המערערת הסכימה להרחבת חזית בייחוד כאשר המשיבה – התובעת הקפידה על כך שהנתבעת תיצמד לגרסתה כפי שהופיעה בכתב ההגנה.כיוון שנטענה טענת היעדר חתימה מצד הנתבעת,העיד בבית משפט האדם שאישר כי הוא חתם על הצ'קים,לא הוגשה חוות דעת מטעם התובעת שתאשר כי החתימה בניגוד לעדויות היא של הנתבעת ,ומשבית משפט קמא לא קבע פוזיטיבית כי הנתבעת היא החתומה על הצ'קים אלא מפרט מדוע לטעמו יש לראות בנתבעת כמי שהרשתה במפורש או במשתמע לאביה לעשות שימוש בצ'קים שלה, לא נותר אלא להגיע למסקנה ולפיה לא הוכח כי הנתבעת חתמה על הצ'קים.

גם במהלך דיון קדם המשפט שנערך בפני כב' הרשם הבכיר א' כהן ביום 27.1.22 דבקה ב"כ המבקשת בטענתה בסיכומיה לפיה רשאית המבקשת, אשר אינה יודעת מי חתם בפועל את אותה חתימה על השיק בשם "בן נשרי", לטעון לחלופין לחתימת המשיב בידו ממש, או באמצעות אחר בהרשאת המשיב, ולאחר ששמעה את הערות בית המשפט לעניין זה מסרה "יכול מאד להיות שנבקש לתקן את כתב התביעה". התיק נקבע להוכחות ליום 31.5.22, ולרגל מינויו של כב' הרשם הבכיר א' כהן לשופט בבית משפט השלום בתל-אביב, הועבר אלי.

אדרבא, נראה כי בעידן הנוכחי נוהגים גם מותבים הסבורים כי טענת חתימה בטופס הבקשה לבצוע השטר אינה כוללת מלכתחילה טענה לחתימה בהרשאה, להמליץ כעניין שבשיגרה בתום דיון ההיתנגדות וחקירת המתנגד, ובהתאם לטענות העולות בעטיה, על תיקון של כתב התביעה לשם הוספתה של טענת ההרשאה [ראו תא"מ (ת"א) 26023-03-18 לב נ' אלוש (2019), ת"א (ת"א) 71103-01-19 מימון נ' יפה (2022)].

...

"לענין זה יאמר על ידי כי אינני מוצא כל פסול בהעלאת טענה זו בשלב זה שכן זהו השלב בו ניתנת האפשרות להרחיב ולהסביר את הדברים מעבר למה שצויין בתמצית בבקשה לביצוע שטר. למעלה מן האמור, עיון בדיון בהתנגדות לביצוע שטר שהתקיים ביום 27.4.06 מעלה כי כבר אז הוצגו לגב' נחום הסכמים שונים עליהם חתם מר רפאל ואף אם לא הועלתה הטענה במפורש, מבין השאלות שנשאלה הגב' נחום בחקירתה הנגדית ניתן להבין כי ב"כ התובעת התייחס בשאלותיו לרכישת אוטובוסים באמצעות מר רפאל ולחתימות של מר רפאל על הסכמים שונים לרכישת אוטובוסים מן התובעת במשך השנים וממילא התייחס בעקיפין לטענת ההרשאה. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה יש בהעלאת טענת ההרשאה משום הרחבת חזית." [ת"א (פ"ת) 3272-06 תיווך הצומת בע"מ נ' מרסל טורס בע"מ (2008)].

הלכה למעשה - בנסיבות המפורטות בהחלטה זו אין מקום להעניש מי מהצדדים על הימוריהם - הימורה של המבקשת, בהתעלמה מהמלצת כבוד השופט א' כהן, והימורו של המשיב, בהתעלמו מהמפורט בסעיף 36 לעיל – ומכך נגזרות שלוש מסקנות מעשיות, מייעלות ומאזנות: המסקנה האחת – טופס הבקשה לביצוע שטר מתוקן על אתר כך שתיכלל בו גם טענה חלופית של חתימה בהרשאה.

המסקנה השנייה – כמבוקש לחלופין בסעיף 13 לתגובתו האחרונה, המשיב יהא רשאי להגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 45 ימים, ולצרף לו את אותה חוות דעת מומחה הנזכרת שם. המסקנה השלישית – נוכח אשר כבר פורט בסעיפים 10-18 לתצהיר ההתנגדות אשקול את עניין הוצאות המשפט בגין הדיון בבקשה רק לאחר עיון בכתב ההגנה המתוקן, ככל שיוגש.

משכך דין חלק זה של הבקשה להידחות.