בקשת תיקון כתב אישום: ניסיון לרצח במקום חבלה מחמירה

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין התשל"ז-1977(להלן: החוק), ולמשיב 1 גם עבירות של נשיאת נשק שלא כדין וחבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 144(ב) ו-329(א)(1) לחוק.

למקום הגיע נאשם 1 בכתב האישום (שעניינו נדון בתיק מעצר אחר ואינו בין המשיבים בבקשה זו) ודרש לדעת מדוע משפחתו של עלא הגישה תלונה למישטרה.

בהמשך נעצרו משיבים 1 ו-2 בבקשה שבפני, הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום.

אני מביאה בחשבון גם את ההחלטה שניתנה בעיניינו של נאשם 1 בכתב האישום, שהואשם ברצח, אשר אינו נדון בבקשה שבפני, אשר הופנה לשירות המבחן לבדיקת חלופת מעצר.

...

ב"כ המבקשת טען כי על אף ריבוי הפרטים הבעייתיים, יש לראות את התמונה כולה ואת הקו המקשר בין הראיות, ואלה מביאים למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיבים.

לאחר שעיינתי בחומר אני סבורה שהסתירות אכן קיימות אולם הן אינן כה בוטות כטענת הסניגורים, ולא ניתן להתעלם גם מהקווים הכלליים הדומים של האירוע, ומהעובדה שהעדים שנכחו במקום תיארו אירוע דריסה שבוצע על ידי בלימה והאצה של כלי הרכב.

אני סבורה, איפוא, שקיימות ראיות לכאורה נגד משיבים 2 ו-3, אולם ברמה נמוכה עד כדי גבולית, ובנסיבות אלו יש מקום לבחון חלופת מעצר על אף חומרת העבירות.

מטעם זה אני סבורה שיש מקום לבחון חלופה גם לגבי משיב 1, על אף שכאמור משיב זה מעורב באירוע נוסף של דקירה שהראיות לגביו מוצקות.

(גרסה מתוקנת) השופט א' אינפלד: רקע עובדתי הנאשם, יליד 1991, הודה והורשע בכתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בניסיון לרצח אדם מסרוגה ("המתלונן" או "אדם"), בהריגת רותם הרוש ("המנוח" או "רותם"), בגרימת חבלה חמורה לאימו של רותם, שולה הרוש ("המתלוננת" או "שולה") ובנשיאת נשק.

לעניין הוראות החיקוק, מדובר בעבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק"); הריגה לפי סעיף 298 (לפי הנוסח דאז של החוק), בנסיבות סעיף 34א(א)(1) לחוק (אחריות מבצע בצוותא כעבירת אדישות, לעבירה הנוספת שנעשתה בכוונה על ידי המבצע העקרי); חבלה חמורה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 + 335(א)(1) לחוק, בנסיבות סעיף 34א(א)(1) לחוק (אחריות מבצע בצוותא לעבירה נוספת שנעשתה על ידי מבצע עקרי); וכן נשיאה והובלת נשק לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק.

שולה הגיבה בבכי ואמרה שאף היא לא הייתה רוצה שהנאשם ישב במקום בו הוא יושב, בתא הנאשמים, וזעקה כי יבקש סליחה ממנה, ומרותם.

...

שבועות ארוכים היה בסכנת מוות בבית החולים, וכאשר יצא משם בסופו של דבר, יצא נכה, הסובל מחבלות גופניות קשות ונזקים אישיים רחבים עד מאוד.

סיכומו של דבר, אציע לחברי להטיל קנס מתון, בסך 7000 ₪, ללא סנקציה של מאסר תמורתו.

אריאל חזק, שופט נוכח כל האמור, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים: 14 שנות מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, אשר יחושבו כאמור בהסדר הטיעון (מיום 16.11.18 עד 27.12.18, מיום 3.2.19 עד 11.2.19 ומיום 2.6.20 עד עתה).

בבקשה נטען כי יש מקום לשקול מחדש את המשך המעצר נוכח הזמן שחלף מאז הוגש כתב האישום ומצבו הרפואי והפסיכיאטרי של אלמקייס.

לאחר שהמאשימה היתנגדה לבקשה, ואף הצביעה על כך שהמפקחים צעירים, פנה ביום 5.4.2022 דהן בבקשה מתוקנת לעיון חוזר, והציע כתובת אחרת למעצר בית ומפקחים מבוגרים יותר.

כמתואר לעיל, בכל הנוגע לשאלת קיומו של פער בין העבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום לבין העבירות שבהן הורשעו, נציין כי בהחלטות שהורו על מעצרם עד תום ההליכים, נקבע כי אין מתקיימות ראיות לכאורה לעבירה של מעשה טירור של ניסיון רצח אלא לעבירה של מעשה טירור של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שהיא העבירה שבה הורשעו בהכרעת הדין.

...

נוסף על כך, אין בידי לקבל את טענת בא כוח המשיב כי יש להעבירו לחלופת המעצר האמורה, בדומה לנאשם בן-עמי המעורב גם הוא בפרשה ושוהה כיום במעצר באיזוק אלקטרוני.

עיקרי הטענות לטענת המאשימה אין מנוס מהארכת מעצרם של הנאשמים עד למתן גזר הדין, וזאת בהינתן מסוכנותם הרבה, כפי שנקבעה על ידי כב' השופט רובין ועל ידי כב' השופטים סולברג, אלרון וברון.

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סיכום על יסוד האמור, אנו מקבלים את הבקשה ומורים על מעצרם של הנאשמים 3-4 עד למתן גזר הדין או למשך 90 יום לפי המוקדם, וזאת החל מיום 22.5.2023.

המבקש הורשע על פי הודאתו בהסדר טיעון שבמסגרתו הודה בעובדות כתב אישום מתוקן (להלן: כתב האישום המתוקן) בנסיון לרצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); סיוע לנסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין בצרוף סעיף 31 לחוק העונשין; שתי עבירות של מתן שירות להתאחדות בלתי מותרת לפי תקנה 85(1)(ג) לתקנות ההגנה (שעת חרום) 1945; שתי עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין; וכן בנסיון כניסה לישראל לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

בחלוף חודש, ביוני 2003, ביקש הפעיל מהמבקש לתצפת עמו על תנועת טנקים של הצבא ליד הציר המזרחי ברצועת עזה, ויידע את המבקש כי בכוונת פעילי האירגון להניח מטען חבלה במקום.

במסגרת הקשר האמור המבקש ופעילים אחרים לבשו מדי צבא, והמבקש הצטייד ברובה קלצ'ניקוב ושני רימוני יד. כמפורט בכתב האישום המתוקן, המבקש והפעילים האחרים יצאו לאיזור חאג' חמדה ברצועת עזה, שם ארבו לחיילים על מנת לירות עליהם ולהמיתם, אך אלו לא הגיעו למקום.

...

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובת המשיבה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אין בידי לקבל גם את הטענה כי יש להתיר למבקש לחזור בו מהודאתו, שכן זו ניתנה על רקע טענת באי כוחו שהעונש המירבי הצפוי לו יעמוד על 14 שנות מאסר בפועל.

על יסוד מכלול הנימוקים האמורים, הבקשה לקיום משפט חוזר נדחית אפוא.

ביום 7.2.2023 הציגו הצדדים הסדר טיעון, שבמסגרתו תוקן כתב האישום, באופן שעבירה של ניסיון הרצח הוחלפה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין.

עובר ליום 16.12.2021 בשעה 20:25, ביקש הנאשם לגרום לקורבן חבלה חמורה, מסיבה שאינה ידועה למאשימה.

הנאשם הורשע בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין להטיל בקורבן נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, תוך שניסה שלא כדין לפגוע בו בקליעים או בנשק מסוכן, שלצדה עונש מירבי של 20 שנות מאסר; בנוסף לכך הורשע בעבירה של נשיאת נשק ללא רשות כדין לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא לחוק העונשין שלצידה עונש מירבי של 10 שנות מאסר ובעבירה של ירי מנשק חם שלא כדין במקום שיש בו כדי לסכן חיי אדם לפי סעיפים 340א(ב)(1) ו-(2) לחוק העונשין, שלצידה עונש מירבי של 5 שנות מאסר.

...

ברם, דרכו השיקומית הממושכת והלא פשוטה שעשה הנאשם, לצד שאיפתו להמשיך בה בעתיד, הובילוני למסקנה כי יש לזקוף את הצלחותיו במסגרת השיקומית ובעיקר רצונו של הנאשם להמשיך בה כשיקול נכבד לקולה בענישתו, על מנת לעודדו לילך בדרך שיקומית, ולקבוע את רכיב המאסר בפועל שראוי להשית על הנאשם לפי הרף התחתון של מתחם הענישה ההולם בעניינו.

בנוסף לכך, בהתחשב בתקופת המאסר בפועל המושתת על הנאשם, הקשיים המשפחתיים, הבריאותיים והכלכליים עמם מתמודדת משפחתו, בפרט בעקבות מחלתו של אחד מילדיו, ובהביאי בחשבון את יישוב הסכסוך בין הנאשם לבין קורבן העבירות ובני משפחותיהם, באתי למסקנה כי ראוי בנסיבות העניין להימנע מהטלת ענישה כלכלית על הנאשם, בדמות קנס או פיצוי.

סוף דבר אנו מטילים אפוא, פה אחד, על הנאשם, דוד עזרא, את העונשים המפורטים בחוות דעתו של אב"ד, השופט יוסי טופף.