בקשת תיקון כתב אישום ורשימת עדים

בדיון ההוכחות ובטרם החלה פרשת התביעה ,ביקשה המאשימה לתקן את כתב האישום ולהוסיף לרשימת עדי התביעה את תעודת החיסיון.

...

סעיף 45 לפקודת הראיות מהווה את נקודת המוצא לדיון בעתירה זו. בהתאם לסעיף 45 לפקודת הראיות הרי ש: "חיסיון לטובת הציבור אין אדם חייב למסור ובית המשפט לא יקבל, ראיה, אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותה.

בבש"פ 6453/10 אליהו עמר נ' מדינת ישראל: "במסגרת שיקול הדעת יינתן משקל, בין היתר, לפרק הזמן שחלף מאז הגשת כתב האישום, להיקפו של חומר הראיות ומהותו, וכן לקושי האובייקטיבי שבו דובר לגבש תעודת חיסיון בטרם או מיד לאחר הגשת כתב האישום.....אין יסוד אפוא לקבוע שעצם הוצאת התעודה שלא במועד הגשת כתב האישום מחייבת בהכרח גילויו של החומר נושא הבקשה לחיסיון לאלתר". בע"פ 621/01 מדינת ישראל נ' חמדאן, פד"י נה (2) 823: "בית המשפט יכריע באשר לחיוניותה של עדות חסויה להגנת הנאשם, לפי השאלה, האם בעדות זו מצוי פוטנציאל ראייתי שעשוי – על-פי קנה מידה אובייקטיבי- לעורר ספק סביר באשמת הנאשם ...". מן הכלל אל הפרט: בענייננו, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בכתב האישום ובידיעה וקיבלתי את תשובותיו של קצין המודיעין, הגעתי למסקנה, כי אין בחשיפת פרטי מוסר הידיעה המודיעינית והתאריך המדוייק "פוטנציאל ראייתי" אשר יכול לסייע להגנת העותר.

בנסיבות אלה, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ואת קצין המודיעין בדלתיים סגורות, מצאתי כי אין באיחור זה משום פגיעה ביכולתו של העותר לנהל קו הגנה אפקטיבי.

לאור האמור לעיל, העתירה לגילוי ראיה חסויה נדחית.

בדיון מיום 17.11.19 העלה ב"כ הנאשם טענה להגנה מן הצדק, מן הטעם שנטען, כי ביום 14.5.19 הגיע למשרדי המאשימה וניהל דין ודברים במגמה להגיע להסדר, ושטח בפני המאשימה את חולשת הראיות (בין היתר העדרו של מפעיל הינשוף מרשימת העדים); וכי התביעה נהגה בחוסר תום לב ובחוסר הגינות כאשר זמן קצר לאחר הפגישה הגישה בקשה לתיקון כתב האישום להוספת עד תביעה לרשימת העדים לאור הדברים שהסניגור הביא בפניה בפגישה, ובשל כך זוהם ההליך המשפטי, נפגעה תחושת הצדק של הנאשם, ונפגעה פגיעה חמורה זכותו של הנאשם להליך הוגן.

...

בהקשר זה מקובלת עלי הגישה שבוטאה בתפ"ח (מחוזי ב"ש) 33171-05-14 מדינת ישראל נ' משה רובין (פורסם בנבו, 07.05.2015), שעל פיה "אינני מוצא כל מקום לטענות על כי הבקשה לתיקון באה לאחר הליך גישור ופגישות בין הצדדים. המבחן בשאלה אם לאפשר תיקון כתב אישום הינו במסגרת ההוראות המפורטות לעיל, ואין לטענות האמורות כל היבט אשר יהיה בו לכשעצמו כדי למנוע תיקון כתב אישום.". וראו גם ת"פ (מחוזי י-ם) 12158-06-15 מדינת ישראל נ' יונתן ברוכים, (פורסם בנבו, 18.01.2016) בפסקה 52-53.

שלב שני - האם בקיומו של ההליך הפלילי, חרף הפגם, יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות בענייננו, אני סבורה, כי לא נפגעה זכותו של הנאשם להליך הוגן.

לפיכך, אני דוחה את טענתו המקדמית של הנאשם להגנה מן הצדק.

הבקשה ונימוקיה בתאריך 1.7.20, בפתח הדיון בו נידרש ב"כ הנאשם למתן תשובתו של הלה לכתב האישום, בקשה ב"כ המאשימה כי אורה על תקונו של כתב האישום, הן הוספת העובדה לפיה ברכב שבו נתפסו הסמים והמשקל האלקטרוני כאמור, החזיק הנאשם גם בשקיות מארז קטנות, והן בהוספת השקיות והמשקל אלקטרוני לרשימת עדי התביעה.

...

בהתאם לכך, מאחר שהנאשם במקרה שלפני טרם השיב לכתב האישום, בא כוחו אינו חולק על כך שהעובדה שבמסגרת החיפוש שנערך ברכבו נתפסו לא רק הסמים והמשקל האלקטרוני, אלא גם שקיות המארז הקטנות, הובאה לידיעתו מבעוד מועד, והמשקל האלקטרוני שהוספתו לרשימת עדי התביעה כבר נזכר קודם לכן בסעיף 4 לעובדות כתב האישום, אני סבורה כי לא יהא בתיקון המבוקש כדי לפגוע בהזדמנות הסבירה שתינתן לנאשם להתגונן.

ב"כ הנאשם לא פרט בפני את מהות הטענות שהועלו מטעמו בפני המאשימה בפנייתו אליה בדבר ה"כשלים בחומר הראיות", ואולם גם אם אניח כי בקשתו היתה שכתב האישום יתוקן באופן שהעבירה תיוחס לנאשם תהיה החזקת סמים לצריכה עצמית (במקום שלא לצריכה עצמית), אזי לטעמי אין בכך כדי ללמד על איזה שהוא שימוש לרעה שהמאשימה עשתה בטענותיו, שכן כפי שציינתי לעיל, קיומו של המשקל האלקטרוני כבר נזכר בעובדות כתב האישום קודם לכן ועובדת תפיסתן של שקיות המארז הקטנות היה ידוע לו. מפני כל אלה, החלטתי להעתר לבקשה.

סוף דבר – כתב האישום יתוקן כמבוקש.

להלן נימוקיי: בהחלטתי הקודמת לבקשת המאשימה לתקן את כתב האישום על דרך הוספת מפיקי השמע לרשימת עדי התביעה, התייחסתי וסקרתי את החוק והפסיקה הנוהגת תוך שהבהרתי כי כל עוד ניתן לרפא את הפגיעה בהגנת הנאשם או לאפשר צימצומה משמעותית, יש לתור אחר חקר האמת, והקו האדום שימנע את חקר האמת יהיה מקום שבו התיקון יביא לעיוות דין משמעותי לנאשם, כזה שהדעת אינה סובלת בהליך הפלילי בנסיבות המקרה.

...

לעניין זה ראו למשל ע"פ 52/63 היועץ המשפטי לממשלה נ' פייגנבאום, פ"ד יז, 1087: "אילו היה מדובר כאן בתיקון פגם שבכתב האישום בלבד, לא הייתי מהסס להרשות תיקונו, אפילו בשלב של ערעור שני. שיקול הדעת הנתון בכגון דא לבית המשפט, חייב בית המשפט להשתמש בו באורח שיפוטי, כשהוא משווה לנגד עיניו את המטרה לדון דין צדק לאמיתו. נראה לי שלעניין תיקון כתב האישום המבחן הוא, אם מתרפאים, על ידי אותו תיקון בלבד, הפגמים שבהליכים שהתנהלו עד לתיקון: שאם על ידי תוספת מלה או מחיקת מילה, וכיוצא באלה תיקונים בכתב האישום, לא יישאר עוד שריד ופליט לכל הפגמים שההליכים נפגמו בהם, פשיטא שבית המשפט חייב להרשות את התיקון; ואילו אם גם אחרי התיקון, ולמרות התיקון, יישארו ההליכים פגומים, אם מחמת חוסר הוכחה או חוסר הזדמנות להגנה ואם מחמת כל סיבה חוקית אחרת, לא ירשה בית המשפט את התיקון, אלא אם אפשר לעשותו בשלב ובנסיבות המרשים גם הסרת כל יתר הפגמים מן ההליכים..." [ההדגשות שלי – א.ב.ג.] אמירות אלו, המלוות אותנו עד היום עניינן בשיקולים הנוספים הנדרשים מבית המשפט.

סוף דבר התיקון לו עותרת המאשימה הוא שוב על דרך הוספתם של ארבעה עדי תביעה הקשורים במישרין לבקשה לקבלת צו היתר להאזנת סתר ותוצריה.

באיזון בין הערכים הניצבים בפנינו, סבורני כי יש לאפשר את הוספתם של אלו לרשימת עדי התביעה משלא נגרם לנאשם עיוות דין כה מהותי שהדעת אינה יכולה לסבול.

אף על פי כן, עד למועד מתן הכרעת הדין, לא הוגשה בשום שלב במשפט בקשה מטעם המאשימה לתיקון הפרק בכתב האישום שעניינו רשימת העדים על ידי הוספת נציג המוסד לביטוח לאומי והרופאים שהכינו את שתי חוות הדעת האמורות, כעדים במשפט.

...

המבקש הגיש ערעור על חומרת עונש לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז וערעורו נדחה.

לפיכך, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לאירוע שבו הורשע הנאשם נע בין 16 ועד 36 חודשי מאסר בפועל, בתוספת מאסר על תנאי, פיצוי למתלוננת וקנס כספי.

לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים: א. 22 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 20.12.16 ועד 2.1.17.