בקשת תיקון טעות קולמוס בפסק דין בעקבות הצעת בית הדין

בבקשה שלפנינו טוען המערער כדלקמן: במסגרת הדיון המאוחד הסכימו הצדדים להצעת בית דין זה לפיה ייפסקו סכומים בין 0 ש"ח לבין 50,000 ש"ח, אותם יהיה על המשיבה כאן – היא המעסיקה בשלושת ההליכים – לשלם למערער כאן, ולמשיבים בשני ההליכים הנוספים, כולם פועלים שהועסקו בשדות המשק החקלאי של המשיבה; בפסק הדין נפלה טעות סופר כאשר נרשם "המערערת תשלם למשיב", בעוד שהיה צריך להרשם "המשיבה תשלם למערער". כן מצביע המערער על כך שבתאור באי-כוח הצדדים נפלה טעות דומה, ונרשם לפני שמה של באת-כוח המשיבה "בשם המערערת", ולפני שמו של בא-כוח המערער, "בשם המשיב"; טעות סופר זו נגרמה מאחר שבמסגרת הדיון המאוחד נדונו שני תיקים בהם המשיבה כאן הייתה המערערת, וככל הנראה נתון זה הוא שיצר את הבלבול שהביא לטעות; על יסוד טעמים אלו מן הראוי שבית דין זה יורה על תיקון פסק הדין תוך חיוב המשיבה בהוצאות לדוגמה.

סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע כי טעות בפסק דין או החלטה הנתנת לתיקון על ידי בית הדין היא "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". זאת ועוד.

...

במהלך הדיון המאוחד, הציע בית דין זה לצדדים את ההצעה הבאה: "בית הדין: בשלב זה מוצע לצדדים לסיים את ההליך בדרכי שלום, באופן שבית הדין יפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, בין 0 עד 50,000 ₪ נכון להיום, בתיקים שלפנינו ובתיק ע"ע 32576-07-18. הפרוטוקול בתיקים אלה ייסרק גם לתיק ע"ע 32576-07-18". הצדדים הסכימו להצעת בית הדין, וביום 20.2.2019 ניתן כאמור לעיל פסק הדין בהליך דנן, במסגרתו נקבע בזו הלשון: "לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה, וחזרנו ועיינו בכלל החומר המצוי בתיק, ובהתאם להסכמת הצדדים להסמיך את בית הדין לפסוק לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, אנו קובעים כי המערערת תשלם למשיב סך של 25,000 ₪ אשר ישולמו תוך 60 יום מהיום" (להלן: פסק הדין).

בבקשה שלפנינו טוען המערער כדלקמן: במסגרת הדיון המאוחד הסכימו הצדדים להצעת בית דין זה לפיה ייפסקו סכומים בין 0 ש"ח לבין 50,000 ש"ח, אותם יהיה על המשיבה כאן – היא המעסיקה בשלושת ההליכים – לשלם למערער כאן, ולמשיבים בשני ההליכים הנוספים, כולם פועלים שהועסקו בשדות המשק החקלאי של המשיבה; בפסק הדין נפלה טעות סופר כאשר נרשם "המערערת תשלם למשיב", בעוד שהיה צריך להירשם "המשיבה תשלם למערער". כן מצביע המערער על כך שבתיאור באי-כוח הצדדים נפלה טעות דומה, ונרשם לפני שמה של באת-כוח המשיבה "בשם המערערת", ולפני שמו של בא-כוח המערער, "בשם המשיב"; טעות סופר זו נגרמה מאחר שבמסגרת הדיון המאוחד נדונו שני תיקים בהם המשיבה כאן הייתה המערערת, וככל הנראה נתון זה הוא שיצר את הבלבול שהביא לטעות; על יסוד טעמים אלו מן הראוי שבית דין זה יורה על תיקון פסק הדין תוך חיוב המשיבה בהוצאות לדוגמה.

יתרה מכך, ככל שלמבקש התיקון הסבר מתקבל על הדעת למחדלו, וככל שהתיקון המבוקש לא יגרום למשיב עיוות דין, הרי שהנטייה היא לראות בבקשה להארכת המועד ככזו המקיימת את הדרישה ל"טעמים מיוחדים", ולפיכך מוצדק להיעתר לה (ראו: ד"נ 29/83 "סהר" חברה לביטוח בע"מ נ' כהנקא, פ"ד לט(1) 833 (1985)).

נקדים ונאמר כי אנו סבורים שהמקרה שבפנינו בא בגדר המקרים בהם חלה הוראת סעיף 81(א) לחוק.

מסקנה זו אף נלמדת מהעובדה שבפסק הדין נקבע כי "המערערת תשלם למשיב", בעוד אילו היינו קובעים שעל המערער לשלם למשיבה, היה נכתב "ישלם". משאלו הם פני הדברים – דין הבקשות להתקבל.

בפרוטוקול הדיון מיום 17.6.13 ציין בית הדין האיזורי כי הוא "מציע כי בנסיבות העניין ונוכח פסקי הדין שניתנו בעבר בעיניינו של המערער, עניינו של המערער יובא בפני ועדה בהרכב חדש אשר תידון בבקשה לצרוף נכויות אשר הוגשה במועד המקורי". בתום אותו דיון ניתן פסק דין שלפיו "בהסכמת הצדדים בקשתו של המערער לצרוף נכויות תובא לדיון בפני ועדה רפואית לעררים בהרכב חדש אשר בפניה לא יעמדו פרוטוקולים של ועדות קודמות אשר דנו בתביעה לצרוף נכויות וכן פסקי דין קודמים מיום 31.7.12, מיום 12.1.11 ומיום 24.1.10" (ההדגשה במקור; להלן: פסק הדין המחזיר הששי).

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו למכלול טענות הצדדים, להליכים הרבים שהתנהלו ולנסיבות המקרה החריגות, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את העירעור ולהתערב בפסק הדין מיום 12.1.11 תוך תיקון הטעות שנפלה בו. שוכנענו כי בפסק הדין האמור נפלה טעות קולמוס (כמפורט בהרחבה בסעיפים 11-12 לעיל), וכי בית הדין האיזורי לא התכוון (וספק אם הדבר היה בסמכותו) להחזיר את עניינו של המערער לועדה לצורך שקילה מחדש של עצם צירוף הנכויות, בנסיבות בהן המוסד לא ערער על כך כלל; כאשר נושא זה כלל לא עמד בפני הועדה מושא פסק הדין; וכאשר לא עלתה כל בקשה לכך, ולו ברמז, במהלך ההיתדיינות שקדמה לפסק הדין (וצוטטה בהרחבה לעיל).

משניתנה הארכת המועד בהתאם לסמכות הנקובה במפורש בתקנות בית הדין, ומשהמוסד בחר משיקוליו שלא לערער על החלטת רשמת בית הדין - הרי שניפתחו שערי בית הדין לצורך דיון ערעורי בפסק הדין מיום 12.1.11 וזו לא רק זכותנו אלא גם חובתנו להפעיל ביקורת שיפוטית על פסק הדין ולתקנו ככל שנידרש.

...

לנוכח האמור אנו מורים על תיקונו של פסק הדין מיום 12.1.11, תוך ביטול ההוראה לעניין שקילת צירוף הנכויות, כך שהחזרת עניינו של המערער לוועדה אמורה הייתה להתבצע לצורך בחינה מחודשת של מועד תחולת הנכות בלבד.

על מנת לחסוך אי הבנות נוספות ובהתחשב בחלוף הזמן, ומשהמערער הסכים להשאיר לשיקול דעתנו את השאלה אם להורות כעת על החזרת עניינו לוועדה לצורך בחינה מחדש של מועד תחילת הנכות, אנו קובעים כי אין עוד טעם בהחזרה כאמור ומשכך החלטת הוועדה מיום 23.3.10 תיוותר על כנה על כל המשתמע מכך.

סוף דבר - ניתנה בקשת רשות ערעור והערעור מתקבל כמפורט בסעיף 45 לעיל.

הוא הסתמך בהכרעתו זו על הרושם "המהיימן מאד" שעשה עליה מנכ"ל המערערת, זבארו, בעדותו (סעיף 14 לפסק הדין) ומנגד לחוסר האמון שנתן בעדותו של מנכ"ל המשיבה וכן על נסיבות נוספות שפורטו בפסק הדין, כמו ההתכתבות במיילים בין הצדדים מהם עולה כי ההצעה קובלה על ידי המשיבה.

ההחלטה לתקן את פסק הדין בשל טעות סופר בסמוך לאחר מתן פסק הדין, הגישה המשיבה בקשה לתקן "טעות סופר" בפסק הדין בהתאם לסמכות בתי המשפט לפי סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 (להלן "חוק בתי המשפט").

סעיף 81 לחוק בתי המשפט קובע : "81. (א) מצא בית משפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה, "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה.

בית הדין סיכם את ההלכה לעניין "השמטה מקרית" בכותבו: "לעניין מהותה של השמטה מקרית נפסק, כי "משנטען כי חלה השמטה מקרית בפסק-דין, שומה על בית-המשפט לשאול את עצמו אם מדובר באמת בעיניין שבית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו אך הדבר נשמט מתשומת-לבו באורח מקרי, וברי כי אין מדובר בהשמטה מקרית מקום שעניין מסוים לא צוין בפסק-הדין שלא על דרך המקרה ולא בהיסח הדעת" (ע"א 3197/98 יורשי שרה ברזל נ' כונס הנכסים הרישמי, פ"ד נה(5) 385, 388 (2001) להלן- פרשת ברזל).

...

כן נקבע כי המערערת לא הוכיחה שהמשיבה פתחה את הקרטון שלה באמצעות חברת "כרמל פרנקל". נכון הוא כי איציק, סמנכ"ל הכספים של המשיבה ועד מטעמה בבית משפט קמא, טען שהמשיבה ניסתה להמשיך ולפתח את הקרטונים עם חברת כרמל פרנקל, אולם בסופו של דבר, היא הפסיקה לפתח, כיוון שהקרטון, לו היה מסתיים הפיתוח, והיה נכנס לשימוש, הוא יכול היה לתת לה מענה מוגבל מאד, דהיינו לכמות מזערית (עמ' 30, ש' 30-35 לפ' בית משפט קמא).

לפיכך אני מורה כי יש לקזז מהמגיע למערערת רק מחצית מסכום הריטיינר ולא את מלוא הסכום.

לסיכום אני מורה כי לסכום שבית משפט קמא פסק למערערת יש להוסיף את מחצית הריטיינר בסכום של 25,500 ₪, דהיינו על המשיבה לשלם למערערת את הסכום של 57,250 ₪ ויש להוסיף לסכום זה את המע"מ החל וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1249375/1 בבית הדין הרבני הגדול ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שפירא, הרב אברהם שינדלר, הרב ציון לוז־אילוז המערערת: עו"ד אלמונית (ע"י ב"כ עו"ד אברהם אטיאס ועו"ד יוסף ויצמן) המשיבה (פורמאלית): פלונית (ע"י ב"כ עו"ד איתן קוהלי) הנידון: ביטול הוצאות אישיות שהושתו על עורכת דין בשל השתתן בדן יחיד ובלי התראה וזכות טיעון ובשל העידר צידוק להן פסק דין[footnoteRef:1] [1: פסק דין מתוקן המחליף את פסק הדין שניתן ביום ו' בתשרי התשפ"א (24.9.2020): לאחר מתן פסק הדין הוגשה בקשה לתיקון טעות סופר בנוגע לכותרת המצביעה על הצדדים להליך. בית הדין נענה לבקשה ותיקן את הטעות. במקביל הושלמו נימוקים שלא הוכנסו לפסק הדין (בסופו) בשל כשל טכני והוכנסו בפסק הדין המתוקן שלפנינו.]

בסופו של הדיון ניסה בית הדין לתאם מועד להוכחות האשה, שני מועדים שהציע בית הדין, מועדים לפני פגרת בתי הדין (כשאחד מהם היה היום האחרון לפני הפגרה), לא היו נוחים לבאת כוח הבעל.

...

ואשוב ואבהיר את הברור מאליו בנימוקיי, שגם לדעתי יש לקבל את הערעור ולבטל את הקנס מאחר שהוא ניתן כנגד העורך דין המייצג ולא כנגד בעל הדין, מאחר שנסיבותיו לא הצדיקו את הטלת הקנסות כלל ומאחר שלא קדמה להטלת הקנס התראה כלשהי.

אבל זה ברור שכל הפעלת דין ממוני (או קנס), ובכלל זה חיוב בהוצאות לצד שכנגד, הרי היא בכלל 'דיני ממונות בשלושה', וככל האמור לעיל, בכל שלושת הנימוקים, ולא עלה על דעת לתת תוקף משפטי לפסיקות ממוניות בדיין יחיד וכפי שכתבנו בהרבה פסקי דין לאחרונה, בשימת דגש גם על שפסיקות שכאלה, שיבוטלו בוודאות בערכאת הערעור, גורמות לעינוי דין מיותר ולהוצאות כספיות מיותרות לצדדים בהוספת הליך של ערעור.

הרב ציון לוז־אילוז העולה מכל האמור לעיל: בית הדין מקבל את הערעור.

דיון והכרעה סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, כי "מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

על פי ההלכה הנוהגת בבית דין זה, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש "מתוך גישה סלחנית ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה"[footnoteRef:4] [4: עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן - הילטון תל אביב בע"מ (23.5.2005); עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (26.9.2017)] אוסיף, כי הדרישה לקיומם של "טעמים מיוחדים" בבקשה לתיקון פסק דין רוככה גם בפסיקתו של בית המשפט העליון תוך שנקבע, כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים, וביניהם, עקרון סופיות הדיון ויעילותו, היתנהגותם של הצדדים ותום ליבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגיה וסכויי ההליך[footnoteRef:5], כשבמקרים מסוימים אף הוארך המועד לתיקון פסק הדין בחלוף מספר שנים[footnoteRef:6].

בסעיף 26 לפסק הדין צוין, כי "העירעור מתקבל על יסוד הסכמת המשיב", כשהסכמה זו קיבלה ביטוי מפורש הן במסגרת כתב התשובה המשלים מטעם המשיב, שהוגש ביום 8.5.2023[footnoteRef:7], ומאוחר לכתב התשובה המקורי שאליו מפנה המערער בתגובתו[footnoteRef:8]; הן בדברי ב"כ המשיב במעמד הדיון שהתקיים בפני חברי, כב' הרשם טואף, ביום 10.5.2023[footnoteRef:9], ובמעמד הדיון שהתקיים בפניי ביום 13.12.2023[footnoteRef:10]; והן במסגרת ההחלטה שניתנה על ידי במעמד דיון זה ובה צוין, כי: [7: סעיף 10 לכתב התשובה המשלים] [8: כתב התשובה מיום 24.1.2023, טרם הגשת נימוקי העירעור המתוקנים] [9: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2023 ש' 17-18] [10: עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 32-33] "מאחר שמוסכם על המשיב כי אכן נפלו פגמים בהחלטת הוועדה ואף מוסכם להשיב את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש ושונה מהרכבה מיום 17.8.2022, על מנת שתידון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון מבראשית, כמו גם בערר המשיב, נידרש המערער להודיע אם הוא מקבל הצעה זו או שמא מבקש לקבל סעד אחר" (ההדגשה הוספה)[footnoteRef:11] [11: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 1-4] בנסיבות אלה הרי שאף סכוייה של הבקשה טובים ותומכים בהארכת המועד להגשתה, שכן עלה כבר בהחלטה שקדמה לפסק הדין, כי הסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש מגלמת הסכמה לידון הן בערר המערער והן בערר המשיב מבראשית, מבלי לברור או לגרוע תחומים כלשהם מערר המשיב.

...

לפיכך, יש לתקן את האמור בסעיף 26 לפסק הדין באופן שיבטא נכונה מסקנה זו. [2: ראו בסעיף 10 לכתב התשובה המשלים מטעם המשיב מיום 8.5.2023 וכן בסעיף 10לפסק הדין] לחילופין טוען המשיב, כי יתכן שפסק הדין אינו מתייחס לתחום הפסיכיאטרי והראומטולוגי בעררו מאחר שבית הדין החליט להותיר את החלטת הועדה נשוא הערעור על כנה בתחומים אלה, ובמקרה כאמור הרי שעל הוועדה בהרכבה החדש לדון רק בסוגיות שהורה בית הדין, ובד בבד לאמץ את החלטות הועדה נשוא הערעור בתחומים אלה.

דיון והכרעה סעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 קובע, כי "מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא תוך עשרים ואחד ימים מיום נתינתם לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לענין זה; לענין זה "טעות" - טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

בסעיף 26 לפסק הדין צוין, כי "הערעור מתקבל על יסוד הסכמת המשיב", כשהסכמה זו קיבלה ביטוי מפורש הן במסגרת כתב התשובה המשלים מטעם המשיב, שהוגש ביום 8.5.2023[footnoteRef:7], ומאוחר לכתב התשובה המקורי שאליו מפנה המערער בתגובתו[footnoteRef:8]; הן בדברי ב"כ המשיב במעמד הדיון שהתקיים בפני חברי, כב' הרשם טואף, ביום 10.5.2023[footnoteRef:9], ובמעמד הדיון שהתקיים בפניי ביום 13.12.2023[footnoteRef:10]; והן במסגרת ההחלטה שניתנה על ידי במעמד דיון זה ובה צוין, כי: [7: סעיף 10 לכתב התשובה המשלים] [8: כתב התשובה מיום 24.1.2023, טרם הגשת נימוקי הערעור המתוקנים] [9: עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2023 ש' 17-18] [10: עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 32-33] "מאחר שמוסכם על המשיב כי אכן נפלו פגמים בהחלטת הועדה ואף מוסכם להשיב את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש ושונה מהרכבה מיום 17.8.2022, על מנת שתדון בערר המערער על החלטת הדרג הראשון מבראשית, כמו גם בערר המשיב, נדרש המערער להודיע אם הוא מקבל הצעה זו או שמא מבקש לקבל סעד אחר" (ההדגשה הוספה)[footnoteRef:11] [11: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 13.12.2023 ש' 1-4] בנסיבות אלה הרי שאף סיכוייה של הבקשה טובים ותומכים בהארכת המועד להגשתה, שכן עלה כבר בהחלטה שקדמה לפסק הדין, כי הסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער אל ועדה בהרכב חדש מגלמת הסכמה לדון הן בערר המערער והן בערר המשיב מבראשית, מבלי לברור או לגרוע תחומים כלשהם מערר המשיב.

לפיכך, בהתקיים הטעמים המיוחדים שפורטו לעיל, ומאחר שאף אין בקבלת הבקשה באיחור כדי לגרום למערער עיוות דין, הרי שיש לקבל את הבקשה בעיתוי שבו הוגשה.

[12: א' גורן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שמינית), בעמ' 352] אשר על כן, הבקשה מתקבלת.