בקשת תיקון טעות סופר והבאת ראיה נוספת לאחר פטירת המשיבה

בכתב-האישום שהוגש כנגד המערער נטען כי החל מ-17/6/14 עושה המערער שימוש במבנה ששטחו כ-57 מ"ר למגורים לו ולמשפחתו, וכן נטען כי בין התאריכים 17/6/14 ל-24/6/14, בנה המערער מרפסת בשטח של כ-107 מ"ר, וכן סככה מעץ וברזנט מעל חלק מרצפת הבטון של המרפסת בשטח של כ-76 מ"ר. בנוסף לבניה זו, נטען בכתב-האישום כי בין התאריכים 25/1/11 ל-17/6/14 ניבנה ללא היתר מדרום לבית המגורים מבנה בשטח של כ-105 מ"ר באמצעות הוספת קירות וגג מפח על קירות בלוקים קיימים, ואף החומה הוארכה לאורך של 17 מ"ר. עוד צוין בכתב-האישום כי מאז 17/6/14 עושה המערער שימוש במבנה לדיר כבשים, כאשר בכתב-האישום המקורי צוין כי המדובר במבנה שהוזכר בסעיף 10 לכתב-האישום, ולאחר מכן בשלב מאוחר ביקשה ב"כ המשיב לתקן את כתב-האישום בסמוך להגשת סיכום הטענות, כך שיובהר כי השמוש במבנה לדיר כבשים מתייחס למבנה השני שצוין בסעיף 12 לכתב-האישום.

בית-משפט קמא ציין בהחלטתו מ-12/1/20, כי בהתאם לסעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ"), יש סמכות לתיקון כתב-האישום בכל שלב, כל עוד אין בכך פגיעה מהותית בנאשם, והטעות בסעיף 13 הנה טעות סופר, שעולה מעיון בכתב-האישום המקורי, והמערער היה מודע לאישום נגדו במהלך המשפט, ואין בתיקון זה כדי לפגוע בהגנתו.

הכרעת-הדין של בית-משפט קמא היתה שלא הובאו ראיות ישירות לזהות מבצע הבניה לאחר פטירת אביו המנוח של המערער, ועבודת הבניה לגביה יש הוכחה כי בוצעה על-ידי המערער הנה התקנת הברזנט לצורך קירוי, שהמערער טען כי ביצע לצורך חתונה, אולם נקבע עובדתית על-ידי בית-משפט קמא, כי הקירוי לא הוסר לאחר החתונה, כאשר לא הובאה ראיה כל שהיא שאכן היתה חתונה ב-10/14.

...

קביעת בית-משפט קמא אשר דחתה את הטענה בדבר אכיפה בררנית, הן בכל הקשור לאחיו של המערער, והן בכל הקשור לטענה סתמית שהועלתה בנוגע לאי-ביצוע הליכי אכיפה כנגד שכנים, מעוגנת בחומר הראיות, כפי שעמד לנגד עיני בית-משפט קמא, ודין טענותיו בעניין זה להידחות.

דווקא נוכח הנפקות של קבלת טענה לאכיפה בררנית, עד כדי אפשרות לביטול כתב-האישום, נדרש בית המשפט "לסנן" טענות אלה גם בשלב הגילוי, שאם לא כן, אין לדבר סוף.

באשר לגזר-הדין, המערער טען באופן סתמי כי גזר-הדין אינו מידתי, אולם לא הביא תימוכין לטענותיו, והנני סבורה כי בנסיבות העניין, לאור מהות השימוש שעשה המערער במבנים המצויים על קרקע שייעודה גן לאומי, וכן ייעוד חקלאי, כאשר אחד המבנים שימש למגורים, כמו גם בהתחשב בהרשעה קודמת של המערער בעבירה על חוק התכנון והבניה, גזר-הדין הינו מידתי ואינו חורג מהמקובל, ואין מקום להתערב בו. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

העירעור מכוון גם נגד החלטה הדוחה את בקשת המערער לתיקון טעות קולמוס שנפלה בפסק הדין.

כן טען המשיב שהמערער לא התגורר בדירתו באותו מועד ולא הוכיח כי נגרם לו נזק, ובנוסף טען כי המערער הטריד אותו בשיחות ובהודעות רבות, וכי על פי עדותו שלו הוא תובע סדרתי.

המערער לא הכחיש כי הוא לא התגורר בנכס, אלא שוכר שנפטר עוד קודם מתן פסק הדין.

לדבריו, העילה שהביאה להגשת התביעה הייתה סרובו של המשיב להעביר אליו את פרטי מי שמכר לו את דירתו, שהוא האחראי להעברה המקורית של בלוני הגז, ועל כן, ניכנס המשיב מבחירתו בנעלי בעל הדירה הקודם ביחס לבלוני הגז.

בכל מקרה, הסכים המשיב לבקשת המערער להעביר את בלון הגז על חשבון המערער לאחר ששוכנע כי לא יהיה פגם חוקי בהעברה וזאת עוד לפני שהוגשה התביעה נגדו.

בית המשפט קמא פירט את היסוד למסקנותיו ולא מצאנו כי נפלה שגגה כלשהיא בקביעותיו, כי המערער לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו, הן בשאלת חבות המשיב והן בשאלת הנזק הנטען.

...

לא מצאנו ממש גם בטענותיו של המערער הנוגעות להתנהלותו הפרוצדורלית של בית המשפט קמא (לרבות בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות), שהחלטותיו בעניין זה מצויות בסמכותו.

לאור האמור, נדחה הערעור.

המערער ישלם הוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.

לפי הסברו בעריכת הצוואה ברור לה שלא התכוון להוריש דבר לשני ילדיו הנוספים ולא התכוון להוריש לבת יותר מ 10%- , לכן כוונתו הייתה לשני הבנים הזוכים 45% לכ"א. טעה בחישוב ולא שמה לב. יש לתקן טעות סופר או טעות בחשבון לפי ס' 32 לחוק הירושה, ולפרשה לפי ס' 54 .

ראשיתם בבקשה לצוו ירושה שהגישה הבת, והתנגדות לה. מנגד הוגשה בקשה לקיים את צוואת המנוח, והתנגדות לה, וכן בקשה לתיקון טעות סופר או חישוב בצוואה והתנגדות גם לה. היתנהלות דיונית – ההליכים לוו בהחלטות חוזרות, לאחר שהמתנגדים שעתרו לקבל מסמכים רפואיים ומומחה לבחינת כשירות המנוח, לא פעלו במועד לצורך מימוש ההחלטות שניתנו, ונדרשו החלטות בהתאם, פעם אחר פעם.

האמנם המנוח היה תלוי במשיבים, או במשיב 1, באופן העונה על מבחני העזר שנקבעו בפסיקה? המנוח היה עצמאי ולא תלוי בזולת כדי שלילת רצון חופשי - מהתשתית הראייתית ומהעדויות עלה כי המנוח היה עצמאי, חי לבד, בדירה שכורה, חתם על חוזה השכירות ושילם שכ"ד, ניהל חשבון בנק, לא היה מבודד מהעולם, הנפיק דרכון, טס לטיולים לחו"ל מספר פעמים (לרבות לאחר עריכת הצוואה).

מערכת היחסים עם הילדים - מהמסכת העובדתית שהובאה, עולה כי בין המנוח למתנגדים הייתה מערכת יחסים מורכבת ולעיתים נתק, בפרט לאחר פטירת רעייתו (אמם), כשבאו אליו בטענות למה הוא (אביהם, האלמן) מקבל מחצית מהעזבון, והם לא מקבלים הכל.

תיקון הצוואה - המשיבים עתרו לתקן המספר שמופיע בצוואה בגין טעות סופר או חישוב, שכן 12 ,( אינם משלימים לסך מאה אחוז בשוגג, אלא לתשעים אחוז.

...

לאור כל האמור הבקשה לתיקון הצוואה מתקבלת, כך שיתוקן המספר המביא לשלם (למאה .

לאחר עיון בצוואה שמיעת העדויות ובירור הטענות לעיל, המתנגדים לא הרימו את נטל הוכחת טענות ההתנגדות, והן נדחות.

ההתנגדות לקיים את הצוואה - נדחית.

ז"ל, שנפטר לפניו המנוח והותיר אחריו צאצאים, ואחות נוספת גב' .

ראשית, המשיבים ויתרו על טענתם בדבר קיומו ומשמעותו של פגם זה והאם הוא פגם צורני שיש בו להביא להפיכת הנטל, והטענה נזנחה בסיכומים; שנית, אין מחלוקת בדבר מועד עריכת הצוואה כך שגם אם מדובר היה בפגם צורני הרי שהוא ניתן לתיקון בהתאם לסעיף 25 לחוק הירושה; שלישית, ולמעלה מהדרוש, בנסיבות כאן אין מדובר בפגם צורני אלא טעות סופר.

.; רביעית, גם המערער עצמו, בהתכתבות עם העובדת הזרה, ציין כי הצוואה בה הנהנים הם הוא והמשיב 1 היא "צוואה ישנה" וכי קיימת לדעתו והוא מחפש אחר צוואה חדשה; חמישית, לא ניתן אמון בגירסת המערער כי לאחר פטירת המנוח קיבל העתק צלומי של הצוואה מאת העד רו"ח .

גם המערער לא. הלכה פסוקה היא כי צד שנימנע מלהציג ראייה שבהישג ידו ללא הסבר מניח את הדעת, חזקה היא כי אילו הובאה הראיה, הייתה פועלת לחובתו; שישית, עו"ד .

לפני סיום – מצאנו להבהיר את המובן מאליו; שעה שבית משפט קמא ערך בירור מקיף וממצה בשאלה האם ביקש המנוח לבטל את צוואתו, והגיע למסקנה לפיה הוא ביטלה על דרך השמדתה, הרי שמסקנה זו כוחה יפה הן כלפי המשיבים שהתנגדו לקיום הצוואה, התייצבו לדיונים והגישו תצהירי עדות ראשית ובהמשך סיכומים, והן כלפי משיבים שלא הקפידו על קיום החלטות בית משפט קמא וזנחו לכאורה את היתנגדותם.

...

לפני סיום – מצאנו להבהיר את המובן מאליו; שעה שבית משפט קמא ערך בירור מקיף וממצה בשאלה האם ביקש המנוח לבטל את צוואתו, והגיע למסקנה לפיה הוא ביטלה על דרך השמדתה, הרי שמסקנה זו כוחה יפה הן כלפי המשיבים שהתנגדו לקיום הצוואה, התייצבו לדיונים והגישו תצהירי עדות ראשית ובהמשך סיכומים, והן כלפי משיבים שלא הקפידו על קיום החלטות בית משפט קמא וזנחו לכאורה את התנגדותם.

אשר על כן, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, דין הערעור להידחות.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 12,000 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 3998/24 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט א' שטיין כבוד השופטת ר' רונן העותרים: 1. פלוני 2. פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האיזורי 2. בית הדין הרבני הגדול 3. האפוטרופוס הכללי עתירה למתן צו על תנאי בעיניין פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בתיק 1437441/1 מיום 11.4.2024 בשם העותרים: עו"ד שי זהר ][]פסק-דין

המנוחה נפטרה בחודש מרץ 1983, כאשר היו העותרים קטינים.

ביום 26.7.2023 הגיש העותר בקשה לתיקון טעות סופר בכותרת הצוו כך שהוא יוכתר כ"צו קיום צוואה" ולא צו ירושה; והודעה על הסתלקות מעזבון.

ביחס לעזבון המנוחה נושא ההליך דנן, נקבע כי הוא כולל חיסכונות בבנקים, זכויות ממקום עבודה, מחצית מהזכויות בדירה בפתח תקווה, חלקים נוספים בדירות ובמגרש ברחובות ושליש מחנות ברמת גן. נקבע כי בנסיבות אלה, אדם סביר היה מממש את זכויותיו בצו הירושה ולא משתהה שנים רבות כל כך. לכן, חובה היה על העותר להביא ראיה לכך שהעזבון לא חולק, אף לא במקצת.

אולם כאשר – כמו במקרה דנן - ההסתלקות מהעזבון נעשית פרק זמן ממושך מאוד לאחר שניתן צו ירושה או צו קיום צוואה, מסקנת בית הדין הרבני הגדול לפיה המבקש להסתלק חייב להוכיח כי העזבון טרם חולק, היא מסקנה שאינני סבורה שיש מקום שנתערב בה (ואינני מחווה דיעה ביחס לשאלה מה דינה של הסתלקות מהעזבון שנעשית בסמוך לאחר מועד צו הירושה או צו קיום הצוואה).

...

אולם כאשר – כמו במקרה דנן - ההסתלקות מהעיזבון נעשית פרק זמן ממושך מאוד לאחר שניתן צו ירושה או צו קיום צוואה, מסקנת בית הדין הרבני הגדול לפיה המבקש להסתלק חייב להוכיח כי העיזבון טרם חולק, היא מסקנה שאינני סבורה שיש מקום שנתערב בה (ואינני מחווה דעה ביחס לשאלה מה דינה של הסתלקות מהעיזבון שנעשית בסמוך לאחר מועד צו הירושה או צו קיום הצוואה).

משהגענו לכלל מסקנה כי דין תורה אכן רלוונטי, ומשמדובר במסקנה עובדתית לפיה, העותר ויתר על זכויותיו בדין תורה על מנת לקיים את צוואת המנוחה – קרי חלוקה שווה בין האחים; ולא הסתלק ממחצית מהעיזבון – אין להתערב גם בהיבט זה של פסק הדין.

סוף דבר: העתירה נדחית.