בקשת תיקון הודעת ערעור לאחר קבלת בקשה לעיכוב ביצוע

לפיכך, ובשים לב לבקשת המערער 1 להעלות טענות גם נגד רכיב הפצוי בפסק הדין, יש לראות בבקשה להארכת המועד להגשת נימוקי העירעור כבקשה לתיקון הודעת העירעור והוספת נפגע העבירה כמשיב לערעור או לחילופין כבקשה להארכת מועד להגשת העירעור ככל שהוא מופנה נגד נפגע העבירה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה ראיתי להעתר לבקשה ולאפשר למערערים להגיש את נימוקי העירעור עד ליום 31.10.2021, כמבוקש.

חרף האמור, ומבלי שאני מקילה ראש בהשלכות של הבקשה על נפגע העבירה, ישנם מספר שיקולים המצדיקים את קבלתה.

בעיקר, יש לתת משקל ניכר לכך שבד בבד עם הגשת הודעת העירעור שבכותרת, ביום 23.6.2021, הגיש המערער 1 בקשה לעיכוב הבצוע של רכיב הפצוי הכספי (בקשה זו נדחתה בהחלטתו של כב' השופט נ' הנדל מיום 30.6.2021).

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה ראיתי להיעתר לבקשה ולאפשר למערערים להגיש את נימוקי הערעור עד ליום 31.10.2021, כמבוקש.

מכל הטעמים האמורים לעיל ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, אני סבורה כי אין לחסום את דרכו של המערער 1 מהעלאת מלוא הטענות נגד פסק הדין.

הבקשה מתקבלת אפוא.

הגשת הודעת ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע המערער הגיש ביום 12.4.22, לאחר שבקש וקיבל שתי ארכות, הודעת ערעור בגין הטלת עיצום על פי חוק הגנת הצרכן.

ככל שבקש לתקן את הודעת העירעור בעיניין זה, היה עליו לעשות כן מיד לאחר מתן ההחלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, בה ביהמ"ש היתייחס למכתבה של גב' ביבס וקבע כלהלן: 10.

...

ביהמ"ש בעניין הלפ נימק זאת בכך שברור שגביית הסך של כחמישה מיליון ₪ תביא לקריסת המבקשת שם. אין בידי ביהמ"ש כאן להגיע לאותה מסקנה, בשים לב לסכום העיצום כאן ביחס לסכום העיצום בעניין הלפ ומחזור העסקאות של המבקש בשנת 2020 והעדר מידע לגבי מחזור העסקאות בשנת 2021.

סוף דבר ביהמ"ש דחה כל טענות הערעור למעט בסוגיה של אי מתן הזדמנות סבירה לעיין בחוזה.

המערער ישלם לרשות שכ"ט בא כוחה בסך של 50,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ביהמ"ש הסתמך על פסיקת בימ"ש מחוזי מיום 5.1.20 (רע"א חי' 205-09-19) הקובעת: "כתב ההרשאה, שהוא הבסיס לפתיחת הליך מימוש, דומה לשטר משכנתא, ורשם ההוצל"פ, כאמור, מחוייב לבצע את כתב ההרשאה והוא איננו מוסמך לערער אחריו ואחר תוקפו, בדומה להסדר בעיניין מישכון ומשכנתא... ההסדר לפי פקודת מסים וגבייה דומה להסדר שבחוק המקרקעין וחוק המישכון ביחס לאכיפת המישכון/משכנתא באשר לדרך אכיפתו... מטרת ההסדר היא למנוע את יכולת החייבים להעלות שאלות הנוגעות לעצם החיוב... בעקרון, תרופתו של החייב המעלה טענות העולות לעצם שכלולן של הערובות בהליך נפרד ועצמאי". בענייננו המבקש תוקף את עצם החיוב וממילא את תוקף כתב ההרשאה שהוגש למימוש.

ניתן לתקוף את עצם החוב בהליך נפרד ועצמאי בפני בית המשפט המוסמך, אך לא על דרך טענת "פרעתי". נקבע כי תוצאה זו מייתרת את בקשת רשות העירעור שהוגשה על החלטה מיום 7.1.21 בעיניין דחיית בקשה לעיכוב ביצוע.

המבקש ערער על שומת המשיבה על פי מיטב השפיטה ובפסק דין שניתן ביום 29.10.14 ע"י בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ע"מ 1120/05 היתקבל העירעור בחלקו, תוך שלא נקבע באופן מפורש מהו סכום החיוב אלא בית המשפט היתייחס באופן פרטני לכל אחד מרכיבי העירעור.

המבקש סבר כי המשיבה טועה בחישובה, ואכן החוב תוקן ושוב הודע למבקש מהו סכום החוב הנכון.

...

לא נעלם מעיני כי המשיבה ציינה במסגרת מסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל כי מדובר כביכול ב"פסק דין" (נספח א' לבר"ע), ואולם נראה כי מסמך זה אינו מגדיר את מהות החוב (כגון "פסק דין" או "שטר משכנתא") אלא כל שנאמר הוא ש"מהות החוב" הוא על פי "פסק דין". ואכן, כזכור, הבסיס לחישוב מכוחו הונפק כתב ההרשאה הינו פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי, ואולם פסק הדין אינו המסמך המבוצע בתיק ההוצל"פ. מכל מקום, גם אם שגתה המשיבה בהגדרת המסמך הממומש בתיק ההוצל"פ, אין בטעות זו כדי לשנות את המציאות לפיה תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע כתב הרשאה, וזהו הנתון המכריע והקובע עת בוחנים אנו את גבולות סמכות ר' ההוצל"פ לדון בטענת "פרעתי". כן נדחית הטענה כי רשמת ההוצל"פ מוסמכת לדון בטענה לפיה כתב ההרשאה לוקה בחסר, ומשכך תיק ההוצאה לפועל נפתח בחוסר תום לב. שוב, הטענה מתייחסת למועד הקודם להנפקת כתב ההרשאה ומשכך רשמת ההוצאה לפועל אינה מוסמכת לדון בטענה זו, אף שהיא כמובן מוסמכת לדון בטענות לחוסר תום לב בעילות המתייחסות לפעולות שנערכו לאחר מועד הנפקת כתב ההרשאה, כמצויין בהחלטתה (שם, בעמ' 2) לפיה "באשר לתום לב- אין חולק כי לרשם סמכויות לבחינת תום ליבם של הצדדים, הליך מימוש כתב הרשאה מטעם רשות ציבורית, כפוף אף הוא לעיקרון תום הלב". הנה כי כן, כל יתר טענות המבקש באשר לחוסר הצדק המובנה בעצם סמכותה של המשיבה "ליצור" בעצמה את פסק הדין לזכותה, אין מקומם במסגרת טענת "פרעתי" בלשכת ההוצאה לפועל, משאין רשם ההוצל"פ מוסמך לדון בהן.

הנה כי כן, לא נמצאה כל טעות בהחלטות הערכאות קמא, על כן הבקשה נדחית.

דיון בבקשה לעיכוב ביצוע נקבע ליום 31.8.2023, אולם הוא נדחה ליום 7.9.2023, לאחר שהוגשה בקשה לדחיית מועד הדיון.

ביום 9.10.2023 הגיש המבקש, לבית משפט זה, הודעת ערעור מתוקנת ומנומקת על הכרעת הדין וגזר הדין, ועימה בקשה לעיכוב ביצוע כל רכיבי גזר הדין עד להכרעה בעירעור.

הודעת העירעור מיתמקדת בטענה לפיה מהסרטונים אשר תיעדו את הארוע (ולמעשה באחד מהם – ת/32) עולה כי הושלכו אבנים לעבר רכבו של המבקש במהלך כניסתו למעגל התנועה – על כן, לטענת המבקש סכויי העירעור שהגיש טובים במיוחד, ודין בקשתו לעיכוב ביצוע להיתקבל.

...

לטענתו של המבקש, האמור מצדיק את המסקנה שסיכויי הערעור שהגיש טובים במיוחד ומטעם זה יש להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע.

באשר ליתר השיקולים המדריכים את בית המשפט בבקשות לעיכוב ביצוע, כפי שפורטו בעניין שוורץ, התמונה המצטיירת היא כי דין הבקשה להידחות, זאת לרבות לאור חומרת העבירות בהן הורשע המבקש, ואורך תקופת המאסר שהושתה עליו (42 חודשים בניכוי ימי מעצרו) אשר אינה מעלה חשש כי המבקש ירצה את עונשו בטרם יישמע ערעורו.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המבקש, קטין בעת ביצוע העבירות, הורשע, במסגרת הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבירה של יידוי או ירי של אבן או חפץ אחר לעבר כלי תחבורה, לפי סעיף 332א(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); וכן בעבירה של היתפרעות, לפי סעיף 152 לחוק העונשין וזאת בשל מעורבותו בהתפרעות בכביש 6 באיזור לקיה, אשר ארעה בשנת 2021, במהלך מבצע "שומר חומות". לאחר הודאתו של המבקש בכתב האישום המתוקן, הודיעו הצדדים ביום 21.09.2023 כי הגיעו להסכמה חלקית לגבי גזר הדין כך "[ש]המאשימה תגביל עצמה לעתירה ל-24 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים אשר ביחס אליהם הצדדים יטענו על פי מיטב הבנתם". בטרם נגזר דינו של המבקש, הוגשו לעיני בית משפט קמא שלושה תסקירי שירות מבחן, אשר מהאחרון שבהם עולה "כי ההליך המשפטי מהוה גורם מרתיע עבור הנאשם [המבקש – ח' כ'] ו[שירות המבחן – ח' כ'] המליץ להרשיע את הנאשם, להטיל עליו מאסר על תנאי, צו מבחן, של"צ ופצוי". על יסוד אלה, לצד טיעוני הצדדים לעונש, נגזר דינו של המבקש ביום 07.12.2023.

בקשתו זו התקבלה בהחלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 04.01.2024, ונימוקי ערעור, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע הוגשו, בסופו של דבר, ביום 07.02.2024.

כך, נטען, ממילא קשה להאמין שעונשו של המבקש "יפחת מעונש דו ספרתי [של חודשים – ח' כ'] מאחורי סורג ובריח". דיון והכרעה לאחר שמיעת טענות הצדדים, בשים לב לנסיבות העניין בכללותן ובראי הכללים שנקבעו בהילכת שוורץ (ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241(2000) (להלן: הילכת שוורץ)) – מצאתי לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע, כמפורט להלן.

...

על אף כל האמור, נקבע, בסופו של דבר, כי לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן; שכן, זו "אינה עולה בקנה אחד עם שיקולי הענישה הנוספים המתחייבים בעניינו של הנאשם [המבקש – ח' כ'] בשים לב לחומרת העבירות ולחומרה הנלמדת מנסיבות ביצוען, כמו גם לחשיבות הרבה והגבוהה של שיקולי ההרתעה". בהתחשב בכל האמור לעיל, נגזרו על המבקש 22 חודשי מאסר לריצוי בפועל, לצד 9 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור כל עבירה בה הורשע או עבירה לפי סעיף 332 לחוק העונשין.

בקשתו זו התקבלה בהחלטת הרשמת ל' משאלי שלומאי מיום 04.01.2024, ונימוקי ערעור, ועמו בקשה לעיכוב ביצוע הוגשו, בסופו של דבר, ביום 07.02.2024.

מקובלת עליי, אם כן, הטענה לפיה עצם כניסתו של המבקש למאסר – עלולה להקשות עד מאוד על מימוש תכלית השיקום בענייננו.

סוף דבר: הנני מורה על עיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט קמא, וזאת עד להכרעה בערעורו של המבקש.